מקים מלכים, משפיל נסיכים,
מאיר חשכים, מורה נבוכים,
אל הוא לבדו, יורה לעבדו,
דוד בחסדו, ספר מלכים.

[א, א]
והמלך דוד זקן -
בן שבעים שנה היה שהרי בן שלשים היה במלכו וארבעים שנה מלך.

בא בימים -
בימי הזקנה חלש ונפל למטה ואף על פי שלא היה אלא בן שבעים שנה, מפני המלחמות אשר נלחם תשש כחו וקפצה עליו הזקנה והזקן כל זמן שהולך ומזקין החום הטבעי הולך וחסר, לפיכך ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו.

ויש בו דרש:

שכל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם ולפי שכרת דוד את כנף המעיל אשר לשאול, לא נהנה מהבגדים לעת זקנתו.

וזה הדרש רחוק.

ויש עוד בו דרש:

קרוב מזה כי בראות דוד המלאך וחרבו שלופה בידו נבעת ונצטנן, כמו שכתוב: כי נבעת מפני חרב המלאך.

ולא יחם לו -
ולא יחם בשרו לו, כמו: ויחם בשר הילד.
וכן וחם לאדוני המלך.
וחם להם, ר"ל וחם הבשר ויחם שרשו יחם מבנין הקל והוא כתוב ביו"ד האיתן לבד, ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב.
וכן: וירא שאול מלפני דוד וירש זרעך ואחרים זולתם.

[א, ב]
נערה בתולה -
כי היא יותר מחממת מן הבעולה.

סוכנת -
יונתן תרגם:

קריבא,

ויש מפרשים:

מחממת כמו ובוקע עצים יסכן בם.

לדעת קצת המפרשים וכן בלשון ערב:

לדבר חם יאמרו סכון.

ויש מפרשים:

אוצרת, כמו לך בא אל הסכן ואין טעם לפירוש הזה, כי מה צורך למלך שתהיה אוצרות ובעלת אוצרת.

והנכון בעיני:
שפירוש מועילה, כלומר שיהיה למלך תועלת בה מפני הצנה אשר אחזתהו, וזהו שפירש אחר כך ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך, וכמוהו: כי תאמר מה יסכן לך - מה אועיל מחטאתי.
וכן הוכח בדבר לא יסכן ומלים לא מועיל בם.

[א, ד]
והמלך לא ידעה -
כמו שפירשו שהבתולה טובה לחמם מן הבעולה, ונכתב זה להודיע כי מותרת היתה לשלמה, כי אביו לא ידעה אף על פי שהיתה שוכבת בחיקו.

ורבותינו ז"ל פירשו:

שהיתה אסורה לו לבעלה, משום לא ירבה לו נשים.

ואמרו בקבלה:

לא ירבה לו יותר משמנה עשרה וכבר היה לו שמנה עשרה, וסמכו זה על פסוק ואוסיפה לך כהנה וכהנה, כמו שכתבנו בספר שמואל.

[א, ה]
מתנשא -
מתפאר ומתגאה אני אמלוך, כי חשב לפי שהיה יפה תואר יותר מאחיו, כמו שאמר וגם הוא טוב תואר מאד ואמר בלבו, שאביו היה אוהב אותו יותר מאחיו, לפי שלא גער בו מימיו ולא הכעיסו, לפיכך היה מתנשא לאמר אני אמלוך.

וחמשים איש רצים לפניו -
שהיו הולכין לפניו בכלי זיין כמנהג המלכים שהולכים לפניהם רגלים בכלי זיין.
וכן אמר באבשלום: וחמשים איש רצים לפניו.

ובדברי רז"ל:

מאי מעליותא?
אלא שהיו נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים.

[א, ו]
ולא עצבו -
ולא הכעיסו כשהיה עושה שום דבר רע לא היה מכלימו ומיסרו לאמר מדוע ככה עשית, לפיכך יצא לדרך רעה ולמרוד באביו, כי יודע היה אדוניהו כי דוד אמר להמליך שלמה אף על פי שלא הודיע דוד המלוכה עדיין, אבל חשב בלבו אבי אוהב אותי ולא גער בי מימי אכנס בדבר המלוכה בימיו ואם לא ירע לו, ידעתי שאני אמלוך.

וגם הוא טוב תואר -
וגם לרבות על אבשלום ואף על פי שלא זכרו הנה, זכר מעשה אדוניה לעשות לו רכב ופרשים למלוך כמעשה אבשלום, שהיה חושב גם כן למלוך ויפיים גרם להם לשניהם להתגאות ולמרוד.

ילדה -
חגית אם אדוניהו ילדה אותו אחר שילדה מעכה את אבשלום, כי אבשלום היה גדול מאחיו כמו שכתוב השלישי אבשלום הרביעי אדוניהו ואמנון שהיה הבכור כבר מת, ואולי דניאל שהיה משנהו מת, אף על פי שלא נכתבה מיתתו ולפיכך היה חושב אדוניהו למלוך.

[א, ז]
ויהיו דבריו -
דבריו ועצתו בדבר הזה היו עם יואב ועם אביתר, כי יואב ידע כי דוד היה שונא אותו שהרי קללו על שהרג אבנר, וגם אבשלום הרג שצוהו עליו לשמור שלא יהרגהו וגם עמשא הרג, ועל כל אלה הדברים היה שונא דוד אותו, אלא שהיה דוד ירא אותו כל ימי חייו לפי שהיה נלחם מלחמותיו, לפיכך היה אחרי אדוניהו כדי שיניחנו שר צבא אם ימלוך, כמו שהיה חושב בלבו שדוד יצוה אל בנו המולך תחתיו להמיתו.

ואביתר הכהן גם כן, לפי שדוד סלקהו מן כהונה גדולה ושם תחתיו צדוק כשהיה בורח מפני אבשלום, כמו שפירשנו בספר שמואל ולפיכך עזרוהו אלה השנים והיו אחריו והטו לב בני המלך ואנשי יהודה אחריו, כמו שאמר: ויעזרו אחרי אדוניה.

[א, ט]
ומריא -
כתרגומו:

ופטימין,

הצאן והבקר היו מהמרעה והמריא, הוא צאן ובקר שהם מפוטמים בבית על האבוס.

ובמשנה אמרו:
מלשון מריא, אין ממרים את העגלים.

ואמרו:

איזו היא המראה?
מרביצה ופוקס את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת.

עם אבן הזוחלת -
סמוך לאבן הזוחלת זבחו הצאן והבקר.

ופירש הזוחלת –
שהיו מים זוחלין אצל האבן, לפיכך נקראת זוחלת כמו שאמר: אצל עין רוגל.

ויונתן תרגם :

סכותא,

ותרגום:

מצפה סכותא.

עין רוגל -
כתרגומו:

עין קצרא,

וקצרא הוא הכובס ובעין הזה היו מכבסין בגדים.

ונקרא הכובס –
בעבור זה רוגל, לפי שהוא משפשף בגדים ברגליו.

[א, י]
לא קרא -
לא קרא לאלה, לפי שידע כי ידם עם שלמה.

[א, יא]
ויאמר נתן -
חשש בדבר יותר, לפי שהוא אמר בנבואה לדוד כי שלמה ימלוך כמו שפירשנו בספר שמואל, גם בדברי הימים כתוב.

ואדנינו -
בהנעת האל"ף והוא אחד מן השבעה.

לא ידע -
שאם ידע היה מוחה בדבר, שהרי נאמר לו בנבואה, כי שלמה ימלוך.

[א, יב]
ומלטי את נפשך -
כי חשש שאם ימלוך אדוניהו ימית אחרי מות דוד בת שבע ושלמה, כדי שלא יצא לו ערעור במלכות.

או פירושו: ומלטי את נפשך ואת נפש בנך מבזיון, שלא תהיו עבדים לאדוניהו.

[א, יג]
נשבעת לאמתך -
יודע היה נתן שנשבע לה, ששמע זה ממנה.

ולמה נשבע לה?
אמרו:

כי כשמת הילד אמרה בת שבע הילד מת מפני העון, אפילו יהיה לי ממך בן של קיימא יבוזו אותו אחיו מפני שבאתי אליך בעון מתחלה ולא רצתה להזקק לו עד שנשבע לה, כי הבן שיהיה לו ממנה ראשונה ימלוך אחריו, ואמר לה, כי על פי הנבואה נאמר לו זה.

[א, טו]
זקן מאד -
חלוש מאד, כי קפצה עליו זקנה כמו שפירשנו.

משרת את המלך -
בשכבה בחיקו ומחממת אותו ובמה שהיה צריך שירות אחר.
ואמר הספור הזה, לפי שנכנסה בת שבע החדרה ואף כי היה המלך בצנעה במטתו עם אבישג, ולא היה רשות לאדם אחר להכנס שם בלא רשות, אבל היא לפי שהיתה אשתו נכנסה החדרה בלא רשות ומלת משרת חסר ממנה התי"ו למ"ד הפועל מפני כובד קריאת שני תוי"ן רפות כאחד, כי משפטו משרתת ובא הרי"ש בפתח גדול תמורת הקטן.

[א, טז]
מה לך -
לפי שלא היתה רגילה לבא אצלו, ידע כי על דבר באה, לפיכך אמר לה: מה לך?!
או לפי שנכנסה החדרה שלא ברשות, ידע כי דבר נחוץ היה לה.

[א, יח]
ועתה אדוני המלך לא ידעת -
רבים מהסופרים טעו בזאת המלה וכתבו אות' באל"ף לפי שהוא קרוב לענין, אבל ברור הוא אצלינו כי הוא ועתה בע' מפי ספרים המדוייקים ומפי המסורת.

[א, יט]
ולשלמה עבדך לא קרא -
כיון שלא קרא לשלמה בסעודה זו וקרא לשאר בני המלך, נראה כי לדבר מלוכה עשה זבח זה וקרא לכל הסומכים ידו שיאכלו עמו.

[א, כ]
ואתה אדני המלך -
זהו ואתה באל"ף וטועים בו בעין, לפי שהענין יותר קרוב.

להגיד להם -
שאם לא תגיד להם קודם שתשכב עם אבותיך והייתי אני ובני שלמה חטאים, מדבר המלוכה.

[א, כא]
חטאים -
תרגום יונתן:

מתרכין,

כלומר מגורשין מן המלוכה.

ויש מפרשים:

אם לא יהיה בני מלך, גלוי עון יהיה לנו, יאמרו: כי מפני עון שנמצא בי ובן שנולד ממני, לא היתה לו מלוכה.

ויש מפרשים:

כנגד דוד אמרה אלא שכנתה מפני כבודו, כלומר אתה תהא חוטא בזה אם לא תמליך שלמה בני, כי אתה נשבעת לי בה'.

[א, כב]
ונתן הנביא בא -
בחצ' או בבתים החיצונים, עד שיאמרו למלך ויכנס ברשות, ויגידו למלך ואמר המלך שיבא, וכן עשה: ויבא לפני המלך.

[א, כד]
אתה אמרת -
על דרך תמיהה, כלומר נראה שאתה אמרת לו שימלוך, שזבח זבחים ויקרא למי שרצה.

[א, כה]
כי ירד -
ירד היום אל עין רוגל לזבוח.

[א, כו]
ולי אני עבדך -
זה שלא קרא לנו, ידמה כי לדבר המלוכה עשה הזבח.

[א, כז]
ולא הודעת את עבדך -
תמה אני אם מאתך נהיה הדבר הזה איך לא הודעתני טרם שתמליכהו?!
כתוב עבדיך ביו"ד, כלומר לי ושאר עבדיך הנאמנים.

[א, כח]
קראו לי לבת שבע -
לא יצאה מהחדר אבל רחקה ממנו מעט בעוד שהיה נתן מדבר עמו, לפיכך אמר: קראו לי.

ודרש הכתוב בזה רחוק מאד שאמר:

כי לתשמיש קראה, להודיע לאבישג כי מה שלא ידעה לסבה שהיתה אסורה לו, לא מפני שלא היה יכול.

[א, לא]
יחי וגו' לעולם -
פירש חיי נפש לעולם הבא, כי בעולם הזה קרוב היה למיתה.

וכן תרגם יונתן:

יתקיים,

וכל שאר יחי המלך תרגם:

יצלח.

[א, לג]
עבדי אדוניכם -
על הכרתי ועל הפלתי אמר.
ומה שאמר: עבדי אדוניכם כאילו אמר עבדי.
וכן: ואל משה אמר עלה אל ה', ר"ל אלי.
ואת יפתח ואת שמואל, ר"ל אותי.

אשר לי -
שהייתי רוכב בה וזה יהיה סימן למלוכה, שהרי אין הדיוט רוכב על סוסו של מלך.

אל גיחון -
הוא שילוח.

וכן תרגם יונתן:

לשילוחא,

ונקרא בשני שמות וצוה להמליכו אל גיחון למשחו שם, לסימן טוב שתמשך מלכותו, כמו שתמשך המעיין.

[א, לד]
ומשח אותו -
אף על פי שלא היה צריך למשחו, שאין מושחים מלך בן מלך כי כשנמשח דוד לו ולזרעו נמשח למלכות, אלא מפני מחלוקתו של אדניהו צוה למשחו.

יחי המלך -

יצלח מלכא.

וכן תרגם יונתן כל יחי המלך, כי התפילה על החיים וההצלחה, כי אינם חיים בלא הצלחה.

[א, לח]
ויוליכו אותו על גיחון -
ראוי אל גיחון.
וכן ותתפלל על ה' כמו אל ה'.
וכן הרמתה על ביתו, כמו אל ביתו.

[א, לט]
את קרן השמן -
הוא שמן המשחה.

מן האהל -
מאהל מועד, כי שם היה שמן המשחה ואף על פי שאהל מועד היה בזמן ההוא בגבעון, הלך שם צדוק או שלח להביאו ואף על פי שאמר, כי צלוחית של שמן המשחה היתה נתונה לפני הארון, זה היה כשהארון היה באהל מועד, אבל כשהוציאו אותו משם למלחמת פלשתים הצלוחית וצנצנת המן הניחו שם באהל מועד ולא לקחו משם אלא הארון ואם הביאו הצלוחית אחר כך והניחוה לפני הארון בירושלם, יהיה פירוש האהל אשר נטה לו דוד, אבל רחוק הוא שהוציאו מאהל מועד שום דבר, עד שהביאוהו לבית עולמים, כ"ש אם היה הארון שהיה בירושלם היה הארון שבו שברי לוחות והארון שבו הלוחות היה באהל מועד כמו שכתבנו בספר שמואל.

והקרן הזה מלא היה מדת המשיחה, כמו שאמר לשמואל: מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי והיה יוצק ממנו על ראש המלך תחלה ואחר כך מושח בצורת נזר בין ריסי עיניו.

ויש אומרים:

כי מתחלה היה מושח בין ריסי עיניו ואחר כך הנותר בקרן היה יוצק אותו על ראשו, כי מלא הקרן יהיה השיעור מהמשיחה.

ועוד: המליכו שלמה ומשחו אותו פעם שניה, כמו שכתוב בדברי הימים וימליכו שנית לשלמה, מפני כי עתה לא היו הם אלא אנשי ירושלים ואח"כ הקהיל המלך כל שרי ישראל מכל השבטים אל ירושלם ושרי האלפים ושרי המאות ולעיני כל הקהל משחוהו לנגיד, ואז משחו גם כן לצדוק לכהן גדול ואז עשו שמחה גדולה וזבחו זבחים לרוב.

[א, מ]
מחללים בחלילים -
מזמרים בכלי זמר ששמו חליל והוא כלי חלול ונקוב נקבים קטנים.

ותבקע הארץ -
מרוב השמחה והוא לשון הגדלה ותוספת, כמו: גדולות בצורות בשמים.

[א, מא]
מדוע קול הקריה הומה -
מדוע הוא זה הקול, שהקריה הומה.

[א, מב]
איש חיל אתה -
כלומר אדם זריז וטוב.

ותרגם יונתן:

גבר דחיל חטאין,

כלומר בעל כח לכבוש את יצרו.

[א, מג]
אבל אדונינו -
כלומר אינו כמו שאתה חושב כי טוב אבשר לך אבל הוא להיפך, כי אדונינו המלך דוד המליך את שלמה.

[א, מז]
את שם שלמה משמך -
אמרו רז"ל:

בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, בנו משלמה ותלמידו מיהושע.

על המשכב -
השתחוה לאל על המשכב שהיה שוכב עליה.
וכן: וישתחו ישראל על ראש המטה.

[א, נ]
ויחזק בקרנות המזבח -
המזבח שהיה בירושלים, כי היתר הבמות היה אז והחזיק במזבח להנצל שם.

[א, נא]
אם ימית את עבדו -
מזה שאני מפחד תמיד ומסופק בו, ישבע לי שלא ימיתני.

[א, נב]
אם יהיה לבן חיל -
כמו בן חיל לאדוניו וירא מפניו וסר אל משמעתו.

ותרגם יונתן:

אם יהא לגבר דחיל חטאין,

פירש בן חיל - בעל כח לכבוש את יצרו.