[יא, א]
נשים נכריות רבות -
שתים רעות עשה בזה:
אחת שהרבה נשים ואפילו היו מישראל אסור לו להרבות, כמו שכתוב: ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, כל שכן שהיו נכריות שהטו לבבו אחרי אלהים אחרים והוא בטח בחכמתו ואמר: אני ארבה ולא אסור זהו שאמר הנביא: אל יתהלל חכם בחכמתו.

ומה שאמר ואת בת פרעה –
כי היא היתה תחילת הקלקלה, אף על פי שהיא לא הטתה את לבבו עד שהרבה נשים נכריות לעת זקנתו והטו את לבבו, ולא שעבד עבודת גילולים אלא שהניח נשיו לעבוד עבודת גילולים לאלהים אחרים, אף שהניח אותן לבנות במות בירושלים לעבודת גילולים, והוא שאמר: אז יבנה שלמה - שהניח לבנות ולא מיחה בהן.

[יא, ב]
לא תבאו בהם -
כמו שכתוב: ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך ואף על פי שאמר זה בשבעה גוים, הוא הדין לכל שאר עו"ג אלא לפי שהיו באים בארצם, הזהירם עליהם אבל אם היה משיב אותם לדת ישראל, לא היה אסור אם היו מתגיירות מלב שלם לא מחמת יראה ואהבה, ודבר זה מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל כמו שכתבנו בפסוק: ויאהב שלמה.

אכן יטו את לבבכם -
באמת יטו לבבכם, כמו שאומר: כי יסור את בנך מאחרי.

ויונתן תרגם:

דילמא יטעון לבכון.

[יא, ט]
הנראה אליו -
אשר נראה אליו, כי לא תבא ה"א הידיעה על העבר וכן ההקדש שמואל, הנמצאו פה וזולתם שכתבנו בספר מכלל.

פעמים -
בגבעון הפעם האחת
והשנית אחר תפלתו, שאמר לו: שמעתי תפלתך, וצוה אליו במראה הראשונה בסתם ובמראה השנית במפורש.

[יא, יא]
ויאמר ה' לשלמה -
על ידי נביא והוא אחיה השילוני.

[יא, יג]
שבט אחד -
כי בנימין לפי שהיה חלקו עם יהודה בירושלם בין שניהם, נחשבים לשבט אחד.

[יא, יד]
ויקם ה' שטן -
זה היה לעת זקנת שלמה, כאשר נטה לבבו מעם ה'.

הוא באדום -
מזרע המלך שהיה באדום, או הוא אומר זה על הדד.

[יא, טו]
בהיות דוד את אדום -
כמו באדום, ספר ענין זה עתה כי ברח הדד והיה נער קטן בברחו וברח מארצו עם אנשים אדומיים, כשהכה יואב את כל זכר באדום וכאשר שמע כי מתו דוד ויואב חשב להנקם מישראל.
ומה שספר מענין אשתו שהיתה אחות הגבירה ובנו שהיה גמול בתוך בני פרעה כל זה אמר, להודיע כי כל כך גברה שנאתו לישראל עד שהניח כל הטובה הזאת להנקם מישראל, ואמר לפרעה שישלחנו וילך לארצו ולא עלתה בידו להצר לישראל עד עת זקנת שלמה, שהקימו ה' לשטן בישראל בעבור עון עבודת גילולים שעשו נשי שלמה ובנו במות, וכן הקים שטן אחר לשלמה את רזון בן אלידע ושניהם הצרו לישראל לעת זקנת שלמה.

ויך כל זכר באדום -
אחר שהכה כל זכר באדום, כי קודם הכם ואחר כן קברם.
וכמו וי"ו זה, הן אתה קצפת ונחטא, אחר שחטאנו קצפת.
וישם את הים לחרבה ויבקעו המים אחר שנבקעו המים שם הים לחרבה וזולת אלה שכתבנו בספר מכלל.

ולענין זה פירשו רז"ל:

ויעש דוד שם בשובו מהכותו את אדום זהו שם טוב שקנה בגוים, שצוה לקבור את ההרוגים וכן אומר הנביא במלחמות גוג ומגוג וקברום כל עם הארץ והיו להם לשם.

אבל יונתן תרגם:

לקבור את החללים - לחלצא קטיליא,

כלומר לקחת חליצותם וכליהם.

[יא, טז]
וכל ישראל -
כל ישראל אשר עמו במלחמה ישבו שם עד הכריתו כל זכר באדום, ועד קברם החללים.

[יא, יז]
ויברח אדד -
באל"ף והאחרים בה"א ואחד הוא, כי אותיות אהו"י מתחלפות, כמו: ישי אישי והדומים להם.

[יא, יח]
ויקומו ממדין -
אולי בצאתם מאדום נתעכבו במדין ויקומו משם ויבאו פארן ויקומו אנשים עמם מפארן, כי אותם היו מכירים אותו שהוא מזרע המלוכה, לפיכך לקחום עמם כדי שיעידו עליו לפני פרעה שהוא מזרע המלוכה.

ולחם אמר לו -
אמר לתת לו.

ותרגום יונתן:

ומזון אמר לספקא ליה.

וארץ נתן לו -
ערים שיהיה שר ופקיד עליהם.

[יא, כא]
כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא -
דרשו בו:

מפני מה נאמרה שכיבה בדוד ומיתה ביואב היא שכיבה היא מיתה?
אלא דוד שמת על מטתו כתוב בו שכיבה,
יואב שנהרג כתוב בו מיתה.

דוד שירשו בניו את מקומו נאמר בו שכיבה,
יואב שלא ירשו בניו את מקומו נאמרה בו מיתה.

שלחני -
אמר לפרעה שישלחהו, כי חשב כיון שמתו דוד ויואב ושלמה נער ואין איש מלחמה, חשב להרע לישראל ובעודו במצרים לא היה יכול להרע להם, שהרי בת פרעה היתה לשלמה לאשה ויצא ממצרים ולא עלתה מחשבתו בידו כי כל ימי שלמה אין שטן ואין פגע רע עד עת זקנתו, ואז היה שטן לישראל, זה הדד ורזון גם כן.

[יא, כג]
ויקם אלהים לו שטן -
לשלמה, כלומר עוד הקים לו שטן אחר: את רזון אשר ברח גם כן מאת הדרעזר, בהכות דוד אותו כמו שכתוב בספר שמואל.
ואומר כי אז ברח מאת אדוניו רזון זה, ויקבוץ אנשים ויהי שר גדוד, ובשמעו זה כי הדד שב לארצו כדי להרע לישראל, הלך הוא ג"כ עם אנשיו דמשק והצליח שם, עד שמלכו הוא ואנשיו בדמשק ואח"כ גבר עוד ומלך הוא על כל ארם, כי דמשק מארם היה ומתחילה לא התגבר על אנשיו שבאו עמו והניחם להיות שליטים על העיר עמו עד שהתחזק הוא במלוכה ומלך הוא לבדו על ארם והרע לישראל.

[יא, כה]
כל ימי שלמה -
מעת שקם לשטן היה לשטן כל ימי שלמה לישראל, אבל לא נוכל לפרש כל ימי שלמה מעת שמלך שלמה, שהרי כתוב: וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו כל ימי שלמה ואומר אין שטן ואין פגע רע אלא לעת זקנת שלמה קמו אלה השטנים, מעת שנטה לבבו מעם ה' ואחר שקמו היו לשטן לישראל כל ימי שלמה עד שמת שלמה, כדי שינחם על החטא ויכיר, כי בעוד שהיה אוהב את ה' אין שטן ואין פגע רע וכיון שחטא קמו השטנים.

ואת הרעה אשר הדד -
נתחברה רעתו עם הרעה אשר עשה הדד לישראל.

ויקץ בישראל -
ויקץ זה פעל יוצא.

ותרגומו:

ומרד בישראל,

ואפשר שהוא פעל עומד כחביריו, כלומר קץ בהם ומאס אותם, בהיותו בשלום עמהם.

[יא, כו]
וירבעם בן נבט -
אמרו בדרש:

הוא נבט, הוא מיכה, הוא שבע בן בכרי והנה שבע בן בכרי משבט בנימין, ונבט משבט אפרים?!

אפרתי -
משבט אפרים.

וירם יד במלך -
מרד בו, שדבר בו ולא ירא ממנו וכבר הפקיד אותו שלמה לכל סבל בית יוסף לקבל המס ממנשה ואפרים, כי ראה כי עושה מלאכה, כלומר ראהו זריז במלאכתו ובעת ההוא קודם שהרים יד במלך מצא אותו אחיה השילוני ובשרהו במלכות, על כן על הפקידות שהיה לו מתחילה ועל בשורת המלכות שאמר לו אחיה גבה לבו, ודבר מה שדבר בשלמה, ושלמה כאשר הוגד לו בקש להמיתו וברח למצרים, כן הוא סדר הענין הזה אבל בין וירם יד במלך ובין ויבקש שלמה להמית את ירבעם הושמו הדברים למה גבה לבו להרים יד במלך.

[יא, כז]
שלמה בנה את המלוא -
המלוא היה מקום בעיר ירושלם סמוך לירושלם והיה רחבה להתאסף שם העם, מענין קראו אחריך מלוא, שהוא ענין אסיפה ושלמה בנה אותו המקום כי הוצרך לו, כשבנה בית לבת פרעה ואף על פי כן מן הנראה לא היה טוב בעיני העם מה שעשה שלמה, והיו יריאים ממנו לאמר כך וכך עשה שלמה, וזה ירבעם גבה לבו והעיז את פניו ואמר: שלמה בנה את המלוא, כלומר ראו רעה שעשה.

ועוד: שאמר: שלמה ולא אמר: המלך וזה היה מרד במלך.

ועוד: אמר סגר את פרץ דוד אביו פירשו בו, כי דוד עשה פרץ בחומת ציון שאם ימרדו בו ישראל יצא ויברח משם בלא דעת,ם כמו שהוא מנהג היום במלכי ישמעאל שיעשו פרץ במבצריהם, שאם יקומו על המלך בני העיר שיברח משם ויקראו שמו שער הבגד, ושלמה סגר אותו הפרץ ואמר ירבעם: ראו גבהות לבו שסגר הפרץ, כלומר שהוא בוטח שאינו ירא ממרד.

ובדברי רז"ל:

מפני מה זכה ירבעם למלכות?
מפני שהוכיח את שלמה.

ומפני מה נענש?
מפני שהוכיחו ברבים.
אמר לו: דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה?!

ואמרו רז"ל:

מאי וזה הדבר אשר הרים יד במלך?
שחלץ תפליו בפניו:

[יא, כט]
השילוני -
מן שילה היה.
ואמר: מן שילה שילוני מן גלה גילוני.

והוא מתכסה -
או אחיה או ירבעם אין לו הכרע.

וכן בדברי רז"ל רב ולוי חד אמר:

שמלתו של אחיה.

וחד אמר:

שמלתו של ירבעם.

אמר ר' שמואל:

מסתבר כמאן דאמר של אחיה, שכן דרך של צדיקים להיות קורעים במחלוקת של בית דוד.

[יא, לב]
והשבט האחד -
יהודה ובנימן חושב לשבט אחד, בעבור שהיו מיוחדים בנחלה ובירושלם.

[יא, לג]
אשר עזבוני -
שלמה וביתו והנוטים אחריהם.

[יא, לד]
ולא אקח את כל הממלכה -
שום דבר מן הממלכה לא אקח מידו.
וכן: לא תעשה כל מלאכה,
כל חלב וכל דם לא תאכלו, והדומים להם.

[יא, לו]
למען היות ניר לדוד עבדי -
ניר בחיר"ק כמו בצר"י, כמו שאמר: ערכתי נר למשיחי.

ויונתן תרגם:

מלכו,

ותרגום אונקלוס:

ונירם ומלכו:

[יא, לח]
את כל אשר אצוך -
הכ"ף רפה וכן: אשר אנכי מצוך, בפרשת ואתחנן.

[יא, לט]
ואענה את זרע דוד -
האל"ף נחה.
והענוי הוא שלא תחזור להם מלכות על ישראל ולא נוכל לפרש ענוי אחר, כי כל המלכים הטובים מזרע דוד היו בטוב ובשלוה.

למען זאת -
מה שעשה שלמה.

ובסדר עולם:

למען זאת - למען ל"ו שנה שנתחתן שלמה בבת פרעה, כי בשנה הרביעית למלכו נשאה והגזרה נגזרה למלכות בית דוד לחלק מלכות בית דוד ל"ו שנה ובסוף ל"ו שנה תחזור המלכות ליושנה, לפיכך אמר אך לא כל הימים ובימי אסא היתה עתידה לחזור אלא שקלקל אסא, שנאמר: בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא וגו', ולא היה אלא בשנת י"ו לאסא, אלא ל"ו למלכות שלמה שעתידה לחזור, אלא לפי שקלקל ונשען על מלך ארם לא חזרה.

אך לא כל הימים -
עתידה לחזור לימות המשיח, בימי מלך המשיח, שנאמר: ועשיתם לעץ אחד ואמר ומלך אחד יהיה לכלם ואומר ועבדי דוד מלך עליהם, מכאן תשובה לאומרין שוא אנו מצפין ימי מלך המשיח כי לא יהיה והנה הנביא אומר: אך לא כל הימים ומשנחלקה מלכות בית דוד בימי רחבעם לא חזרה עוד, כי כל הימים היו לשתי ממלכות עד הגלות ובשוב הגלות מבבל לא שבו השבטים אלא גלות בבל, שהוא יהודה ובנימן.

[יא, מ]
אל שישק מלך מצרים -
פרעה חותן שלמה מת וקם מלך אחר ששמו שישק ולא היה אוהב שלמה, לפיכך ברח ירבעם עליו.

[יא, מא]
על ספר דברי שלמה -
בספרים שחבר בחכמתו לא נמצאו היום אצלנו וגם בג' הנמצאים אצלנו:
משלי,
שיר השירים,
וקהלת.
ומה שאמר על ספר ולא אמר על ספרי כי לכל דבר בענינו חבר ספר בפני עצמו.

ומרז"ל שאמרו:

שלשה ספרים כתב שלמה:
שיר השירים בילדותו,
משלי בבחרותו,
קהלת בזקנתו.

ומהם אמרו:

כי קרוב למיתתו שרתה עליו רוח הקודש וחבר שלשה ספרים אלה.