פסוק א
ואת בת פרעה. לפי שהיתה חביבה עליו מכולן, לזה פרטה לעצמה:

פסוק ב
מן הגוים. על החתיות חוזר, שהם משבעה העכו"ם שאמרה התורה (דברים ז ג-ד) לא תתחתן בם וגו' כי יסיר וגו':

פסוק ד
אחרי אלהים אחרים. רצה לומר, להניח אותן ללכת הן אחרי אלהים אחרים:

פסוק ה
וילך שלמה. על שלא מיחה בנשיו ההולכות, מעלה עליו הכתוב כאילו הלך אחריהם:

פסוק ו
ולא מלא. לא השלים אחרי דבר ה', למחות בנשיו המחללות דברו:

פסוק ז
אז יבנה. רצה לומר, כאשר הניח לנשיו, אז נחשב לו כאלו הוא בנה במה וגו'
בהר. הוא הר הזיתים:

פסוק ח
וכן עשה וגו'. להעלים עין מכל נשיו הנכריות המקטירות וגו':

פסוק ט
פעמים. פעם בגבעון, ופעם אחר תפלתו, אבל ביתר הפעמים דבר עמו על ידי נביא:

פסוק יא
ויאמר ה'. על ידי נביא אמר לו:

פסוק יג
שבט אחד. על יהודה יאמר, ואף בנימין נכלל עמו, על כי ירושלים עיר המלוכה היתה לנחלה לשניהם, והוא היה טפל ליהודה
ולמען ירושלים. לפי שנבחרה להיות בה בית המקדש, ובכדי להעמיד כל עניני הבית על מכונו, מהראוי הוא אשר ימלוך בה מלך מזרע בונה הבית, להיות חושש וזריז במעשה אביו:

פסוק יד
הוא באדום. רצה לומר, הוא מזרע המלך שמלך באדום:

פסוק טו
את אדום. רצה לומר, באדום
בעלות יואב. כשעלה יואב שמה להכותם, היה שם דוד, לקבר החללים
ויך. רצה לומר, כי יואב הכה כל זכר באדום, ובעבור מרבית חלליו היה דוד מקברם, לרחמנות וחמלה:

פסוק יז
ויברח. אז ברח אדד, והוא הדד:

פסוק יח
ויקומו ממדין. כי ברחו דרך מדין, ומשם באו לפארן, ולקחו עמהם אנשים משם, ללכת למצרים במרבית אנשים, להיות נראה בעיני פרעה לשר וגדול
ויתן. פרעה נתן לו בית לשבת בה, ואמר לתת לו לחם מאכלו, ואף נתן לו ארץ לנחלה:

פסוק כ
בית פרעה. בבית פרעה
בתוך בני וגו'. להיות מגודל עמהם ודומה להם:

פסוק כא
אל ארצי. כי חשב לאסוף אנשים ללחום בישראל, בשמעו שמת המלך ושר הצבא המכים באדום, וכאלו עמהם מתה הגבורה מישראל:

פסוק כב
כי מה אתה. רצה לומר, וכי מה אתה חסר בהיותך עמי, בתמיה, ומדוע תבקש ללכת אל ארצך:

פסוק כד
בהרוג. בעת שהרג דוד חיל הדדעזר, ברח אז רזון, וקבץ אליו אנשים, ויהי להם לראש, ובשוב הדד לארצו, הלך גם הוא ואנשיו אל דמשק ומשלו בה, והיה דעתו להתחבר עם הדד וללחום בישראל:

פסוק כה
כל ימי שלמה. מעת שסרח עד יום מותו
ואת הרעה. רצה לומר, רעתו של רזון היתה עם הרעה אשר עשה הדד, כי אם היה לבדו לא היה יכול לו
ויקץ. מאס בישראל, ולא אבה שימשל עוד בארם כאשר מאז, ששם דוד נציבים בארם כמו שנאמר בשמואל ב' (ח י)
וימלוך. ומלך הוא בארם, ולא נציב מלך מישראל:

פסוק כו
אפרתי. מבני אפרים
וירם יד. מרד בו, בעוד היה עבד לו:

פסוק כז
וזה הדבר. רצה לומר, בדבר הזה מרד במלך, אשר גינה מעשיו בפרסום, ואמר שלמה בנה את המלוא, ודוד הלא הניחו פנוי, להתאסף בו לעת הצורך
סגר וגו'. רצה לומר, מאז היתה פרוצה חומת עיר דוד, לצאת ולבוא בה אל המלך, להגיש אליו דברי ריבותם, והנה שלמה סגר הפרצה, כאילו אינו חושש לעשות משפט העם:

פסוק כח
כי עושה מלאכה. רצה לומר, שהוא מהיר וזריז במעשיו
ויפקד אותו. מאז עד לא הרים בו יד, מינהו על סבל בית יוסף, רצה לומר, לגבות מהם המס:

פסוק כט
ויהי בעת ההיא. כאשר מינהו, ויצא מירושלים ללכת לגבות המס
והוא. על אחיה השילוני חוזר
ושניהם לבדם. ולא היה שם מי, לגלות הדבר אשר יעשה:

פסוק ל
שנים עשר קרעים. רצה לומר, י"ב חתיכות, או קרעים ממש, ובי"ב קרעים יש י"ג חתיכות, ונתן לירבעם י"א חתיכות, ובהם עשרה קרעים, לרמוז על עשרה שבטים, ובידו נשאר ב' חתיכות, ובהם קרע אחד, לרמוז ששבט יהודה ישאר למלכות בית דוד, ושבט בנימן נכלל בשבט יהודה, והיו טפלים להם, והלוים הלא ישבו בין כל שבטי ישראל, ולא יחשבו כלל:

פסוק לא
קח לך וגו'. להיות לאות ולסימן:

פסוק לג
אשר עזבוני. רצה לומר, הניח את נשיו לעזוב אותי ולהשתחות לעבודת גילולים
ולא הלכו בדרכי. לא לימד אותן ללכת בדרכי וגו', כאשר עשה דוד אביו:

פסוק לד
את כל הממלכה. רצה לומר, שום דבר מן הממלכה לא אקח מידו, ודוגמתו (שמות כ י) לא תעשה כל מלאכה, ורצה לומר, שום מלאכה
כי נשיא אשיתנו. כל ימיו אשים אותו לנשיא על כל ישראל, כאשר הוא עתה:

פסוק לו
ניר. רצה לומר, מלך מושל, וכן הוא אומר (תהלים קלב יז) ערכתי נר למשיחי. ויקרא המלך כן, על שם שמשפיע ומאיר, ובאורו נראה אור
לדוד עבדי. להיות מזרעו מלך מושל:

פסוק לז
בכל אשר תאוה נפשך. רצה לומר, למשול ממשל רב:

פסוק לח
בית נאמן. בית מלכות מתקיימת:

פסוק לט
ואענה. במה שאקח מידם עשרת השבטים
למען זאת. על שסרח שלמה
אך לא כל הימים. כי בימי המשיח תשוב כל המלוכה לזרע דוד:

פסוק מ
להמית וגו'. בעבור שהרים בו יד, ומתחילה ראה להזכיר הסיבה אשר בעבורה נתגאה ירבעם להרים יד במלך
אל שישק. לא זהו שנשא שלמה בתו:

פסוק מא
וכל אשר עשה. מלבד מעשיו הנזכרים פה
על ספר וגו'. ספר מיוחד היה להם, אשר יסופר בו כל דברי שלמה: