פסוק א
ובשנת שמונה עשרה. כי ירבעם ורחבעם מלכו כאחד, ומת רחבעם בי"ז למלכו, ובשנה הבאה מלך אבים, שהיא בי"ח לירבעם:

פסוק ב
שלש וגו'. ומקוטעות היו:

פסוק ד
כי למען דוד. רצה לומר, כל כך הרשיעו, עד שלא היה ראוי למלוך רק למען דוד וגו'
לו ניר. לדוד נתן ניר בירושלים, ולתוספות ביאור אמר להקים את בנו אחריו
ולהעמיד וגו'. רצה לומר, בכדי שיתקיים הבית אשר בירושלים, כאשר ימלוך בה מזרע הבונה אותה:

פסוק ה
אשר עשה. רצה לומר, בעבור אשר עשה דוד את הישר וגו'
רק בדבר אוריה. כי בבת שבע לא חטא, כי כל היוצא למלחמת בית דוד, גט כריתות כותב לאשתו:

פסוק ו
ומלחמה היתה. רצה לומר, המלחמה שהיתה בין רחבעם לירבעם, היתה כל ימי חייו של אבים, רצה לומר, מעת היותו לאיש, כי הוא היה היוצא והבא במלחמה:

פסוק ז
בין אבים. אף בימי מלכותו לא חדל מלהלחם עם ירבעם:

פסוק ט
ובשנת עשרים. כי אבים מלך בי"ח לירבעם, ומלך ג' שנים מקוטעות, והם שנת י"ח לירבעם וי"ט וכ', ובשנה ההיא מלך אסא, ונחשבת השנה ההיא לאבים ולאסא:

פסוק י
ושם אמו. אם אביו היתה, ולפי שהיתה מגדלתו, אמר אמו:

פסוק יג
וגם את מעכה. מוסב על ויסר האמור במקרא שלפניו, לומר וגם את מעכה הסיר, וחוזר ומפרש שהסרתה היתה מהיות עוד גבירה ומושלת, לבל תסית אנשים לעבודת כוכבים
אשר עשתה. בעבור אשר עשתה מפלצת, והיא דמות מה, להיות דבר נוסף אל האשרה, וכמו שעבודת גלולים נקראים עצבים, על שם שמעציב לב עובדיהם, כן יקרא מפלצת, כי מביא רעדה, כי הוא מלשון פלצות בעתתני (ישעיהו כא ד) ובעבור זה יקראו אימים, כמו שנאמר (ירמיהו נ לח) ובאימים יתהללו
ויטרף בנחל קדרון. רצה לומר, שרפה והשליך עפרה לנחל קדרון, כי אפר עבודת כוכבים אסורה בהנאה:

פסוק יד
והבמות. אשר היו עשויות לשמים, ולפי שכאשר נבנה הבית נאסרו הבמות בכל מקום, לזה יחשב לחטא:

פסוק טו
קדשי אביו. אולי אחר שהקדיש, חזר ולקחם מן ההקדש, והביאם אסא לבית ה'
וקדשי וגו'. רצה לומר, גם קדשיו הביא בית ה', ובדברי הימים (ב טו יח) נאמר וקדשיו:

פסוק טז
ובין בעשא. אשר מלך אחר נדב בן ירבעם, כאשר יאמר למטה
כל ימיהם. מן העת שהתחילו:

פסוק יז
את הרמה. מגדל גבוה בנה מול שערי ירושלים, להשליך ממנו אבנים ליוצא ולבא:

פסוק יח
הנותרים. מה שלא לקח שישק, ועם שנאמר למעלה (יד כו) שאת הכל לקח, הנה לא לקח אלא מה שמצא, ונשאר עוד מה שלא מצא:

פסוק יט
ויעלה מעלי. רצה לומר, הלחם עמו שיעלה מעלי:

פסוק כ
כל כנרות. כל המקומות אשר במחוז כנרות
על כל. עם כל ארץ וגו':

פסוק כא
בתרצה. שהיתה עיר המלוכה:

פסוק כב
השמיע. הכריז להשמיע
אין נקי. לבל יהיה מי מכולם, נקי ונפטר מלבוא:

פסוק כג
רק. רצה לומר, בכל דבר היה מוצלח, רק לעת זקנתו וגו':

פסוק כה
בשנת שתים לאסא. כי אסא מלך בשנת כ' לירבעם, וירבעם מת בשנת כ"ב, ומיד מלך נדב אם כן הוא בשנת שתים לאסא
שנתים. ומקוטעות היו:

פסוק כז
ונדב. ואז היה נדב וכל ישראל וגו':

פסוק כח
בשנת שלש לאסא. כי נדב מלך בשנת שתים לאסא, ושנתים מלך, והם מקצת הב' מאסא והג', והם ב' שנים מקוטעות:

פסוק ל
בכעסו. רצה לומר, שהיה יודע רבונו, ומתכוין להכעיסו ולמרוד בו:

פסוק לא
ומלחמה היתה. עם שכבר נאמר למעלה, בא עתה לומר אף שאסא היה צדיק גמור, ובעשא הלא הטיב לעשות להשמיד בית ירבעם, עם כל זאת לא נמנע אסא מלהלחם עמו, על כי גם הוא עשה הרע כאשר יאמר למטה, ולא נחשב לו אם כן לזכות מה שהשמיד בית ירבעם:

פסוק לג
בשנת שלש לאסא. השנה ההיא נחשבת גם לנדב גם לבעשא, כי בשנה ההיא הרגו לנדב, ומלך מיד
עשרים וגו'. ומקוטעות היו: