פסוק א
ויאמר אליהו וגו'. אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין י ב) כאשר מתו בני חיאל בית האלי, הלכו אחאב ואליהו לנחמו, ואמר אליהו לחיאל שמתו בניו בדבר קללת יהושע, והשיב אחאב ומדוע לא יקוים קללת משה רבו, שאמר (דברים יא טז) ועבדתם אלהים אחרים וגו' ועצר את השמים. והלא כולם עובדי כוכבים, ואין הגשמים נעצרים. מיד קפץ אליהו ונשבע שיעצור טל ומטר
חי ה'. הוא ענין שבועה, לומר כשם שה' חי וגו'
אשר עמדתי לפניו. אשר אני רגיל לעמוד לפניו בתפלה
כי אם לפי דברי. כי אם לשעור הזמן שאדבר בתחלה שיהיה:

פסוק ג
לך מזה. שלא יהרגך אחאב
קדמה. למזרח
בנחל כרית. אצל הנחל העומד למזרח הירדן:

פסוק ד
והיה מהנחל. רצה לומר, והיה לרוות צמאונך, כי מהנחל תשתה
ואת העורבים וגו'. בכדי להעיר רוחו לבל יתאכזר על ישראל, בראותו כי העורבים האכזרים יחמלו עליו לכלכלו, ואיך לא יחמול הוא על ישראל
צויתי. רצה לומר, נתתי בלבם:

פסוק ו
ובשר. ועל כי ה' אמר לו לאכלו, ידע שבשר כשר הוא:

פסוק ט
צרפתה. שם עיר בארץ צידון
הנה צויתי. רצה לומר, זמנתי שם אשה אלמנה לכלכלך:

פסוק י
קחי נא לי. קחי מביתך והביאי לי:

פסוק יב
מלא כף קמח. יש לי בכד, קמח שעור מלא הכף
שנים עצים. לאפות בו
ומתנו. ואחרי זה נמות ברעב, כי אין לי עוד מאומה:

פסוק יג
אל תיראי. כי לא תמותי ברעב
עשי כדברך. ללוש הקמח ולעשות עוגות
משם. מהקמח ההוא
והוצאת לי. להאכילני מקודם ואחרי זה תעשי לך ולבנך:

פסוק יד
לא תכלה. מלשפוך הקמח
עד יום וגו'. כי אז אין צורך אל הנס:

פסוק טז
לא חסר. השמן שבצפחת:

פסוק יז
עד אשר וגו'. רצה לומר, כל כך חזקה עליו החולי, עד שמת מחולי זה:

פסוק יח
מה לי ולך. רצה לומר, מה האיבה והשנאה אשר בינינו, מה עשית לי, ומה עשיתי לך, ומדוע באת אלי להזכיר את עוני, כי עד לא באת הנה, הייתי נחשבת לצדקת מול אנשי מקומי אבל למולך אני רשעה, ונזכרה עוני, ועל ידי זה מת בני, וחשבה כאשר תתרעם על הנביא, יעתיר לה' בעבור בנה:

פסוק כ
הגם על האלמנה. רצה לומר, לא די שהרעות לי ללכת נע ונד משוטט בארץ, על שהעצרתי את המטר, וכי גם על האלמנה יחרה לך על אשר הכניסה אותי בביתה, והרעות לה להמית את בנה בעבור זה, וכי כל כך גדלה אשמתי, עד שלא אמצא מי יכניס אותי:

פסוק כא
ויתמודד. רצה לומר, שם פיו על פיו, ועיניו על עיניו וגו', כמה שעשה אלישע בבן השונמית, וכאילו מדד עצמו למדת הילד, ולהשפיע החיות מאיבריו אל אברי הילד
על קרבו. אל קרבו:

פסוק כד
עתה זה ידעתי. אף כי מאז קראתו איש האלהים, מכל מקום היתה מסופקת בלבה, כי חשבה אולי מפי נביא שמע מה שאמר לה, כד הקמח לא תכלה וגו'
ודבר ה' בפיך אמת. רצה לומר, אמת הדבר שגם בראשונה היה דבר ה' בפיך אשר דבר בך, ולא שמעת מפי נביא זולתך, כאשר חשבתי מאז: