פרק לא, ו
ואתנה. ג' במסורה. ואתנה ידעתן. ואתן צאני צאן מרעיתי (יחזקאל לד, לא). גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש (שם יג, יא). מה צאן מרעיתי דלהלן מדבר בישראל אף צאן האמור כאן דורש במדרש (ב"ר עח, יז) על הגלות. גשם שוטף ואבני אלגביש, שאמר להן אתנה ידעתן שהיה גשם שוטף ואבנים יורדים עלי בהיותי בשדה עם הצאן.

פרק לא, כב
כי ברח. ב' במסורה. כי ברח יעקב. כי ברח העם (שמות יד, ה). איתא במדרש שעמלק הגיד ללבן על בריחת יעקב וגם לפרעה על בריחת ישראל. כי ברח. בגימטריא עמלק.

פרק לא, כח
עשה. ד' במסורה. הסכלת עשה. ואידך: למען עשה כיום הזה (להלן נ, כ). עשה סטים שנאתי (תהלים קא, ג). עשה צדקה (משלי כא, ג). הכא: איירי ברמאותו של לבן. וכן ביוסף שחשדוהו אחיו ברמאות, כדכתיב (להלן נ, כ) ואתם חשבתם עלי רעה. וכן עשה סטים שנאתי, אותן שעושין רמאות כלבן וכיוצא בו. עשה צדקה זה יוסף שעשה צדקה עם אחיו שהם חשבוהו לרעה והוא חשבה לטובה.

פרק לא, לג
מאהל. ד' במסורה. ויצא מאהל לאה. מאהל מועד לאמר (ויקרא א, א). ואהיה מתהלך) מאהל אל אהל (דה"י א' יז, ה). יתצך לנצח וגו' ויסחך מאהל (תהלים נב, ז). פירוש בשעה שהוקם המשכן נאסרו הבמות והיינו ויקרא אליו מאוהל מועד דוקא. לאחר שעברו הירדן הותרו הבמות עד שבאו לשילה. והיינו ויצא מאהל לאה, דהיינו המשכן שעשאו בצלאל שבא משבט יהודה שיצא מלאה. ויבא באהל רחל, זה שילה שבחלק יוסף. ואז ואהיה מתהלך מאהל אל אהל משילה לנוב ומנוב לגבעון ומשם לבית העולמים ואז נאסרו הבמות לעולם. והיינו יתצך לנצח וגו' ויסחך מאהל שלא היה שם היתר.
אדוני אבי הרא"ש ז"ל:

פרק לא, לה
לוא. ב' במסורה מלאים. לוא אוכל לקום מפניך. אם לוא יגיד ונשא עונו (ויקרא ה, א). לומר לוא אוכל לקום מפניך מפני התרפים אבל מפני אחר אקום. כי היכי דדרשינן התם (שבועות לה, א) אם לוא יגיד, פירוש לדיינים, ונשא עונו. אבל לאחר אם לא יגיד, בשביל זה לא ישא עונו: