פסוק א
בדבר ה'. רצה לומר, בשליחות ה':

פסוק ב
מזבח מזבח. כאילו ידבר אל המזבח, ומדרך הקריאה לכפול שם הנקרא, וכן (בראשית כב יא) אברהם אברהם
נולד. יהיה נולד
ועצמות אדם. כאומר, הנה עתה שורפים עליך עצמות בהמה, אבל אז ישרפו עליך עצמות אדם, כמו שנאמר (מלכים ב כג טז) ויקח את העצמות מן הקברים וישרוף על המזבח:

פסוק ג
ונתן ביום ההוא. איש האלהים נתן מופת בעת ההוא, לאמת דבריו:

פסוק ד
וישלח. הושיט ידו על הנביא, לרמז לעבדיו לתפשו:

פסוק ו
ותשוב. רצה לומר, שאוכל להשיב ידי
ותשב. היה משיבה אליו, ונתרפאת מעתה והיתה כבראשונה:

פסוק ט
צוה אותי. המלאך הדובר בי צוני בדבר ה' וגו'
ולא תשוב בדרך. לא תשוב למקומך בזה הדרך אשר הלכת הנה, וכאילו לא יחפוץ לדעת מבוא העיר, לשוב ולבוא בה:

פסוק יא
ויספרום. מתחלה בא האחד וספר ואחר כך באו יתר בניו וספרו גם המה:

פסוק יב
ויראו. כמו ויראו בפת"ח ורוצה לומר, שהראו לאביהם:

פסוק יז
כי דבר אלי. רצה לומר, דבר בא אלי על ידי המלאך, שאמר בדבר ה' וגו':

פסוק יח
כחש לו. אלה דברי כותב הספר, שאמר הנה הנביא הזקן היה משקר לו, כי לא בא אליו הנבואה להשיבו:

פסוק כ
אשר השיבו. הוא הנביא הזקן:

פסוק כג
ויחבש לו. הנביא הזקן, חבש את החמור להנביא אשר בא מיהודה:

פסוק כו
אשר דבר לו. אשר דבר עליו:

פסוק ל
בקברו. בהקבר אשר כרה נביא הזקן לעצמו
ויספדו. הנביא הזקן ובניו
הוי אחי. רצה לומר, צר לי עליך רעי:

פסוק לב
ועל כל בתי הבמות. אף שהנביא הבא מיהודה לא ניבא כי אם על המזבח אשר בבית אל, הוסיף הוא להתנבאות על כל בתי הבמות וגו'
בערי שומרון. אמר על שם סופו, כי עמרי בנאה לאחר זמן:

פסוק לג
אחר הדבר הזה. אף כי ראה נפלאות ה', ביבושת ידו, וקריעת המזבח, ומיתת הנביא על אשר עבר מצות ה', עם כל זאת לא שב מדרכו
וישב ויעש. רצה לומר, פעם אחר פעם
החפץ. כל הרוצה היה מחנך עצמו, והיה מכהני במות:

פסוק לד
בדבר הזה. בעבור עבודת הבמות היה הגמול, להיות בית ירבעם חסר מן העולם: