פסוק ב
והשתנית. שני כסותך למען לא ידעו הרואים אשר את אשתי, כי חשב פן כשידעו אשר היא הולכת אל הנביא, יחקרו לדעת מה דבר עמה, ויהיה לו למוקש
למלך. שאהיה למלך, ונראה אם כן בזה שדבר ה' בפיו אמת:

פסוק ד
קמו עיניו משיבו. לפי שדרך העין להתנענע בעת הראות, אבל כשנעדר הראות מן העין, תקום ותעמוד במקום אחד:

פסוק ה
כזה וכזה. הדברים שאמר לה
והיא מתנכרה. עושה עצמה כנכרית, כאלו אינה אשת ירבעם:

פסוק ו
למה וגו'. רצה לומר, למה לך להתנכר לבל יכירך מי, הלא אנכי שלוח בחזות קשה רק אליך, לא יודע לאיש, ואין לך צורך להתנכר:

פסוק ט
מכל אשר היו לפניך. רמז בזה לשלמה ולרחבעם
אחרי גוך. כהמשליך דבר מה לאחוריו, לבל יראהו:

פסוק י
משתין בקיר. הוא הזכר, כי עושה קלוח ומשתין בקיר ולא כן הנקבה
עצור. העושר, שהוא עצור ומעוכב בתוך הבית
ועזוב. המקנה, שהוא עזוב בשדה
בישראל. רצה לומר, בפרסום רב, למען יוסרו
כאשר יבער. רצה לומר, כאשר המבער יבער את הצואה מבלי ישאיר שארית, כן אבערו עד תומו:

פסוק יא
לירבעם. מבית ירבעם
כי ה' דבר. ובידו לקיים:

פסוק יג
דבר טוב. לא פירש מהו הדבר הטוב, ורבותינו ז"ל אמרו, שבטל משמרתו ועלה לרגל
בבית ירבעם. בכל בית ירבעם, נמצא רק בו דבר טוב:

פסוק יד
זה היום. רצה לומר, האנשים אשר הם זה היום בעולם, שכבר נולדו
ומה גם עתה. רצה לומר, גם מה אשר יולדו מעתה:

פסוק טו
כאשר ינוד הקנה. אשר לרוב רכותו, יתנודד במעט רוח, ויכה את עצמו בהעומד אצלו
מעבר לנהר. הוא נהר גוזן, כי לשם גלו כמו שנאמר במלכים ב' (יז ו, יח א) ובדברי הימים (א ה כו)
מכעיסים. המכעיסים:

פסוק טז
ויתן את ישראל. לדבר העונש הנזכר
אשר חטא. הוא עצמו
ואשר וגו'. בעשות להם עגלי הזהב:

פסוק יז
תרצתה. אל תרצה, והיא היתה עיר המלוכה, עד עמרי שבנה את שומרון
בסף הבית. יתכן שעמד הבית בקצה העיר, כי הנביא אמר לה בבואה רגליך העירה:

פסוק יט
אשר נלחם. מהמלחמות אשר נלחם
ואשר מלך. מענין המלוכה אשר מלך
על ספר וגו'. ספר מיוחד היה להם, כתבו בו כל הקורות והספורים:

פסוק כא
ושם אמו. בא לומר, שהנה נדמה להמקור אשר חוצב ממנה, כי אמו היתה בת עובדי כוכבים ומזלות:

פסוק כב
מכל אשר עשו. יותר ממה שהכעיסו אבותם בימי השופטים:

פסוק כג
גם המה. כמו שבנו בני עשרת השבטים
להם. לעצמם
ותחת כל עץ רענן. חוזר הוא על הבמות והמצבות:

פסוק כו
ואת הכל. ולא השאיר מהם כלום:

פסוק כח
ישאום הרצים. להגן עליו מהאויב הבא פתאום
והשיבום. אחרי בוא לבית המלך:

פסוק ל
ומלחמה היתה. עם כי שב מלהלחם בדבר הנביא כמו שנאמר למעלה מכל מקום לאחר זמן חזר ונלחם עמו כל הימים עד מותו:

פסוק לא
ושם אמו. חזר וכתבו, לומר שעד יום מותו נדמה במעשיו למעשה אמו: