מדרש רבה, בראשית, פרק יב

תוכן הפרק:

פרשה לט: הציווי לאברהם לך לך
פרשה מ: הרעב בארץ ואברהם יורד מצרימה
פרשה מא: אברהם ולוט

פרשה לט: הציווי לאברהם לך לך

א [ה' נגלה אל אברהם]

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו'
ר' יצחק פתח:
(תהלים מה)שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך

אמר רבי יצחק:
משל לאחד, שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת.
אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?!
הציץ עליו בעל הבירה. אמר לו: אני הוא בעל הבירה.
כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?!
הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם.

(שם)ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך.
ויתאו המלך יפיך,
ליפותיך בעולם.
והשתחוי לו, הוי, ויאמר ה' אל אברם.

ב [שמו של אברהם נתגדל]

ויאמר ה' אל אברם
רבי ברכיה פתח:
(שיר א) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך.

אמר רבי ברכיה:
למה היה אברהם אבינו דומה?
לצלוחית של אפופילסימון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית, ולא היה ריחו נודף.
כיון שהיתה מיטלטלת, היה ריחו נודף.
כך, אמר הקב"ה לאברהם אבינו, טלטל עצמך ממקום למקום, ושמך מתגדל בעולם.

ג [מסירותו של אברהם רמז לבניו]

ויאמר ה' אל אברם
רבי ברכיה פתח:
(שם ח)אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו'.
אחות לנו קטנה,
זה אברהם, שאיחה את כל באי העולם.

בר קפרא אמר:
כזה שהוא מאחה את הקרע.

קטנה, שעד שהוא קטן, היה מסגל מצות ומעשים טובים.
ושדים אין לה, לא הניקוהו, לא למצות ומעשים טובים.
מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה, ביום שגזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש.
אם חומה היא נבנה עליה, אם מעמיד דברים כחומה, יבנה עליה.
ואם דלת היא נצור עליה, אם דל הוא במצות ובמעשים טובים, נצור עליה לוח ארז.
מה הצורה הזו אינה אלא לשעה, כך אין אני מתקיים עליו אלא לשעה.
אמר לפניו: רבון העולמים!
אני חומה, מעמיד אני דברי.
ושדי כמגדלות, זה חנניה מישאל ועזריה.
אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, שנכנס בשלום ויצא בשלום.

ד [אברהם היחיד שדיבר עמו ה' אחרי נח]

ויאמר ה' אל אברם לך לך
(קהלת ז) החכמה תעוז לחכם, מעשרה שליטים אשר היו בעיר.
מעשרה דורות שמנח ועד אברהם ומכולם לא דברתי עם אחד, אלא עמך, ויאמר ה' אל אברם לך לך.

ה [הדורות לא לקחו מוסר מן העבר]

ר' עזריה פתח:
(ירמיה נא) רפינו את בבל ולא נרפאת עזבוה ונלך איש לארצו.
רפינו את בבל, בדור אנוש.
ולא נרפאתה,בדור המבול.
עזבוה, בדור הפלגה.
ונלך איש לארצו, ויאמר ה' אל אברם לך לך.

ו [אברהם מלמד זכות על הרשעים]

רבי עזריה משום רבי אחא פתח:
(תהלים מה) אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך.

רבי עזריה פתר קרייה באברהם:
בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים.
מה כתיב: תמן (בראשית יח)חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, והיה וגו'.

אמר רבי אחא:
נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, ומה אתה מערים על השבועה אתמהא?!
מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא?!
א"כ לא יצאת ידי השבועה!

אמר רבי לוי:
השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!
אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש אין עולם.
ומה אתה תופש חבל בתרין ראשין, את בעי עלמא, ובעי דינא! סב לך חדא מנייהו, ואם לית את מוותיר, ציבחר לית עלמא יכול קאים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם! אהבת צדק ותשנא רשע וגו'
מחבריך מהו?
מחבריך מנח ועד אצלך י' דורות, ומכלם לא דברתי עם אחד מהם, אלא עמך:

ז [ה' פתר את אברהם ממצות כיבוד אב ואם]

ויאמר ה' אל אברם לך לך
מה כתיב: למעלה מן הענין?
וימת תרח בחרן

אמר רבי יצחק:
אם לענין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים?!
אלא בתחלה אתה דורש הרשעים קרוים מתים בחייהן, לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר: אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים: הניח אביו והלך לו לעת זקנתו.
אמר ליה הקב"ה: לך! אני פוטרך מכיבוד אב ואם, ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם.
ולא עוד, אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך.
בתחלה וימת תרח בחרן ואחר כך ויאמר ה' אל אברם.

ח [יציאת אברהם ממקום הולדתו לא"י]

רבי יהודה ורבי נחמיה,
ר' יהודה אומר:
לך לך
שתי פעמים:
אחד מארם נהרים
ואחד מארם נחור.

רבי נחמיה אמר:
לך לך
שתי פעמים:
אחד מארם נהרים ומארם נחור
ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן, הה"ד: (תהלים קי) עמך נדבות ביום חילך.

עמך,
הייתי בעת שנדבת לשמי לירד לכבשן האש.
ביום חילך, בעת שכנסת אתה לי כל החיילות והאוכלסים.
בהדרי קדש, מהדרו של עולם.
הקדשתיך מרחם משחר, מרחמו של עולם.
שחרתיך לי לך טל ילדותך, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר שיש בידי עון, שהייתי עובד עבודת כוכבים כל השנים הללו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך טל ילדותך, מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים.
מה הטל הזה סימן ברכה לעולם, אף אתה סימן ברכה לעולם. הה"ד: (שם נה) ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה.

למה כיונה?
ר' עזריה בשם רבי יודן אמר:
לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים הן נחין על גבי סלע, או על גבי אילן, אבל היונה הזו, בשעה שהיא פורחת ויגיעה, קופצת באחד מאגפיה, ופורחת באחד מאגפיה.
(שם) הנה ארחיק נדוד, נדנוד טלטול אחר טלטול.
אלין במדבר סלה, מוטב ללון במדברות של א"י ולא ללון בפלטריות של חו"ל.

וא"ת שלא גהץ אברהם ושמח על דיבור המקום ולמה לא יצא?
שעדיין לא הורשה, אבל משהורשה, וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט.

אמר רבי לוי:
בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת.
וכיון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת.
אמר לו הקב"ה: לזרעך אתן את הארץ הזאת.

ט [נסיונותיו של אברהם]

אמר רבי לוי:
שתי פעמים כתיב: לך לך, ואין אנו יודעים אי זו חביבה, אם השנייה אם הראשונה!
ממה דכתיב: אל ארץ המוריה, הוי השנייה חביבה מן הראשונה.

אמר רבי יוחנן:
לך לך מארצך

מארפכי שלך.

וממולדתך
זו שכונתך.

ומבית אביך
זו בית אביך.

אל הארץ אשר אראך
ולמה לא גלה לו?
כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה.

הוא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר ר' יוחנן:
(בראשית כב) ויאמר קח נא את בנך את יחידך
אמר לו: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו.
אמר לו: אשר אהבת.
אמר לו: ואית תחומין במעיא?!
אמר לו: את יצחק.

ולמה לא גלה לו?
כדי לחבבו בעיניו, וליתן לו שכר על כל דבור ודבור.

דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:
משהה הקדוש ברוך הוא ומתלא עיניהם של צדיקים, ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר.
כך: אל הארץ אשר אראך.

על אחד ההרים אשר אומר אליך
(יונה ג) וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך.
(יחזקאל ג) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אתך:

י [בזכות הצדיקים נזכרו גם הרשעים]

רבי ברכיה בשם רבי נחמיה אמר:
למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו, עמד המלך והעמיד פמליא שלו שם, ועשה צבורים והביא מכברות, וכבר את הראשונה ולא מצא, השני ולא מצא, ובשלישי מצאה.
אמרו: מצא המלך מרגליות שלו.

כך
אמר הקב"ה: מה צורך היה לי לייחס שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, אלא בשבילך: (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

כך
אמר הקדוש ברוך הוא: לדוד מה צורך היה לי ליחס, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, לא בשבילך?!
(תהלים פט) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו:

יא [הברכות שנתברך אברהם בצאתו לדרך]

ואעשך לגוי גדול
אמר לו: ומנח לא העמדת ע' אומות?!
אמר לו: אותה אומה שכתוב בה (דברים ד) כי מי גוי גדול, אני מעמיד ממך.

אמר רבי ברכיה:
אתנך ואשימך אין כתיב: כאן, אלא ואעשך, משאני עושה אותך בריה חדשה, את פרה ורבה.

רבי לוי בר חויית ורבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמרו:
שלושה גדולות וארבע ברכות כתיב: כאן, בישרו שהן שלוש אבות וארבע אמהות.

אמר רבי חייא:
לפי שהדרך מגרמת לשלושה דברים:
ממעטת פריה ורביה,
וממעטת את היציאה,
וממעטת את השם.

ממעטת פריה ורביה, ואעשך לגוי גדול.
ממעטת את היציאה, ואברכך.
ממעטת את השם, ואגדלה שמך.
ולפום דאמרין אינשי מבית לבית חלוק, מאתר לאתר נפש. ברם, את לא נפש את חסר ולא ממון.

רבי ברכיה בשם ר' חלבו אמר:
שיצא מוניטין שלו בעולם.
ארבעה הם שיצא להם מוניטין בעולם:
אברהם, ואעשך לגוי גדול, יצא לו מוניטין.
ומהו מוניטין שלו?
זקן וזקנה מיכן, בחור ובתולה מיכן.

יהושע: (יהושע ז) ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ.יצא לו מוניטין בעולם.
מהו?
שור מיכן, וראם מיכן. ע"ש (דברים לג) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו.

דוד: (ד"ה א כה) ויצא שם דוד בכל הארצות.יצא לו מוניטין בעולם.
ומה היה מוניטין שלו?
מקל ותרמיל מיכן, ומגדל מיכן. ע"ש (שיר ד)כמגדל דויד צוארך.

מרדכי: (אסתר ט)כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות. יצא לו מוניטין.
ומה מוניטין שלו?
שק ואפר מיכן,ועטרת זהב מיכן.

אמר רבי יודן:
קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה,
אבל אין את יודע אם שלי קודמת, אם שלך קודמת?

אמר רבי אחויה בשם רבי זעירא:
שלך קודמת לשלי.
בשעה שהוא אומר מגן אברהם, אח"כ מחיה המתים.

רבי אבהו אמר:
הבט נא
שמים אין כתיב: כאן, אלא השמימה.
אמר הקב"ה: בה"א בראתי את העולם, הריני מוסיף ה"א על שמך, ואת פרה ורבה.

ואמר רבי יודן:
והיו אותותיך מנין אברככה = מאתים וארבעים ושמונה.

אמר ר' לוי:
לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך, ולא שמה לו, עד שנתברך מאברהם.
כיצד אברהם היה מתפלל על עקרות והם נפקדות ועל החולים והם מרויחים?

רב הונא אמר:
לא סוף דבר.
אברהם הולך אצל החולה, אלא החולה רואה אותו ומרויח.

אמר רבי חנינא:
אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו ניצולות בזכותו של אברהם, ולא של יין נסך היו אתמהא?!
אלא הלא מזיל חמרא בכל מקום, שיין עובדי כוכבים מצוי, יין של ישראל נמכר בזו.

אמר רבי יצחק:
אף לאיוב עשה כן, שנאמר: (איוב א)מעשה ידיו ברכת. לא נטל אדם פרוטה מאיוב ונצטרך ליטול ממנו פעם שנייה.

והיה ברכה, קרי ביה בריכה, מה בריכה זו מטהרת את הטמאים, אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים.

אמר רבי ברכיה:
כבר כתוב ואברככה,
מה תלמוד לומר והיה ברכה?
אלא, אמר לו: עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי, מיכן ואילך הרי הברכות מסורות לך. למאן דחזי לך למברכא, בריך:

יב [חס הקב"ה על כבודם של צדיקים]

ואברכה מברכיך
אמר רבי ירמיה:
החמיר הקדוש ברוך הוא בכבודו של צדיק יותר מכבודו.
בכבודו כתיב: (שמואל א ב) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, ע"י אחרים.
ובכבודו של צדיק, כתיב: ואברכה מברכיך ומקללך אאור, אנא.

תניא
אלו ברכות שאדם שוחה בהם?
באבות תחלה וסוף.
מודים תחלה וסוף.
והשוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא לשוח.

רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי אמר:
כהן גדול תחלת כל ברכה שוחה, והמלך בתחלת כל ברכה וסוף כל ברכה שוחה.

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר:
המלך משהיה כורע לא היה נזקף עד שהיה גומר כל תפלתו, הה"ד: (מלכים א ח)ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו, וכפיו פרושות השמים.

ואיזו כריעה ואיזו בריכה?
רבי חייא רבה:
הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא.

ובר סיסי:
הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא.

ונברכו בך
הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך, הה"ד: (אסתר ב)ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה וגו'.
זה מהול וזה ערל וחס עליו, אתמהא?!

ר' יהודה ור' נחמן
ר' יהודה אומר:
(תהלים קיט) מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי.
אמר: יעקב בירך את פרעה, שנאמר: (בראשית מז) ויברך יעקב את פרעה יוסף.
גילה לו, דניאל גילה לנבוכדנצר, אף אני כן, (אסתר ב)ויגד לאסתר המלכה.

ור' נחמיה אמר:
אמר הקב"ה לאברהם אבינו: ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, אין תימר דלהוי עתירין, הרי עתירין אנון מינן?!
אלא, לשאלה כשהן נכנסין לצרה, הם נשאלים לנו, ואנו מגלין להם.

יג [אברהם עוזב את חרן]

וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וגו'
ולוט טפל לו.

ואברם בן שבעים וחמש שנים, הה"ד: (שם) ויהי אומן את הדסה היא אסתר.
רב אמר:
בת מ' היתה.

ושמואל אמר:
בת שמונים שנה.

רבנן אמרי:
בת שבעים וחמשה.

רבי ברכיה בשם רבנן דתמן אמר:
אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה יצאת מבית אביך בן שבעים וחמשה שנים, חייך! אף גואל שאני מעמיד ממך, יהיה בן שבעים וחמשה שנים, כמנין הדסה:

יד [אברהם ושרה מגייירים]

ואת הנפש אשר עשו בחרן
אמר רבי אלעזר בן זימרא:
אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד, אינן יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמר, ואת הנפש אשר עשו?!
אלא, אלו הגרים שגיירו.

ואם כן שגיירו למה אמר עשו?
אלא ללמדך, שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאילו בראו.

ויאמר אשר עשה, למה נאמר אשר עשו?
אמר רב הונא:
אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים.

טו [אברהם עובר בארץ]

ויעבור אברם בארץ וגו'
עד עכשיו נתבקש להם זכות בארץ.

וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך וגו'
לא בנה מזבח, אלא על בשורת א"י.

ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל
לשעבר היתה נקראת בית אל, ועכשיו היא נקראת בית און.

אמר ר' אלעזר:
לא זכה להקראות בית העמד, הרי היא נקראת בית העמל. תמן קריין לפועלא טבא עמידא, ולהרהון של מימי רגלים עמילה.

ויט אהלה אהלה כתיב:,
מלמד, שנטע אהל שרה תחלה, ואחר כך נטע אהלו:

טז [המזבחות שבנה אברהם]

ויבן שם מזבח לה'
אמר ר' אלעזר:
ג' מזבחות בנה.
אחד לבשורת א"י,
וא' לקנינה,
וא' שלא יפלו בניו.
הה"ד: (יהושע ז)ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב, הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם.

אמר ר' אלעזר בן שמוע:
התחילו מזכירים זכותו של אברהם אבינו, שנאמר: (בראשית יט) ואנכי עפר ואפר.
כלום בנה אברהם מזבח בעי?!
אלא שלא יפלו בניו בעי.

ויקרא בשם ה'
מלמד, שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה.

דבר אחר:
ויקרא

התחיל מגייר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה.

ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה
מחקה והולך ומכוין כנגד ביהמ"ק.

פרשה מ: הרעב בארץ ואברהם יורד מצרימה

א [ירידת אברהם למצרים]

ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור
כתיב: (תהלים לג) הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו.
הנה עין ה' אל יראיו,
זה אברהם, שנאמר: (בראשית כב) כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. למיחלים לחסדו, שנאמר: (מיכה ז) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וגו'.
להציל ממות נפשם, ממיתתו של נמרוד.
ולחיותם ברעב, ויהי רעב בארץ.

ב [הנסיון שנתנסה אברהם בבואו לארץ]

ויהי רעב בארץ
רבי פנחס בשם רבי חנין דציפורין פתח:
(תהלים צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה
ואם בא להקפיד, ומתורתך תלמדנו.

מה כתיב: באברהם?
ואברכך ואגדלה שמך
כיון שיצא, קפץ עליו רעבון ולא קרא תגר, ולא הקפיד, אלא וירד אברם מצרימה לגור שם.

ויהי רעב בארץ
רבי יהושע בן לוי פתח:
(שם קיא) טרף נתן ליראיו', טירוף נתן ליראיו בעולם הזה, אבל לעתיד לבא, יזכור לעולם.
מה כתיב: באברהם: ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא, קפץ עליו רעבון ולא הקפיד, ולא קרא תגר, אלא ויהי רעב בארץ.

ג [עשרה ימי רעב באו לעולם]

וירד אברם מצרימה לגור שם
י' רעבון באו לעולם.
אחד בימי אדם הראשון, וכוליה עניינא עד, ואחד לעתיד לבא: (עמוס ט) לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'.כדלעיל, מן האדמה אשר אררה כו'.

ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר רבי יצחק:
עיקר אוותנטיאה שלו, לא היתה אלא בימי דוד, ולא היה ראוי לבא אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופות של שקמה, וגלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד.

שילו חטייה ויוחנה משתלמא?! לפיכך, כלם לא באו אלא בימי בני אדם גבורים, שהם יכולים לעמוד בהן ולא בימי בני אדם שפופים, שאינן יכולים לעמוד בהן.

אמר רבי חייא רבה:
משל לזגג, שהיה בידו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין,
ובשעה שהיה מבקש לתלות את קופתו היה מביא יתד ותוקעה ונתלה בה, ואח"כ היה תולה את קופתו. לפיכך, לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים, שהן יכולים לעמוד בהם.

רבי ברכיה
הוי קרי עליהון: (ישעיה מ)נותן ליעף כח.

רבי ברכיה בשם ר' חלבו אמר:
שנים באו בימי אברהם.

רבי הונא בשם ר' אחא:
א' בימי למך וא' בימי אברהם.

רעב שבא בימי אליהו
, רעב של בצורת היה.
רעב שבא בימי אלישע, רעב של מהומה היה.
רעב שבא בימי שפוט השופטים

רבי הונא בשם רבי דוסא:
מ"ב סאין היו ונעשו מ"א. והא תני, לא יצא אדם לחו"ל, אלא אם כן סאתים של חטים הולכות בסלע.

אר' שמעון בן יוחאי:
אימתי?
בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל אם היה מוצא ליקח אפי' סאה בסלע, לא יצא לחו"ל:

ד [יופיה של שרה]

ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה
כל השנים הללו הוא עמה ועכשיו הוא אומר לה, הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את?!
אלא, שע"י הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביפיה.

ר' זעירא בשם רבי סימון אמר:
הלכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצאנו אשה נאה כמותך, עכשיו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים, אמרי נא אחותי את וגו'.

ר' פנחס בשם רבי אבון אמר:
ב' בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפילה ונעשו טפילה.
אברהם וברק.
ברק: (שופטים ד)ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי, ותאמר אליו הלא צוה ה' אלהי ישראל, לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים וגו'.
ויאמר אליה ברק: אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך.

רבי יהודה ורבי נחמיה
ר' יהודה אמר:
אם תלכי עמי לקדש, אלך עמך לחצור. ואם לא תלכי עמי לקדש, לא אלך עמך לחצור.
רבי נחמיה אמר:
אם תלכי עמי לשירה, אלך עמך למלחמה. ואם לא תלכי עמי לשירה, לא אלך עמך למלחמה.
ותאמר: הלוך אלך עמך, אפס! כי לא תהיה תפארתך.

אמר רבי ראובן:
לשון יוני היא אפס.
אמרה לו: מה את סבור שתפארתה של שירה נמסרה לך לבדך אתמהא?!
ונעשה טפילה.ותשר דבורה וברק בן אבינועם.

אברהם היה עיקר ויקח אברהם את שרי אשתו עשה עצמו טפילה.
אמרי נא אחותי את ונעשה טפילה לה ולאברם היטיב בעבורה.

ה [ביאת אברהם ושרה למצרים]

ויהי כבא אברם מצרימה ויראו המצרים
ושרה היכן היתה?
נתנה בתיבה ונעל בפניה. כיון דמטא למכסא, אמרין ליה: הב מכסא.
אמר: אנא יהיב מכסא.
אמרין ליה: מאנין את טעין?
אמר: אנא יהיב דמאנין.
אמרין ליה: דהב את טעין.
אמר: אנא יהיב מן דדהב.
אמרו ליה: מטכסין את טעין.
אמר: דמטכסי אנא יהיב.
מרגלין את טעון.
אמר: אנא יהיב דמרגלין.
אמרין ליה: לא אפשר! אלא דפתחת וחמית לן מה בגוה, כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מזיוה.

ר' עזריה ור' יונתן בר חגי משם רבי יצחק אמרי:
איקונין של חוה נמסרו לראשי הדורות.
להלן כתיב: והנערה יפה עד מאד, מגעת עד איקונין של חוה.
ברם הכא, כי יפה היא מאד מאד, מאיקונין של חוה.

ויראו אותה שרי פרעה
רבי יוחנן אמר:
מתעלה והולכת.

חד אמר:

אנא יהיב מאה דינרין, ואיעלל עמה.

וחד אמר:

אנא יהיב מאתן, ואיעלל עמה.
אין לי אלא בעליתן.

בירידתן מניין?
תלמוד לומר: (ירמיה לח) וימשכו את ירמיהו בחבלים, ויעלו אותו מן הבור.

מעלין אותו אין לי אלא בעולם הזה.
בעולם הבא מנין?
תלמוד לומר: (ישעיה יד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם.

ו [מעשה אבות סימן לבנים]

ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו' ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו
ר' פנחס בשם רבי הושעיא רבה אמר:
אמר הקב"ה לאברהם אבינו: צא וכבוש את הדרך לפני בניך. את מוצא כל מה שכתוב באברהם, כתיב: בבניו.
באברהם כתיב: (שם יב) ויהי רעב בארץ.
בישראל
כתיב: (שם מח) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ.

באברהם כתיב: (שם יב) וירד אברם מצרימה לגור שם.
ובישראל כתיב: (במדבר כ) וירדו אבותינו מצרימה.

באברהם כתיב: לגור שם.
ובישראל
כתיב:לגור בארץ באנו.

באברהם כתיב: כי כבד הרעב בארץ כנען.
בישראל
כתיב:והרעב כבד בארץ.

באברהם כתיב: ויהי כאשר הקריב.
בישראל
כתיב: ופרעה הקריב.

באברהם כתיב: (בראשית יב) והרגו אותי ואותך יחיו.
ובישראל
כתיב: (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.

באברהם כתיב: אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וגו'.
ובישראל
כתיב: וייטב אלהים למילדות.

באברהם כתיב: ויהי כבוא אברם מצרימה.
ובישראל
כתיב: (שם) אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.

