פרק לז, א
וישב יעקב. זהו שאמר הכתוב הסיר ה' משפטיך פנה אויביך (צפניה ג, טו). משל לשדה שנקצרה והזורה מפריש התבן והמוץ ומשליכן, והתבואה נשארת במקומה, כדכתיב בעשו (לעיל לו, ו) וילך אל ארץ. אבל יעקב כתיב ביה וישב יעקב.
מגורי. ב' במסורה. הכא: ואידך: מגורי אל חרב (יחזקאל כא, יז) אע"פ שהיה לו מגורי אל חרב ישב ביניהם. משל לאחד שראה כת של כלבים שרצו לנשכו וישב ביניהם, כך ישב לו יעקב בין עשיו ואלופיו. (ב"ר פד, ה)
מגורי. יו"ד כפופה כמין כ"ף. אמר מה שזכה עשו לכל הכבוד הזה בשכר הכבוד שעשה לאביו ואף על פי שברכני אבי בעשרה ברכות, הוצרכתי לשלוח עשרה דברים, כדכתיב (לעיל לב, טו_טז) עזים מאתים וגו' אלך ואכוף עצמי ואכבד את אבי בחברון.
מגורי אביו בגימטריא זה חברון.
וישב יעקב בארץ מגורי אביו. בגימטריא ישב לקיים מצות כבוד. אמר בשכר הכבוד זכה עשו לכל הכבוד הזה.

פרק לז, ב
נער. בגימטריא שוטה. זהו שאמר הפסוק ומוציא דבה הוא כסיל (משלי י, יח).
דבתם רעה. בגימטריא שהם אכלו באבר מן החי.
דבתם. בגימטריא מות. מלמד שלשון הרע הורג שלשה.

פרק לז, ג
בן זקנים. זקנים כתיב שמסר לו כל מה שקבל מזקנים שהם שם ועבר.
בן זקונים הוא לו. סופי תיבות: אמון שמסר לו סתרי תורה, שנאמר בה ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים (משלי ח, ל).
זקנים. בגימטריא עולה רז, שמסר לו רזי תורה. ובגימטריא זר על שם עטרת זקנים בני בנים (משלי יז, ו).
זקנים. נוטריקון ז'רעים ק'דשים נ'שים י'שועות מ'ועד.
פסים. נוטריקון פ'וטיפר ס'וחרים י'שמעאלים מ'דינים.
פסים. עולה בגימטריא קץ. רמז לו שעל ידו ירדו למצרים וישתעבדו בניו. והקב"ה יחסר ק"ץ מן השעבוד. ורמז לו שמסר לו הקץ. ורמז שימלוך פ' שנים ממנין סי"ם שהוא מנין שנותיו.

דבר אחר:
פסים. לשון פסו תמו, שעל ידו מת קודם לאחיו.
פסים. שגרם פיוסים בינו לבין אחיו.
פסים. בגימטריא לפס ידו. לו.
ועשה לו כתונת פסים. בגימטריא משקל שני סלעים מילת. זהו שאמרו בפרק קמא דשבת (י, ב) בשביל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף יותר משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

פרק לז, ד
אותו אהב אביהם מכל אחיו. בגימטריא שגלה לו סוד בלבד ולא להם.
לשלם. חסר ועולה ת' שגרם לת' של שעבוד.

דבר אחר:
קרי כאן לשלֵם ששלמו לו גמולו.
נצבה. ב' במסורה. הכא. ואידך: בית נתיבות נצבה (משלי ח, ב). לומר שעל ידי זה החלום הציב ביתן של ישראל, שכלכלם בשנת רעבון.
ותשתחוין. ב' במסורה. הכא. ואידך: לעיל (לג, ו) ותגשנה השפחות וגו' ותשתחוין. לומר שאף על פי שלא ראה בחלום הראשון אלא רמז להשתחות י"א אחיו אעפ"כ כל בית אביו השתחוה לו, כדכתיב ותגשנה השפחות הנה וילדיהן וגו'.

פרק לז, י
ויגער. ב' במסורה. הכא. ואידך: ויגער בים סוף ויחרב (תהלים קו, ט). לומר לך מה ויגער דהכא יעקב אף ויגער דהתם איירי ביעקב, שבזכותו חרב. וזהו שדרשו וירא ישראל (שמות יד, לא) ישראל סבא.

פרק לז, יד
לך נא ראה. לומר שלא יצא אלא בכי טוב בשעה שיוכל לראות.
והשבני דבר. נצנצה בו רוח הקודש שסופו לחזור אליו.
מעמק. עמק בגיטריא רד"ו שעל ידי זה נשתעבדו רד"ו שנים. לוויהו עד חברון. אמר לו אבא חזור בך. אמר ליה כתיב (דברים כא, ז) ידינו לא שפכה את הדם הזה שלא פטרנוהו בלא לויה ובזה נפטר ממנו ומתוך כך זוכרו. והיינו דכתיב (להלן מה, כז) וירא את העגלות אשר שלח יוסף. וזהו שאמרו (ברכות לא, א) אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דברי תורה שמתוך כך זוכרו.

פרק לז, טו
תועה. ג' במסורה. הכא. ואידך: חמורו תועה (שמות כג, ד). ואידך: אדם תועה מדרך השכל (משלי כא, טז). לומר לך שטעה ויצא מאם הדרך ונכנס בשדות לבקשם. או חמורו תועה ואמרינן כל שכן דאבידת גופו, שאם ראהו חבירו שטעה בדרך שצריך להשיבו, ואחיו לא חשו לאבידת גופו על כן טעו מדרך השכל.
וישאלהו האיש. בגימטריא מלאך גבריאל שאלו.

פרק לז, טז
איפה הם רעים. כתיב חסר. רמז פה התחילו ברעה בימי ירבעם שהמליכוהו בשכם.

פרק לז, יז
וימצאם בדותן. ושם לימד עליו יהודה זכות ועל כן שמלכו מזרעו שנים כמנין דתן, מדוד ועד צדקיהו.

פרק לז, יח
ובטרם יקרב. ג' במסורה. הכא. ואידך: ובטרם יתנגפו רגליכם (ירמיה יג, טז). ובטרם תצא מרחם (שם א, ה). שבעון זה נתגלגלו הגליות ונתנגפו רגליהם. ובטרם תצא מרחם, כדאיתא במדרש (ב"ר פד, ו) שנולד יוסף מהול.

פרק לז, כג
כתנתו. ב' במסורה. ויפשיטו את יוסף את כתנתו. קרוע כתנתו (שמואל ב' טו, לב) גבי שאול. לומר שגם בכאן קרעו כתנתו מעליו למהר הדבר.

פרק לז, כד
ויקחהו. כתיב חסר וי"ו שלא לקחו אלא אחד, והוא שמעון. ועל כן ויקח מאתם את שמעון (להלן מב, כד).
רק. ב' במסורה. והבור רק. ואידך: כי לא דבר רק הוא (דברים לב, מז). לומר לא דבר רק הוא שלא היה הבור ריקן שהרי היו בו נחשים ועקרבים. מים אין בו אבל יש בו נחשים ועקרבים. ועוד דגמרינן אין בו מים דהכא ממים דכתיב: נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים (דברים ח, טו) מה אין מים דהתם נחשים ועקרבים יש אף אין מים דהכא הא נחשים ועקרבים יש.

פרק לז, כו
מה בצע. ב' במסורה. דין. ואידך: מה בצע בדמי (תהלים ל, י). וזהו מה בצע בדמי אם אהרוג את אחי.

פרק לז, כח
וימשכו. ב' במסורה. הכא. ואידך: וימשכו את ירמיהו (ירמיה לח, יג). שנפרע מירמיה מה שעשו ליוסף.
בעשרים כסף. שהוסיף לו אביו משקל שני סלעים מילת ומכרוהו בכ' סלעים שהגיע לכל אחד שני סלעים.

דבר אחר:
דמי עבד הם ל' סלעים והם שמכרוהו בסתר הוצרכו לזלזל בו שליש.

דבר אחר:
שכן ערך מבן ה' עד בן כ' עשרים סלעים.

פרק לז, ל
ואני אנה אני בא. שאמר לא יתלה הסרחון אלא בי, יאמר קנאתי לבכורה שנתנה לו.

פרק לז, לב
הכר נא. ב' במסורה. הכא. ואידך: הכר נא למי החותמת והפתילים (להלן לח, כה). בלשון שרימה יהודה את אביו, באותו לשון נפרע ממנו.