(ז) הלא כבר אמר בפסוק א' שהיה דבר ה' אל יהוא:
[טז, ז]
וגם ביד יהוא -
מה שאמרו בפסוק א' ויהי דבר ה' אל יהוא זה היה בחיי בעשא אז גלה ה' אל יהוא חריצת הדין שנגזר על בעשא ולא היה בתורת שליחות רק שגלה להנביא גזר דינו על דרך כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו וכו', ואחר שמת בעשא ומלך אלה בנו, שאז הגיע זמן קיום הגזרה (שאז כבר חטאו שני דורות הוא ובנו, כמו שהיה בירבעם אחרי מלך בנו) אז שלחו בתורת שליח להודיע הגזרה, ועל זה אמר: ביד יהוא מלת ביד מורה על השליחות ששלחו להודיע הגזר דין אל החוטא, והיתה השליחות אל בעשא ואל ביתו רצה לומר אלה בנו, והודיע שיענישהו על שני דברים:
א) על הרעה אשר עשה וכו' להיות כבית ירבעם ואם כן ראוי להענש כמו ירבעם.
ב) נוסף לזה על אשר הכה אתו, אחר שהוא כבית ירבעם למה הכה אותו ומגיע לו ע"ז עונש מיוחד, ועתה ספר שנדמה הכרתת לבית ירבעם כמו שנדב בן ירבעם נהרג ע"י קשר בשנה שניה למלכו, כן נהרג אלה.

[טז, ט]
בית ארצא -
שם אדם פקיד על הבית, והוא בתרצא הקשר שעשה בעשא על נדב היה בגבתון בשדה המלחמה כי הקושרים אתו היו אנשי הצבא, מה שאין כן הקושרים את זמרי היו בני העיר, ולכן בחר העת שבני חיל הצבא היו בגבתון והמלך לבדו בביתו שותה שכור.

[טז, יא-יב]
כשבתו על כסאו הכה את כל בית בעשא -
רצה לומר בניו ואחיו וגואליו כדי שתהיה הממלכה נכונה בידו, ואח"כ וישמד זמרי דרך השמדה אף נשים וטף שלא היה ירא שיעמדו נגדו בדבר המלוכה וזה היה כדבר ה' לקיים גזרתו, ובזה לא השאיר לו משתין בקיר זה היה השמדה וגאליו ורעהו שלא יטענו על דבר המלוכה.

[טז, יט]
אשר חטא לעשות וכו' ללכת וכו' -
רצה לומר שגמר בדעתו לעשות וללכת בדרך זה.

[טז, כא]
אז יחלק העם -
כי תחלה בעוד זמרי חי התאחדו נגד זמרי וגם אלה שלא היו רוצים בעמרי, לא נתפרדו לבל יגבר זמרי, אבל במות זמרי אז יחלק וכו'.

[טז, כד]
ויקרא שם העיר על שם שמר -
מורה ההבדל בין ירושלים שנקראת לזכרון יראה ושלמות ובין שומרון שנקרא ע"ש אדם בליעל.

[טז, כה-כו]
וירע וכו' וילך וכו' -
רצה לומר שהרע בגלולים חדשים אשר לא היו לפניו, חוץ ממה שלא עזב גם דרך ירבעם.

[טז, לא-לג]
ויקח אשה את איזבל וילך ויעבד את הבעל וכו' ויעש אחאב את האשרה -
אחרי העיון ראיתי כי עבודת הבעל הייתה גרועה יותר מענין האשרה, כי בעבודת הבעל זבחו את בניהם והתעיבו מאד, אבל האשרות היו נוטעים גם אצל הבמות שהיו מקריבים לה', כמו שאמר: לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה', ותראה כי אליהו הגם שקבץ נביאי הבעל והאשרה לא התווכח רק עם נביאי הבעל ורק אותם הרג לא את נביאי האשרה, וכן בית יהוא שבטל את הבעל השאירו האשרה כמו שאמרו (לקמן ב' י"ג ו), וזה שאמר שמה שעבד את הבעל היה מצד שלקח אשה את איזבל בת אתבעל, שאביה היה מעובדי הבעל והיא הסתה אותו לבעל, אבל האשרה עשה מעצמו, ועל זה אמר: ויעש אחאב את האשרה, רצה לומר מדעת עצמו, וכן מה שהוסיף להכעיס היה מדעת עצמו, וע"ז חזר שם אחאב ב"פ.

[טז, לד]
בימיו בנה חיאל -
עד עתה הגם שעבדו העגלים לא פקרו עדיין בכל שרשי האמונה והיו יראים מפני השבועה והאלה של יהושע, ועתה שראו שאחאב עושה כל התועבות ואין ה' מענישו, כפרו בהשגחה ובנבואה ולא חשו על קללת יהושע ולכן בנה את יריחו, והגם שראה שקללת יהושע נתקיימה באבירם בנו לא שת לבו גם לזאת ותלהו במקרה עד שבשגוב צעירו הציב דלתיה, ודבר זה הוצעה אל הספר הבא אחריו מענין אליהו.