פרק מב, ו
וישתחוו לו. בגימטריא בכאן נתקיים החלום.

פרק מב, ז
ויכירם. ובקש לקבלם בסבר פנים יפות ובא המלאך שמצאו תועה והזכירו, מיד ויתנכר אליהם. ולכך כתוב אח"כ (פסוק ח) ויכר לשון יחיד.
ויתנכר. בגימטריא על ידי האיש גבריאל.

פרק מב, ח
והם לא הכרהו. ב' במסורה. הכא. ואידך: מרחוק ולא הכירהו (איוב ב, יב). מה התם לא הכירוהו בשביל שנשתנה מחמת היסורין, אף כאן לא הכירוהו בשביל שנשתנה שהיה עבד ונעשה שר וגדול בכל הארץ. ומיהו התם לא הכירוהו מרחוק, אבל כשקרבו אליו הכירוהו אבל הכא: לא הכירוהו כלל שלא העלו על דעתם שיגיע יוסף למעלה כזו.

פרק מב, ט
מרגלים אתם. פירוש אתם ולא אני שיהושע שיצא ממני לא היה בעצת מרגלים. והם אמרו לא היו עבדיך מרגלים (פסוק יא) פירוש יהודה השיבו, כי הוא ראש המדברים, גם ממני יצא כלב שלא היה בעצת מרגלים. לא היו בגימטריא כלב.

פרק מב, יא
בני איש אחד נחנו. ולא אמר אנחנו רמז שאחד ממנו חסר.
נחנו. ג' במסורה. הכא. ואידך: נחנו נעבור חלוצים (במדבר לב, לב). נחנו פשענו (איכה ג, מב). וזהו שדרשו (ב"ר צא, ז) שאמרו נחנו נהרוג כל העיר אם לא יתנו לנו. וזהו בשביל שנחנו פשענו בו נחנו נעבור חלוצים להלחם אם לא יתנוהו לנו לפדותו.

פרק מב, יג-יד
והאחד איננו. וסמיך ליה ויאמר אליהם יוסף. שהיה מכה בגביע ואומר אני מנחש ששמו יוסף.

פרק מב, טו
כי אם בבוא. בבוא עולה למנין י"א שלא תצאו מזה עד שיבואו י"א אחים.

פרק מב, יז
אל משמר שלשת ימים. כנגד שלשה דברים שעשו לו. ויפשיטו את יוסף את כתנתו (לעיל לז, כג). וישליכו (שם כד). וימכרו (שם כח).

פרק מב, כח
עשה אלהים. ב' במסורה. מה זאת עשה אלהים לנו. ואידך: אשר עשה אלהים לפרעה ולמצרים.

פרק מב, לג
ולכו ג' במסורה. ואת רעבון בתיכם קחו ולכו. גם צאנכם גם בקרכם קחו וגו' ולכו (שמות יב, לב). ואור לכם ולכו (שמואל א' כט, י). מלמד שהרשה אותם להוליך צאן ובקר אע"פ שאין פרה יוצאה ממצרים. וזהו גם צאנכם גם בקרכם קחו וגו' ולכו. ואמר להם שלא יצאו אלא בכי טוב. וזהו ואור לכם ולכו.

פרק מב, לו
כולנה. ב' במסורה. הכא. ואידך: ואת עלית על כולנה (משלי לא, כט). לומר מה ששאלו על בנימין עלה על כל הצער שנצטער יותר משמעון ויוסף, לפי שהוחזק בו שלש פעמים ואמרינן (חולין צה, ב) תינוק אע"פ שאין נחש יש סימן.

דבר אחר:
כלנה כתיב חסר קרי ביה כלנה, שעלי מוטל מזון נשותיהם, שהם כלותי.

פרק מב, לז
תמית. ב' במסורה. את שני בני תמית. ופותה תמית קנאה (איוב ה, ב). דורש אותו במדרש בעדת קרח דכתיב בהו קנאה (תהלים קו, טז) ויקנאו למשה במחנה אלו דתן ואבירם בשביל שאמר שני בני תמית נתקיים בשני בניו והם דתן ואבירם.
את שני. בגימטריא דתן ואבירם.