פסוק א
אשר ביזרעאל. אשר עמד ביזרעאל
אצל היכל אחאב. אשר היה לו ביזרעאל:

פסוק ב
לגן ירק. לגדל בו הירק
אם טוב בעיניך. אם חפץ אתה יותר בממון
מחיר זה. מחיר כרם זה:

פסוק ג
חלילה לי מה'. חולין הוא לי, בעבור מצות ה', שאמרה התורה (ויקרא כה כג) והארץ לא תמכר לצמיתות:

פסוק ד
ויסב. החזיר פניו אל הקיר, כדרך המיצר ודואג:

פסוק ה
רוחך סרה. סר ממך הרצון והדבור, כמו (במדבר יד כד) רוח אחרת. וכמו (ישעיהו יא ד) ברוח שפתיו:

פסוק ז
עתה תעשה מלוכה. אמרה בתמיה, וכי בדבר שאתה עושה עתה, תנהיג את המלוכה וכאלו אמרה, הן ראוי למלך להתגבר ולהתחכם שימולא רצונו, ולא להיות סר וזעף
ויטב לבך. רצה לומר, היה שמח:

פסוק ח
ותחתום בחותמו. חתמה האגרת בחותם טבעתו
היושבים. במושב זקני העיר עם נבות:

פסוק ט
קראו צום. על כי ביום הצום, הדרך הוא להתקבץ זקני העיר, לפשפש במעשה אנשי העיר:

פסוק י
בני בליעל. כי כשרים לא יעידו שקר
ויעידהו. יעידו עליו, וחזר ופירש על נבות
ברכת. הוא כנוי הקללה
אלהים ומלך. להגדיל הקצף, לסקלו מהר:

פסוק טו
קום רש. כי הרוגי מלכות, נכסיהן למלך (סנהדרין מח ב):

פסוק יט
הרצחת. כי מדעתו עשתה איזבל, ולזה אמר לו, היתכן שרצחת את נבות כאויב, וגם ירשת אותו כקרוב אהוב
גם אתה. בא כפול לתוספת ביאור:

פסוק כ
המצאתני אויבי. אתה אויבי, וכי מצאת אותי חייב ואשם בדבר זה, כאומר, הלא איזבל עשתה זאת ולא אני, וחשב לכחש בפני הנביא, כאילו לא נעשתה מדעתו
מצאתי. רצה לומר, הן מצאתי אותך חייב בדבר, כי ידעתי אשר נעשתה מדעתך
התמכרך. מרוב השתדלותו בעבירות, חשבו כאילו מכר עצמו לעשות הרע:

פסוק כא
ובערתי. אפנה אחריך, לבל ישאר שארית מה
משתין בקיר. זה הזכר, כי עושה קלוח מה שאין כן הנקבה.
עצור. העושר הכנוס בבית
ועזוב. המקנה הנעזב בשדה
בישראל. רצה לומר, בפרסום רב, למען יוסרו הכל:

פסוק כה
רק לא היה וגו'. רצה לומר, הסיבה שהרשיע אחאב מכולם, רק באה בעבור אשר הסיתה אותו איזבל אשתו:

פסוק כו
ויתעב מאד. עשה מעשים תעובים, ללכת אחר העבודת גלולים כאנשי האמורי:

פסוק כז
ויהלך אט. הלך בנחת הנה והנה, כדרך אדם הדואג ומתאבל, ומחשב מה לעשות לתקן הדבר:

פסוק כט
הראית. האם נותן אתה לב לראות, אשר נכנע אחאב מלפני, ורצה לומר, לא מפחד העונש, כי אם מגדולת האדון ה':