פסוק א
וסוס ורכב. רצה לומר, הרבה סוס ורכב, כראוי לל"ב מלכים:

פסוק ד
כדברך. כאשר דברת כן הוא, כי חשב שכל שאלת בן הדד היה להיות הכל תחת ממשלתו, ולהטיל עליהם המס ושעבוד, ולעשר כספו וזהבו, ולכן הודה לו:

פסוק ה
כי שלחתי וגו' לי תתן. רצה לומר, לבבי לא כן ידמה, כי מה ששלחתי אליך וגו', הכוונה ההיא אשר תתן אותם לי:

פסוק ו
כי אם כעת מחר. רצה לומר, כי כשלא תתן בעצמך, ואם אהיה מוכרח לשלח עבדי אליך כעת הזאת למחרת, לחפש את אשר בביתך לקחת בעל כרחך, הנה דע לך שהמה יקחו כל מחמד עיניך, מלבד הכסף והזהב:

פסוק ז
כי רעה זה מבקש. אין דעתו על השלום כי אם במלחמה, כי שואל דברים שאי אפשר למלאותם
ולא מנעתי ממני. רצה לומר, וכי לא אמנע ממנו, בתמיה:

פסוק ט
כל אשר וגו' בראשונה. רצה לומר, דבר המובן בשאלה הראשונה, שנהיה תחת ממשלתך
והדבר הזה. מה שאתה שואל עתה, לתת לך הכל:

פסוק י
כה יעשון וגו'. הוא ענין שבועה, וגזם ולא אמר, ורבים כמוהו במקרא
אם ישפוק. אם העפר אשר בשומרון יהיה די לכל העם אשר אתי, אם יקח כל אחד ממנו מלא אגרופו:

פסוק יא
דברו. אמרו אל בן הדד
אל יתהלל וגו'. רצה לומר, החוגר חרבו לרדת למלחמה, אין לו להתהלל כאשר יתהלל הפותח ומתיר חגורת חרבו, בשובו מן המלחמה בנצחון, וכאומר, עדיין אין לו להתהלל, כי מי יודע מי ינצח במלחמה:

פסוק יב
בסכות. מפני החמה עשו להם סוכות
שימו. הזמינו מלחמה על העיר:

פסוק יג
נביא אחד. אמרו רבותינו ז"ל (סדר עולם, ראה סנהדרין פט ב וברש"י שם ד"ה חבריה דמיכה) שהוא מיכיהו בן ימלה
הראית. רצה לומר, האם אתה נותן לב לגודל רבוי העם, ועם כל זאת הנני נותנו בידך:

פסוק יד
במי. מי הם אשר יצאו בראש למלחמה, לשימסרו בידם
בנערי שרי המדינות. משרתי שרי המדינות שבארץ ישראל והמה מתי מספר, ואינם מלומדי מלחמה, וזהו בכדי שיהיה הנס עוד יותר גדול להפליא
מי יאסור המלחמה. ראש המלחמה נקרא אוסר, על כי מעמיד הוא את אנשי המלחמה, וקושר אותם באזהרות בעניני המלחמה, וכן (דברי הימים ב יג ג) ויאסור אביה את המלחמה:

פסוק טו
ואחריהם. רצה לומר, ללכת אחריהם, כי נערי שרי המדינות הלכו בראש כדבר ה'
כל בני ישראל. רצה לומר, לא היה עוד ביניהם אנשי מלחמה, או שהמה היו הכשרים בכל בני ישראל, וכמו שכתוב למעלה (יט יח) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וגו':

פסוק טז
שתה שכור. שתה עד שנשתכר מרוב היין
עוזר אותו. שהיה כל אחד עוזר לו:

פסוק יז
וישלח בן הדד. לדעת מה נעשה בהיותם צרים על העיר:

פסוק יח
אם לשלום וגו'. רצה לומר, בין כך ובין כך תפשום, והפוך המלות ליופי המליצה. או חיים הוא ענין זריזות, וכן (שמואל ב כג כ) בן איש חי. וכה אמר להם, אם תראו שהם יצאו לשלום, להמסר עצמם לשבי, וזהו בהיותם יוצאים בעצלות ובשפלות ידים, ובהיות כן אין ראוי ונכון לתופשם, לזאת תפשום חיים, רצה לומר, בזריזות רב, טרם יאמרו הם שיצאו לשלום, ואם תראו שיצאו למלחמה, כי יצאו חיים, רצה לומר, מזורזים, ביד רמה כמשפט יוצאי מלחמה, אזי תפשום לבד, ואין צורך אל הזירוז:

פסוק יט
ואלה יצאו. ואלה הם אשר יצאו, נערי שרי המדינות, והחיל, הם שבעת האלפים:

פסוק כ
איש אישו. כל איש מהם הרג את הבא למולו לתפשו חיים
ופרשים. גם פרשים נמלטו עמו:

פסוק כב
לך התחזק. רצה לומר, הכן עצמך למלחמה
לתשובת השנה. לעת תשוב השמש, לצאת מהנקודה היוצאה עתה ממנה
עלה עליך. למלחמה:

פסוק כג
אלהי הרים אלהיהם. אלהי ישראל מושל בהרים לבד (ויתכן שחשבו כזאת, על אשר נתן התורה לישראל על ההר)
אם לא. רצה לומר, אז תראה אם לא נחזק מהם, כי הדבר ברור אשר נחזק במישור:

פסוק כד
ואת הדבר וגו'. לכשיהיה עוד סבה לנצח אותם
הסר המלכים. לבל יאסרו הם המלחמה, כי על כי מלכים הם, יקרה נפשם בעיניהם, ואינם מכניסים עצמם בסכנה, לרדת בעומק המלחמה למען יקנו כבוד על ידי הנצחון, כי מכובדים הם מצד המלוכה, אבל הפחות אין נפשם יקרה בעיניהם כל כך ומפני הכבוד יסתכנו לרדת בעומק המלחמה:

פסוק כה
כחיל הנופל. ואין מהצורך להרבות יותר מבראשונה:

פסוק כו
ויפקוד. לראות אם נתמלא כשיעור חיל הנופל:

פסוק כז
התפקדו וכלכלו. מאז התפקדו במלחמה הראשונה, והיו כולם קיימים, ולא נפקד מהם איש
כשני חשפי עזים. נערי שרי המדינות, לבד ושבעת האלפים לבד
מלאו וגו'. אמר דרך גוזמא לרוב העם:

פסוק כח
ויאמר. כפל מלת ויאמר, כי אמר לו פעם ב', לחזק לבבו:

פסוק ל
חדר בחדר. חדר לפנים מחדר, להסתיר עצמו:

פסוק לא
מלכי חסד. להתחסד עם אויביהם
נשימה נא שקים וגו'. להראות הכנעה ללכת כשבויי מלחמה, לבושי שקים והחבלים בראשיהם, מוכנים לתלותם בהם:

פסוק לב
העודנו חי. וכי הוא עדיין חי ולא הומת במלחמה, כי מעתה לא יפחד, כי חביב הוא לי כאח, ולא יעשה לו מאומה רע:

פסוק לג
והאנשים. עבדי בן הדד
ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו. רצה לומר, בשמעם שאמר אחי הוא, היו מחזיקים הדבור לניחוש וסימן טוב, ולזה מהרו והחליטו הדבור היוצא ממנו, וחזרו ואמרו גם המה אחיך בן הדד:

פסוק לד
ויאמר. בן הדד אל אחאב
וחוצות. בעיר המלוכה דמשק, תעשה לך שווקים, כאילו היתה עירך
ואני בברית. זה מדברי אחאב שהשיב ואמר לו, כאשר תכרות לי ברית על זה, אז אשלחך לנפשך:

פסוק לה

מבני הנביאים. הוא מיכיהו בן ימלה (סנהדרין פט ב)
בדבר ה'. בשליחתו של ה'
הכיני נא. הוא למשל על אחאב, שנצטוה להרוג את בן הדד:

פסוק לח
ויעמוד למלך. עמד על הדרך, להמתין עד יעבור המלך
ויתחפש באפר. שינה עצמו בלבוש אפר אחר, לשומו ממעל לעיניו, וזהו בכדי שלא יכירו המלך, על ידי לבוש האפר אשר לו:

פסוק לט
והוא צעק. כאלו קובל על המכות אשר הוכה ממי שהפקיד בידו האיש
אם הפקד יפקד. אם יברח ויהיה נחסר, כמו (במדבר לא מט) ולא נפקד ממנו איש
תשקול. לידי תשקול, לפרוע בעדו:

פסוק מ
עושה הנה והנה. עשיתי מלאכתי, ומתעסק כאן וכאן
איננו. כי ברח
כן משפטך. או נפש, או ככר כסף, כי כן חרצת וגזרת על עצמך:

פסוק מב
את איש חרמי. שלחת מידך את בן הדד, אשר לכדתי אותו כמו הצודה את הדג בחרמו, על כי לא היה לו מקום לנוס
והיתה נפשך. דומה לשומר האיש, על שהניחו לברוח, יותן נפשו תחתיו, ועם כי כבר עשה משל על זה, בדבר הממאן להכותו בדבר ה', כי כמו שהכה האריה את הממאן להכותו, כן ימות אחאב על אשר מיאן להמית את בן הדד, מכל מקום עשה שוב משל, בכדי שאחאב בעצמו יפסוק הדין, ויאמר כן משפטך אתה חרצת, כאילו פסק אחאב גם על עצמו, על כי היותו דומה לו:

פסוק מג
על ביתו. אל ביתו, והוא מקום מלונו, מחוץ לאפקה מקום המלחמה, ומשם בא אל שומרון: