פסוק א
לשם ה'. רצה לומר, שמעה אשר חכמתו איננה מטבע האנושי, כי אם מה' היתה לו
לנסותו בחידות. לשאלו דברים סתומים קשה הידיעה, ואם יגידם, תדע נאמנה שמאת ה' היתה לו החכמה:

פסוק ב
עם לבבה. אשר הסתירה מכל אדם ושמרה בלבבה ולא גלתה מאז, לחשוב שהיה הדבר נשמע לשלמה:

פסוק ג
את כל דבריה. אשר שאלה אותו
לא היה דבר. מכל דברי חידותיה לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה, כי הכל ידע והגיד לה את כולם:

פסוק ה
ומושב עבדיו. כל אחד במקום הראוי לו, וכן היה מעמד משרתיו, כל אחד במקום הראוי לשירותו
ומלבושיהם. הראוי לכל אחד לפי מה שהוא
ועולתו. דרך עלותו לבית ה'
ולא היה וגו'. אמר בלשון גוזמא לרוב התמהון:

פסוק ז
הוספת. החכמה הנמצא בך, מרובה יותר מאשר הוגד לי:

פסוק ט
באהבת ה'. בעבור אהבת ה' לישראל, שמך עליהם למלך, לעשות כרוחב חכמתך משפט וצדקה:

פסוק יב
מסעד. הוא העליה שזכר למעלה שהיה לבית ה' ולבית המלך, רצה לומר, מזה לזה, ובדברי הימים (ב ט יא) נקרא מסילה, על היותו מסילה ללכת בה, וכאן נקרא מסעד, לפי שהיה לו כעין מעקה מפה ומפה, להיות העולה נשען ונסעד בהם
לשרים. למשוררים
לא בא כן. מעולם לא בא משם בכמות רב ובגודל כאשר אז:

פסוק יג
כל חפצה. מהדברים היקרים שראתה בבית שלמה
אשר נתן לה. זולת שאלתה
כיד המלך שלמה. רצה לומר, בנדיבת רב, כראוי למלך שלמה:

פסוק יד
אשר בא. מאופיר:

פסוק טו
לבד מאנשי התרים. לבד הזהב הבא אליו מאנשי התרים וגו':

פסוק טז
זהב שחוט. לרוב עשרו עשאם מזהב טוב, עם כי הדרך לעשותם מברזל
שש מאות זהב. רצה לומר, דינרי זהב
יעלה. היה נכנס בו:

פסוק יז
שלשת מנים. ובדברי הימים (שם פסוק טז) נאמר, שלש מאות זהב, כי מנה הוא ליטרא, ובו מאה דינרי זהב:

פסוק יט
וראש עגול לכסא מאחריו. למאחרי הכסא, יצא ממעל היושב מכסה עגולה, כעין כיפת כובע
וידות. כעין זרועות, יצא אצל מקום הישיבה להשען בהם
אריות. עשוים מזהב:

פסוק כ
המעלות. אשר יעלו בהם לשבת על הכסא
מזה ומזה. ששה מזה, וששה מזה:

פסוק כא
אין כסף. לא היה בהם כלי כסף, כי הכסף לא היה נחשב למאומה:

פסוק כב
למלך בים. המלך היה לו בים אניה הולכת תרשיש, כאחת ויחד עם אני חירם מלך צור, ואחת לשלש שנים תבוא האניה מן תרשיש (ויתכן שאין זה אופיר האמור למעלה, ולשני המקומות שלח אניות):

פסוק כד
מבקשים וגו'. היו חפצים לראות את פני שלמה:

פסוק כה
דבר שנה בשנה. מנהג שנה בשנה, כי כן היה עת בואם, פעם בשנה:

פסוק כו
ויאסוף. מן המנחות שהביאו לו, לבד מה שהיה לו מאז האמור למעלה
וינחם. מקצתם הניח בערי הרכב, ומקצתם נשארו עם המלך בירושלים:

פסוק כז
ויתן המלך וגו' כאבנים. הניחם ברחוב העיר כאבנים, ובעבור כי היו רבי המשקל, לא היה מהאפשר לגנבם וללקחם
אשר בשפלה. הגדלים בשפלה הרבה מאוד:

פסוק כח
ומוצא הסוסים. מקום מוצא הסוסים שהיה לשלמה, ממצרים היה, כי הם הוציאו הסוסים ממקומם להביא אל שלמה, כי היה לו עמהם מקח ידוע וקצוב, וכאשר יאמר במקרא שלאחריו
ומקוה. הנה התרגום לא תרגם מלת ומקוה, ונראה מזה דעת התרגום שהיה שם מחוז נקרא קוה, והמ"ם היא במקום מן, ורצה לומר, וגם מן קוה קנה סוסים, ולא באופן אשר קנה ממצרים, רק הוא שלח סוחריו והמה יקחו מן מחוז קוה במחיר, רצה לומר, בערך הראוי לפי השווי, לא במקח ידוע וקצוב:

פסוק כט
ותעלה ותצא. רצה לומר, הוצאה ממצרים והועלה לו מרכבה, והם ד' סוסים, בעבור מחיר שש מאות שקל כסף, כי כן היה המקח קצוב ביניהם
וסוס בחמשים ומאה. ומזה נשמע שהמרכבה הם ד' סוסים
וכן לכל מלכי החתים. גם להם מכרו אנשי מצרים במקח הקצוב הזה, עם שהיו קרובים להם ולא היה להם מרחק רב להוליך הסוסים
בידם יוציאו. אנשי מצרים עצמם הוציאו הסוסים בידם, להביאם למקום הקונה אותם. או שעל מלכי החתים וגו' יאמר, שהם יוציאו בידם, ורצה לומר, עם שגם הם נתנו ערך קצבת שלמה, מכל מקום בהבאה למקומם לא היה להם יפוי הכח כשלמה: