פרק ג, ו
לעינים. ד' במסורה. הכא: וכי תאוה הוא לעינים. ואידך: כי האדם יראה לעינים (ש"א טז, ז). ומתוק האור וטוב לעינים (קהלת יא, ז). וכעשן לעינים (משלי י, כו). האדם יראה לעינים, על כן לפי ראותו מתוק וטוב לעינים, אבל אחריתו כעשן לעינים, שגרמה מיתה לכל.

פרק ג, יא
המן. ג' במסורה. הכא: המן העץ. ואידך: המן הסלע הזה (במדבר כ, י). המן הגורן או מן היקב (מ"ב ו, כז). כמאן דאמר (ברכות מ, א) אילן שאכל אדם הראשון ממנו חטה היה. וזה המן הגורן. וכמו שנקנסה עליו מיתה בשביל "המן העץ" גם התם נקנסה מיתה ע"י "המן הסלע".
אשר צויתיך לבלתי אכול. סופי תיבות: רכיל. שהלכת בעצת רכיל.

פרק ג, יב
ויאמר האדם האשה אשר נתת וגו'. זהו שאמר הכתוב (משלי יז, יג) משיב רעה תחת טובה לא תמיש רעה מביתו סופי תיבות: אשה, שהיה כפוי טובה באשה שנתן לו לעזר.
היא נתנה לי מן העץ ואוכל. לפי הפשט שהכיתני בעץ עד ששמעתי לדבריה.

פרק ג, טו
עקב. ג' במסורה. ואתה תשופנו עקב. הגדיל עלי עקב (תהלים מא, י) והוא יגוד עקב (להלן מט, יט). זהו שדרשו רבותינו (סנהדרין נט, ב) על נחש, חבל על שמש גדול שאבד מן העולם. וזהו גם איש שלומי וגו' הגדיל עלי עקב. ועוד אמרו (ב"ר צט, ד) גבי ברכות השבטים אע"פ שדימה יהודה לאריה ונפתלי לאילה, חזר וברכם כולם בברכה אחת, דכתיב (להלן מט, כח): איש אשר כברכתו ברך אותם, לומר שהשוה לגבורת אריה ולקלות אילה. וזהו והוא יגוד עקב, אע"פ שדימה דן לנחש כלל גם גד באותה ברכה.

פרק ג, טז
הרבה ארבה. ב' במסורה. הכא: הרבה ארבה עצבונך. ואידך: הרבה ארבה את זרעך (להלן טז, י). פירוש עצבונך הוא דם נדות. רמז למה שאמרו (כתובות י, ב) כל אשה שדמיה מרובים בניה מרובים.

פרק ג, יח
וקוץ ודרדר תצמיח לך. על אדמת ישראל. מדבר באומות העולם שהן כקוץ ודרדר לישראל. ורמז בכאן קוץ ודרדר, שהן האומות, תצמיח לך.

פרק ג, כ
ויקרא האדם שם אשתו חוה. על שם שמחוה. וזהו שאמרו (קידושין מט, ב) יו"ד קבין שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים.

פרק ג, כא
וילבישם. ב' במסורה. הכא. ואידך: גבי אהרן וילבישם כתנות (ויקרא ח, יג). מלמד שעשה הקב"ה לאדם הראשון בגדי כהונה. ואיתא בב"ר (פ' כ) שבהם היו עובדין הבכורות. וח' תיבות בזה הפסוק כנגד ח' בגדי כהונה.

פרק ג, כד
לשמר. נוטריקון ל'ילין ש'דין מ'זיקין ר'וחין.