באברהם כתיב: (בראשית יג) ואברם כבד מאד במקנה.
ובישראל
כתיב: (תהלים קה) ויוציאם בכסף וזהב.

באברהם כתיב: ויצו עליו פרעה.
ובישראל
כתיב: ותחזק מצרים על העם.

באברהם כתיב: וילך למסעיו.
ובישראל
כתיב: אלה מסעי בני ישראל.

פרשה מא: אברהם ולוט

א [פרעה לוקה בגין לקיחת שרה]

וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וגו'
כתיב: (שם צב) צדיק כתמר יפרח.
מה התמרה הזו וארז, אין בהם לא עקומים ולא סיקוסים
כך הצדיקים אין בהם לא עקומים ולא סיקוסים.

מה התמרה וארז, צילן רחוק.
כך מתן שכרן של צדיקים רחוק.

מה התמרה וארז, לבן מכוון למעלן.
כך הצדיקים לבן מכוון להקדוש ברוך הוא, הה"ד: (שם כה) עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי.

מה תמרה וארז, יש להן תאוה.
אף צדיקים יש להן תאוה.
ומה היא תאותן?
הקב"ה, שנאמר: (שם מא) קוה קויתי ה'.

אמר רבי תנחומא:
מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פירות.
עבר דקלי אחד וראה אותה.
אמר: תמרה זו צופה מיריחו, כיון שהרכיבו אותה, עשתה פירות.
אי מה התמרה הזו אין עושין ממנה כלים, יכול אף הצדיקים כן, אתמהא?!
תלמוד לומר: כארז.

אמר רבי הונא:
תמן עבדין מיניה מאנין, אי מה הארז אינו עושה פירות, כך הן צדיקים אתמהא?!
תלמוד לומר: יפרח.

מה תמרה זו, אין בה פסולת אלא תמריה לאכילה, ולולביה להלל, חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות להקרות בהם את הבית.
כך הם ישראל, אין בהם פסולת, אלא:
מהם בעלי מקרא,
מהם בעלי משנה,
מהם בעלי תלמוד,
מהם בעלי הגדה.

מה תמרה זו וארז, כל מי שהוא עולה לראשן ואינו משמר את עצמו הוא נופל ומת.
כך כל מי שהוא בא להזדווג לישראל, סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם.
תדע לך שכן, שהרי שרה, ע"י שמשכה פרעה לילה אחת, לקה הוא וביתו בנגעים, הה"ד:
(בראשית יב) וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וגו'.

ב [פרעה נענש]

ריש לקיש בשם בר קפרא אמר:
פרעה בראתן לקה.

אמר רבי שמעון בן גמליאל:
מצאני זקן אחד מוכה שחין בציפורין, ואמר לי: כ"ד מיני שחין הם, ואין לך קשה מכולם, שהאשה רעה לו, אלא ראתן בלבד, ובו לקה פרעה.

אמר רבי אחא:
אפילו קורות ביתו לקו, והכל היו אומרין: על דבר שרי אשת אברם.

אמר רבי ברכיה:
עלו דטולמוסין למקרב למסאנא דמטרונא, וכל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת: רבון העולמים!
אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמונה,
אברהם יצא חוץ לסירה ואני בתוך הסירה.
אמר לה הקדוש ברוך הוא: כל מה שאני עושה, בשבילך אני עושה!
והכל אומרים: על דבר שרי אשת אברם!

אמר רבי לוי:
כל אותו הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו.
הוה אמר לה: אין אמרת מחי, מחינא. אין אמרת נישבק, שביקנא.

וכל כך למה?
שהיתה אומרת לו: אשת איש אני, ולא היה פורש.

רבי אלעזר תני לה בשם ר"א בן יעקב:
שמענו בפרעה שלקה בצרעת, ואבימלך בעיצור.
מנין ליתן את האמור של זה בזה, ושל זה בזה?
ת"ל: על דבר שרה, על דבר על דבר לגזירה שוה:

הפרק הבא    הפרק הקודם