פרק ד, ז
תשוקתו. ב' במסורה. הכא. ואידך: אני לדודי ועלי תשוקתו (שה"ש ז, יא). והוא שאמרו חכמים ז"ל (ב"ר כ, טז) שתי תשוקות הן. תשוקתן של רשעים לעבירה, שנאמר ואליך תשוקתו, תשוקתו של הקב"ה על ישראל, שנאמר אני לדודי ועלי תשוקתו.

פרק ד, י
צועקים. ב' במסורה. הכא: צועקים אלי. ואידך: על כן הם צועקים וגו' (שמות ה, ח). ופירש רש"י התם (א, כג) שנצטרע והיה שוחט תינוקות של ישראל ורוחץ בדמם. וזהו קול דמי אחיך צועקים.

פרק ד, יד
מוצאי. ב' במסורה. הכא. ואידך: כי מוצאי מצא חיים (משלי ח, לה). וזה הוא שאמרו חכמינו ז"ל (שבת פח, ב) למיימינים בה, כלומר: שלומד לשמה סמא דחיי. למשמאילים בה שלומד שלא לשמה סמא דמותא. וזהו והיה כל מוצאי יהרגני.