פסוק א
מן הנהר. היוצא מן העדן, שהוא תחילת המזרח, עד ארץ פלשתים
מגשים. והמה היו מגישים מנחה, והיו עובדים את שלמה להעלות לו המס:

פסוק ב
לחם שלמה. לכל הבא אל שלחנו
סלת. קמח נקי ביותר:

פסוק ד
כי הוא רדה. בא ליתן טעם על מה היו כל כך רבים אנשי שלחנו, להצטרך להם כחשבון הזה, ואמר לפי שהיה מושל בכל אנשי עבר הנהר ובכל מלכיהם, ושלום היה לו מכל עבריו, אף מן האומות שלא משל בהם, ולזה היו רבים הבאים אליו, הן מאנשי שלומו, הן מהאומות שמשל בהם:

פסוק ה
איש. כל אחד ישב תחת גפנו, ולא נדד ממנו בסיבת שונא:

פסוק ו
ארבעים אלף. ובדברי הימים (ב ט כה) נאמר ארבעת אלפים, ויתכן כי שם מנה הארות, וכאן מנה הסוסים, וכאלו אמר שהיו לו ארבעים אלף סוסים למרכבו, ובארוותו עשרה בכל אחת
למרכבו. פעם רכב באלו, פעם באלו:

פסוק ז
ואת כל הקרב. הם הבאים אליו מארצות העובדי כוכבים
לא יעדרו דבר. מכל הדברים הצריך להם:

פסוק ח
אשר יהיה שם. קבוצת הסוסים והרכש
איש כמשפטו. כל נציב בחדשו:

פסוק ט
ורחב לב. להחזיק בה כל מיני חכמות, ובכל אחת ידיעות הרבה כחול וגו':

פסוק י
ומחכמת כל בני קדם. שהיו יודעים במזלות, וערומים בטייר, והוא לשון העופות
ומכל חכמת מצרים. שהיו בקיאים בחכמת הטבע, והתמזגות היסודות:

פסוק יא
מאיתן וגו'. ארבעה האנשים האלו, היו מפורסמים בדורו לחכמים גדולים, וחכמת שלמה עלתה על כולם:

פסוק יב
שלשת אלפים משל. המציא בשכלו ובדא מלבו משלים, להכניס בלב יראת ה'. והנה המשלים ההם אינם נמצאים אצלינו, כי רבים מספריו נאבדו מאתנו בגלותינו, ובאו ליד העובדי כוכבים, ומהם העתיקו מלים וקראו על שמם, ואולם גנוב הוא אתם
ויהי שירו. גם עשה שירים במספר חמשה ואלף. ואף המה אינם אתנו, כי נאבדו:

פסוק יג
וידבר על העצים. אמר טבעי כל העצים, וחשבון הרכבת היסודות אשר בכל אחד
מן הארז וגו'. רצה לומר, בכל מיני העצים והעשבים, מגדול ועד קטן
על הבהמה וגו'. טבעם והרכבת היסודות אשר בהם:

פסוק יד
מאת כל מלכי ארץ. כי כל מלכי הארץ היו באים אל שלמה לשמוע חכמתו, ובשובם באו העמים אל מלכיהם, לשמוע מהם חכמת שלמה:

פסוק טו
אל שלמה. לדבר על לבו דברי שלום ואמת, וכמנהג המלכים זה לזה:

פסוק יז
עד תת. רצה לומר, אבי היה מוטרד במלחמה כל ימיו, עד השלימו זה עמדי, ובעזר ה' הנם תחת רגלי:

פסוק כ
ויכרתו לי ארזים. לצורך הבנין
מן הלבנון. אשר היה בארץ חירם
ועבדי יהיו וגו'. גם עבדי יהיו עמהם לעזרה
כי אין בנו וגו'. לזה יכרתו עבדיך
כצידונים. צור וצידון קרובים זה לזה, והם ממלכה אחת:

פסוק כא
וישמח מאד. לפי שמתוך סדור דבריו הכיר חירם בחכמתו, ובדברי הימים (ב ב י-טו) מאריך יותר ביופי סדור דבריו, וקצר כאן
על העם. מולך על העם, והוא מקרא קצר:

פסוק כב
כל חפצך. מה שתרצה
ובעצי ברושים. עם כי לא שאל על הברושים הבטיחו לעשות חפצו גם בזה:

פסוק כג
ימה. אל הים הסמוך ללבנון
ואני אשימם. רצה לומר, עבדי יקשרום אלו באלו, להנהיגם בים עד המקום אשר תצוה, ושמה יתירו הקשרים, לנפצם ולפזרם אלו מאלו, למען יוכלו לשאת כל קורה לבדה
ואתה. רצה לומר, עבדיך ישאו משם, להביאם למקום הבנין
את חפצי. בעבור עצי יערי ועבודת אנשי, תמלא חפצי בתת לחם לאנשי ביתי:

פסוק כה
מכלת. כמו מאכולת, רצה לומר, מאכל לאנשי ביתו
שמן. על שחירם הוסיף על שאלתו, בתת לו עצי ברושים, הוסיף גם הוא על שאלת חירם, בתת לו שמן
שנה בשנה. במשך הזמן אשר כרתו העצים מהלבנון:

פסוק כו
ויהי שלום. בעבור רוח החכמה הנמצא בשלמה, חפץ חירם להיות עמו בשלום:

פסוק כז
מס מכל ישראל. המס היה, שנתנו אנשים ללכת הלבנון, לכרות העצים עם עבדי חירם:

פסוק כח
בחדש. בכל חודש לא עבדו כי אם עשרת אלפים
חליפות. היו מתחלפים בכל חודש, כי חודש אחד היו בלבנון, ואחרי זה היו שני חדשים בביתם, משך הזמן שהלכו עשרת אלפים השניים והשלישים, ואחרי זה חזרו הראשונים ללכת, וכן חוזר חלילה
על המס. להכריח לכל אחד ללכת בחדשו:

פסוק כט
נושא סבל. היו עומסים על הכתף משא האבנים, ממקום המחצב אל מקום הבנין ובדברי הימים (שם פסוק יז) נאמר שנושאי הסבל והחוצבים, בהר היו גרים, ויתכן שהיו מהגבעונים:

פסוק ל
לבד. המספר הזה היה לבד השרים הממונים על המלאכה, שהיו שלשת אלפים ושלש מאות. ובדברי הימים (שם) נאמר ושש מאות, ויתכן כי שלש המאות הנוספים שם, המה היו ממונים על הממונים
הרדים. הנוגשים בעם עושי המלאכה:

פסוק לא
ויסעו. תרגם יונתן, ועקרו
יקרות. על כי אבנים כאלה, טובות ליסוד הבנין
אבני גזית. כמו ואבני גזית, ורצה לומר, מסותתות ישרות השטחים, ונצבות הזויות, באופן היותר נאות לבנות מהן כותלי הבית ממעל. או הוא בלא חסרון הוי"ו, ועל אבני היסוד יאמר, שהיו גם הם אבני גזית, עם שאין מהדרך להקפיד באבני היסוד הנכסים מעין האדם, אם יהיו גזוזות או עקומות ועקושות, מכל מקום שלמה בגובה לבו הקפיד לה בבנין בית ה':

פסוק לב
ובוני חירם. כי גם חירם שלח אליו אומנים מארצו, וכמו שנאמר למטה (ז יג), ובדברי הימים (ב ב יב):