פרק ח, ב
ויכלא הגשם. ב' במסורה. הכא: ויכלא הגשם מן השמים. ואידך: ויכלא העם מהביא (שמות לו, ו). לומר לך שבזכות ישראל כלא הגשם.

פרק ח, ג
ושוב. ג' במסורה. וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב. ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים (פסוק ז). והחיות רצוא ושוב (יחזקאל א, יד). זה הוא שאמרו (חגיגה יג, ב) שמזיעת החיות יוצא נהר דינור. כמו ושוב דהכא איירי בנהר, אף התם נמי.

פרק ח, ד
ותנח. ב' במסורה. ותנח התיבה. ותנח עליהם הרוח (במדברי יא כו). לומר שרוח הקדש נחה על אותם אשר נשארו בתיבה. וזה הוא ותנח התיבה ותנח עליהם הרוח.
אררט. ג' במסורה. הכא. ושנים גבי סנחריב (מ"ב יט, לז. ישעיה לז, לח) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו וגו' והמה נמלטו ארץ אררט. ואמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צו, א) שלקח נסר אחד מן התיבה ואמר דין אלהא דשיזביה לנח מטופנא. נסרוך לשון נסר.

פרק ח, ז
יבושת. בגימטריא נחל כרית. אמר לו הקב"ה, אתה מזומן לשליחות אחרת בימי אליהו. יבשת אותיות תשבי.

פרק ח, יא
טרף. ב' במסורה. הכא: והנה עלה זית טרף בפיה. ואידך: כי הוא טרף וירפאנו (הושע ו, א). מה התם לשון שבירה אף הכא נמי, שהיא שברתו מן האילן ולא מצאה אותו צף על המים, ובזה הכיר כי קלו המים.

פרק ח, כא
וירח. ב' במסורה. וירח ה' את ריח הניחוח. ואידך: וירח את ריח בגדיו (להלן כז, כז). וזה הוא שדרשו רז"ל (סנהדרין לז, א) אפילו פושעי ישראל עתידין שיתנו ריח שנאמר: וירח את ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו. וזהו וירח ה' את ריח הניחוח, שעתידין ליתן ריח ניחוח.

דבר אחר:
רמז שנכנס עמו ריח גן עדן, כשהריח ריח בגדיו אז וירח ה'.
מנעוריו. ג' במסורה. כי יצר לב האדם רע מנעוריו. איש מלחמה מנעוריו (ש"א יז, לג). שאנן מואב מנעוריו (ירמיה מח, יא). שמנעוריו צריך אדם להלחם עם יצר הרע, ואם יגבר עליו ונצחו, שאנן הוא מנעוריו ושוקט הוא על שמריו.

פרק ח, כב
וקציר. ב' במסורה. הכא. ואידך: בפרשת ויגש (בראשית מה, ו).