[יב, א]
כי שכם בא כל ישראל -
שכם היה משבט אפרים ונראה כי הנבואה אשר אמר אחיה השילוני לירבעם נודעה, לפיכך שלחו ישראל וקראו לו ובקשו למצוא עלילה להסב המלוכה אל ירבעם, לפיכך לא רצו לבא לירושלם אלא באו לשכם שהוא מאפרים, וירבעם מאפרים והוצרך רחבעם לבא שכם.

ובדרש:

שכם מזומן לפורענות,
בשכם ענו את דינה,
בשכם מכרו את יוסף,
בשכם נחלקה מלכות בית דוד.

[יב, ג]
וישלחו ויקראו לו -
וכבר שלחו וקראו לו: ויהי כשמוע ירבעם, מה ששלחו לו בא ממצרים ובא הוא וכל קהל ישראל בשכם ודברו אל רחבעם אם ירצה למלוך עליהם שיקל העול מעליהם.

[יב, ד]
אביך הקשה -
במס שהיה מעלה עליהם בכל שנה ואף על פי כן לא היה להם להתרעם כי בשלוה גדולה היו בימיו וכל המס היה נקל עליהם, כי לא עבר עליהם שבט אויב בימיו, אלא סבה היתה מאת האל לבקש לרחבעם עלילה, כדי שיפרדו ממנו וימליכו ירבעם.

[יב, ו]
בהיותו חי -
למה הוצרך לומר בהיותו חי ידוע הוא בהיותו חי היו עומדים לפניו לא בהיותו מת?!
אלא אף כשמת שלמה הראו עצמם שהיו עומדים לפני שלמה, כמו אם היה חי בתתם עצה הגונה לרחבעם בנו.

איך אתם נועצים -
פירש: איך אתם נועצים בעצמכם איש באחיו לתת לי עצה.

[יב, ז]
תהיה עבד -
שתהיה נכנע להם ותענם כרצונם.

ועניתם -
כתרגומו:

ותענינון מלין טבן ותמליל עמהון פתגמין תקנין,

וגם הוא משמעות העברי, כי טעם ועניתם דבק עם דברים טובים.

[יב, ח]
ויעזוב -
שלא ישרה עצתם בעיניו.

אשר העומדים לפניו -
אשר הם עומדים לפניו, כלומר עזב עצת הזקנים העומדים לפני אביו ולקח עצת הילדים העומדים לפניו.

[יב, י]
קטני עבה -
האבר הקטן שבי עבה ממתני אבי.

ומלת קטני קשה בדקדוק, כי אם היה מגזרת קטן משפטו.

קטני -
כמו מן גדול גדולי אלא נשאר הקמץ בקו"ף, כמו שהיה טרם התחברו אל הכנוי, כמו שאמר מן בגוד בגודה אחותה ומן שליש בדקר שלישו והדומים להם, שנשארו על תנועתם והנח נבלע בדגש ושב החולם לקמץ בחטף וענינו יותר יש לי כח ואומץ ממה שהיה לאבי, ולמה אקל עולכם?!

עבה -
פועל עבר לזכר במשקל עשה ויש לפרשו תואר לנקבה, ויהיה תאר לאצבעו הקטנה, ובא האצבע זכר ונקבה הזכר כנגד התואר הקטן.

ויונתן תרגם:

חלשותי תקיף מעולימותיה דאבא.

[יב, יא]
העמיס -
ענין משא, כמו: ויעמוס איש על חמורו.

בשוטים -
תרגום יונתן:

בשרביטין,

וכן שוט לסוס.

ועקרבים -
קשים מהם שהם עוקצים בקוצים שבהם.

ויונתן תרגם:

במרגנין.

[יב, יב]
ויבו ירבעם -
כתוב בוי"ו וקרי באל"ף ואחד הוא, כי אותיות אהו"י מתחלפות.

[יב, טו]
ולא שמע המלך אל העם -
להקל עולם כאשר אמרו לו.

[יב, טז]
מה לנו חלק בדוד -
כמשמעו דרך שאלה, כלומר מה לנו עוד בו כיון שאינו שומע בקולינו ואמר שיכביד עולנו, מי יכריחנו להיות לנו חלק בו.
ומה שזכר דוד, לפי שהוא היה תחילת המלוכה קורא בנו או בן בנו דוד.
וכן: ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

ויונתן תרגם:

מה כמו לא, ואמר: לית לנא חולק בדוד ולא אחסנא בבר ישי.

ראה ביתך -
כלומר ראה מי נשאר עמך ועל איזה בית תמלוך, כי לא על בית ישראל.

ויונתן תרגם:

כען מלוך על אנש ביתך דוד.

ובדרש:

ראה ביתך דוד - זה בית המקדש.

[יב, יז]
וימלוך עליהם רחבעם -
מלך עליהם והוי"ו כוי"ו וישא אברהם והדומים לו.

[יב, יח]
את אדורם -
שלח אותו אחריהם שישובו אליו ויקבלוהו למלך ורגמוהו, וכיון שידע רחבעם כי רגמוהו, ידע כי הקשר אמיץ והתאמץ לרכוב ולנוס.

[יב, כ]
ויהי כשמוע כל ישראל -
אחר שהלכו כל ישראל לאהליהם וירבעם שב למקומו אשר היה שם בית אביו ומשפחתו, נועדו ישראל ולא נזכר באיזה מקום ואפשר שחזרו לשכם, ומפני זה בנה אותו להיות לו לבית מלוכה ושלחו וקראו ירבעם שיבא אל העדה, במקום שנתקבצו שם והמליכו אותו על כל ישראל.

שבט יהודה לבדו -
כבר כתבנו כי שבט בנימין בכלל שבט יהודה, כי ירושלם בין שניהם היתה ומי שימלוך בירושלם בודאי ימלוך על שניהם, לפיכך נכלל שבט בנימין בכלל שבט יהודה.

[יב, כה]
ויבן ירבעם את שכם -
לא נוכל לומר כי חרבה היתה מעת שהחריב אותה אבימלך, כי לא יתכן שהניחוה חריבה יותר ממאתים שנה.

ועוד: כי שם התקבצו ישראל להמליך רחבעם, ודאי עיר בנויה היתה אלא פירש ויבן, שחזק חומות העיר ובנה בו היכל מלך.
וכן: ויבן את פנואל, לא שהיתה חריבה מעת שנתץ גדעון מגדל פנואל, אלא שחזק בניינו כי חשש שמא ילחם עמו רחבעם וחזק שני אלה הערים, כי גם כן רחבעם בנה ערי מצודות כמו שאומר בד"ה.

[יב, כז]
אם יעלה העם הזה -
כשיעלה.
וכן: ואם יהיה היובל לבני ישראל, כאשר יהיה כלומר כיון שהם צריכים על כל פנים לעלות לירושלם שלש פעמים בשנה כל ישראל מלבד שיעלו יחידים לזבוח בשאר ימות השנה, אי אפשר שלא יטה רחבעם לבבם אליו ושבו אל אדוניהם, כי הוא אדוניהם מלך בן מלך ונקל הוא להטות לבבם אליו, וצריך שאקח עצה שלא יעלו ירושלם שאם יעלו ישובו אל אדוניהם והרגוני, שלא אפקפק עוד במלוכה.

ובדברי רז"ל:

מאי והרגוני?
גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי מורד במלכות הוא, שאם היה מלך היה יושב וקטלי לי ואזלי בתריה.

ועוד בדבריהם:

במוצאי שמיטה מלך ירבעם, אמר: כתיב: במועד מקץ שבע שנים וגו' תקרא את התורה הזאת, אם אני ארצה לקרוא יאמרו: מלך העיר יקרא קודם ואם אני אקרא שני - גנאי הוא לי, ואם לא אקרא - בזיון הוא לי:

[יב, כח]
ויועץ המלך -
שאל עצה היאך יעשה והסכימה עצתו עם היועצים אותו, שיעשה שני עגלים.

ולמה עגלים?
פתה אותם בדברים, אמר להם: הלא ידעתם כי המלכות נחלקה ברצון האל, כמו שאמר לי אחיה השלוני הנביא, אם כן האל לא רצה במלכות בית דוד ולא רצה ג"כ בירושלם שהוא מלכות בית דוד, אם כן נעשה מקום אחר שתבואו ותזבחו שם.

ולמה עגל?
אמר להם: הלא אהרן עשה לישראל עגל להשרות השכינה בו במקום משה שלא היה להם, גם אתם עתה שאין לכם מקום השכינה שהוא ירושלם, נעשה עגל במקומו להשרות שכינה בו, לפיכך אמר: אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים כמו שאמר בעגל המדבר, כי לא היתה כוונתו לעבודת גילולים.

ולמה עשה שנים?
כדי שלא להטריח ישראל שיבאו כלם למקום אחד.

[יב, כט]
וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן -
בבית אל –
לפי שאמר להם: זה המקום גם כן נבחר כמו ירושלם, כי יעקב אבינו אמר על המקום הזה יהיה בית אלהים.

ואחד נתן בדן –
בסוף גבול ישראל, כמו שכתוב: מדן ועד באר שבע.

רב לכם מעלות ירושלם -
די לכם, עד עתה הניחו מהיום ואילך מעלות ירושלם.

ויונתן תרגם:

סגיאה לכון אורחא מלמיסק לירושלם הא אינון דחלתך ישראל.

ובדרש:

רב לכם מעלות –
מה עשה?
הושיב שני פרדסיאות או קסתראות אחת על תבור ואחת על המצפה, זהו שאמר הושע: כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור.

[יב, ל]
לחטאת -
כי מתחלה לא אמר ירבעם כי לשם עבודת גילולים היה עושה אותם אלא לשם האל, ואחר כך שב הדבר ההוא והיה לחטאת שקבלוהו באלוה, וממנו יצאו לאלהים אחרים ככל הגוים, לפיכך אמר: ויהי הדבר הזה לחטאת.

עד דן -
אף על פי שהיה בקצה הגבול באו אליו מן הקצה האחר כל כך היו אדוקין בעבודת גילולים והקצה האחר היה באר שבע, כמו שכתוב: מדן ועד באר שבע ועל זה אמר הנביא: חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע, כי מבאר שבע היה דרכם לאלהי דן והיו נשבעים בו.

[יב, לא]
ויעש את בית במות -
עשה בית ובנה שם במות.

מקצות העם -
כמו: ומקצה אחיו - מן הגדולים, או מן הפחותים.

ובדברי רבותינו ז"ל:

מן הקוצים שבעם.

אשר לא היו מבני לוי -
כי לא רצו לעבוד עבודת גילולים וכן בעגל שעשו במדבר כשאמר משה: מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, מודיע שלא עבדו הם את העגל ואמר: מעולם לא עבד שבט לוי עבודת גילולים וזהו שאמר: כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו.

ומה שאמר: אך לא יעלו כהני הבמות כי אם אכלו מצות, מקריבים היו בבמות אבל לשם ה', או מה שאמר מעולם לא עבד שבט לוי עבודת גילולים עד זמן שחטאו מלכי יהודה, אבל כיון שחטאו מלכי יהודה והעמידו עבודת גילולים בבית ה', חטאו גם כן מקצת הכהנים והקריבו לעבודת גילולים בבית ה', ומבני לוי, שהם מבני איתמר היו מקריבים לעבודת גילולים לא מבני צדוק שהם מבני אלעזר, כי הם לא הקריבו לעבודת גילולים מעולם, כמו שמפורש ביחזקאל וכיון שראה ירבעם שלא רצו להקריב בבמותיו גרשם מנחלתם ומאחוזתם והלכו להם לארץ יהודה, כמו שאמר בדברי הימים: כי עזבו הלוים את מגרשיהם ואחוזתם וילכו ליהודה ולירושלם כי הזניחם ירבעם ובניו מכהן לה', כי אמר ירבעם: יקחו מעשרותיהם ואחוזתם במלכותי וילכו ויעבדו לירושלם זה לא יהיה, כיון שאינם עובדים בבית אל לא יהיה להם חלק ונחלה במלכותי, וזהו שאמר: כי הזניחם מכהן לה', הרחיקם מקחת מעשרותיהם ונחלתם שהם כהונת ה'.
או פירושו: כיון שלא רצו להניח מכהן לה' לירושלם - הזניחם וגרשם מארצו.

[יב, לב]
בחדש השמיני -=
החליף החדש השביעי בשמיני, להרחיק ישראל עוד מחקות ירושלם, או אם יהיה מישראל שירצו ללכת בחג הסכות בירושלם, כמו שאומר בדברי הימים: הנותנים את לבבם לבקש את ה' אלהי ישראל באו ירושלם לזבוח, עשה הוא חג בחדש השמיני, כי כבר שבו לביתם ההולכים לירושלם ויהיו שם בבית אל בחג אשר עשו מיראת המלך.

כן עשה -
כחג אשר ביהודה בשביעי, כן עשה בבית אל בשמיני.

לזבח לעגלים אשר עשה -
ובבית אל לא היה אלא עגל אחד?!
אלא כמו שעשה בבית אל כן עשה בדן, אלא מפני המעשה הזה שהיה בבית אל והוא ירבעם עלה על המזבח אשר בבית אל להקטיר ובא הנביא אליו, לפיכך אמר בבית אל.

[יב, לג]
ויעל על המזבח אשר עשה -
העלה עליו עולות וזבחים.

אשר בדא מלבו -
אשר הוציא מלבו.
וכן כי מלבך אתה בודאם, מוציאם.

ובדברי רז"ל:

שאור בודה להם ומחמצתן פירש מוציא.

ויונתן תרגם:

דעדא מרעותיה.

מלבו -
מלבד כתיב, ר"ל אשר בדא מלבד מועדי ה' ולא ראינו אם עשה כן בשאר המועדים כמו בחג הסכות.
ואפשר כי באותו זמן היה תחלת מלכותו כמו שכתבנו למעלה, לפיכך אמר: כי חג זה בדא מלבו והוא הדין לאחרים.

ובדברי רז"ל:

אף שבתות וימים טובים בדא ירבעם מלבו, הדא הוא דכתיב: אשר בדא מלבו מלבד כתיב, מלבד שבתות ה'.

ויעל על המזבח להקטיר -
ירבעם עלה על המזבח להקטיר.