פסוק א
ויקח וגו'. מקודם גיירה, והיה לו בה קידושין (יבמות עו א)
עד כלותו וגו'. אחר זה (ראה לקמן ט כד ובדברי הימים ב ח יא) הוציאה מעיר דוד, אל הבית אשר בנה לה:

פסוק ב
רק העם. רצה לומר, הם לבדם היו מזבחים בבמות הרבה, כל אחד בחצרו, כי עדיין לא נבנה הבית לאסור הבמות, אבל המלך דוד היה זובח אז בבמה הגדולה אשר בגבעון, שעמדה לפני משכן ה', או במזבח אשר בירושלים, שעמדה לפני ארון האלהים, ולא בזולתה, כי הרבות הבמות, קרובות קצת למשפט העובדי כוכבים
עד הימים ההם. אשר בנהו שלמה:

פסוק ג
רק בבמות. רק בזה סר מדרך דוד אביו, כי היה מזבח ומקטיר בבמות הרבה, ככל העם:

פסוק ד
הגדולה. רצה לומר, גדולה בקדושתה, כי הוא מזבח הנחושת שעשה משה
אלף עולות. ביום אחד, לא בפעם אחת, כי קטן הוא מהכיל
יעלה. כמו העלה, עתיד במקום עבר, וכמוהו רבים במקרא:

פסוק ו
חסד גדול. להמליכו בהיותו רועה צאן
כאשר הלך. על כי אשר הלך וגו'
עמך. רצה לומר, הגלוי לך
ותשמר לו. שמרת המלוכה בידו, בקום עליו אדם
כיום הזה. אשר נתקיימה, כי אני בנו ויושב על כסאו:

פסוק ז
צאת ובוא. לצאת ולבא לפני העם, להנהיגם כראוי:

פסוק ח
עבדך וגו'. רצה לומר, ועוד שאני מלך על עם אשר בחרת, ואף רבים המה, ומהצורך לחכמה רבה להנהיג עם כזה:

פסוק ט
ונתת. לזאת אשאל לתת לי לב מבין לשפוט וגו'
כי מי יוכל. אי אפשר לשפוט עם כאלה מחכמת לבבי, מבלי עזר מן השמים:

פסוק יא
נפש אויביך. להיות מסור בידך
הבין. בינה להבין משפטו:

פסוק יג
כל ימיך. רצה לומר, כל ימי חייך תהיה בעושר ובכבוד. או רצה לומר, כל ימיך לא ימצא כמוך בעושר וכבוד, אבל לאחריו יתכן שיהיה כמוהו:

פסוק טו
ויקץ וגו'. כשהקיץ ידע שהוא חלום, אולם בחלומו נדמה לו כאלו הדברים נעשו בהקיץ:

פסוק יז
בי אדוני. להאזין דברי:

פסוק יח
אין זר אתנו וגו'. להיות עד בדבר:

פסוק יט
אשר שכבה. מיתתו היה, על אשר שכבה עליו והעמיסה עליו ומת, כי אם היה על ידי חולי, היו הנשים המבקרות יודעות בן מי הוא:

פסוק כ
ואמתך ישנה. ולא הרגשתי בדבר:

פסוק כב
ותדברנה. היו מתווכחות על הדבר:

פסוק כג
זאת אומרת. כלומר מה לי בהויכוח, עיקר המשפט הוא בדבר ההכחשה, של מי הוא הילד החי:

פסוק כה
גזרו. מתוך דבריהן הכיר המלך בחכמתו, הדין עם מי, ואמר להיושבים לפניו, שכן הוא האמת שהאחת גנבה הילד החי, ולאמת דבריו עשה הבחינה:

פסוק כו
גם לי וגו'. היות עצם כוונתה היתה לבל תשמח חברתה במיתת בנה, כי מה לה להניק בן אשה אחרת, ובשמעה שצוה המלך להמיתו, רצתה יותר בזה, כי אז לא תשמח עוד חברתה, והיא לא תניק בן אשה אחרת. והמלך השכיל מדעתו מתחילה שתחפוץ יותר בזה:

פסוק כז
תנו לה. להאשה שאמרה תנו לה את הילוד וגו'
היא אמו. הואיל ומרחמת עליו:

פסוק כח
ויראו. בראותם כי בחכמתו מבין תעלומות לב
לעשות משפט. להבין האמת עם מי, ולבררו על ידי בחינה: