[יג, א]
והנה איש אלהים -
אמרו רז"ל:

שהוא עידו הנביא,

ואמת הוא, כי בימי ירבעם נבא ועליו נבא, כמו שכתוב בדברי הימים: ובחזות עדוא החוזה על ירבעם בן נבט.

[יג, ב]
מזבח מזבח -
כן דרך הקריאה, כמו שכתוב: אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה, שמואל שמואל.

ובדברי רבותינו ז"ל:

מזבח שבבית אל ומזבח שבדן.

הנה בן נולד -
יהיה נולד.

ועצמות אדם -
אמר עצמות אדם, לפי ששורפין על המזבח עצמות בהמה בעולות אשר יעלו עליו, אמר שישרפו עליו עצמות אדם וכן עשה יאשיהו, כמו שכתוב: ויקח את העצמות מן הקברים וישרף על המזבח.

ובדרש:

עצמות ירבעם, ר"ל אלא שחלק כבוד למלכות.

[יג, ו]
חל נא את פני ה' אלהיך -
כלומר שהוא שלחך ואתה שלוחו ואני אדע כי ישמע אליך וירא ממנו וחלה את פניו שישוב ידו אליו.

ובדברי רז"ל:

אלהיך - ולא אלהי.
ועוד: באיזה פנים יקרא אותו אלהי והוא עומד ומקריב לעבודת גילולים?!
אף על פי כן ויחל איש האלהים.

ותהי כבראשונה -
שהניע אותה כרצונו כבתחילה.

ובדברי רז"ל:

אם תכתוש את האויל במכתש אין אתה מועיל כלום, מה בראשונה עומד ומקריב לעבודת גילולים, אף אחר כן עומד ומקריב לעבודת גילולים.

[יג, ז]
וסעדה -
בקמץ חטף.

[יג, ט]
כי כן צוה אותי -
המלאך שדבר עמי בדבר ה'.

ולמה מנעהו מלאכול ולשתות במקום ההוא?
לפי שאסור להכנס לעיר עובדי עבודת גילולים אם לא להתרות בהם ולמנעם או לדבר להם בשם ה', לפי שיראו העם כי לא נכנס שם אלא לספר נבואתו בלבד מנעהו מלאכול ולשתות שם, ולפי שלא יזכר דרך העיר ההוא ולא ישוב שם, מנעהו מלשוב בדרך אשר בא בה.

[יג, יא]
ונביא אחד זקן -
תרגום יונתן:

ונביא שקרא חד סבא.

ויש נוסחאות שכתוב בהם:

ושמיה מיכה,

וכן בדברי רז"ל:

כי מיכה היה.

מהם אמרו:

כי אמציה כהן בית אל היה.

ומהם אמרו:

זה עידוא הנביא.

ומהם אמרו:

זה יונתן בן גרשם ותחלת ישיבתו בשמרון היתה, כמו שכתוב בדברי יאשיהו הנביא אשר בא משמרון ובא לבית אל וישב שם ואף על פי שלא היה באותו הפרק עיר שמרון בנויה עדיין, שהרי עמרי בנה את העיר היה שם מתחילה פרז ועמרי קנה ההר ובנה שם העיר, או שהיה שם מתחילה.

כמו שתרגם יונתן

ויקן את ההר - וזבן ית כרכא,

אלא שעמרי חזק הבנין וקרא לעיר שם אחר.

ויספרום -
אמר: ויספרום, אחר שאמר: ויבוא בנו.

ויספר לו - פירושו כי תחלה בא בנו האחד והיה מספר לו אשר עשה איש האלהים ובעודו מספר באו שאר בניו גם כן ויספרו הדברים לאביהם, כמו שהיה מספר הראשון.

[יג, יב]
ויראו בניו את הדרך -
תרגום יונתן:

ואחזיאו,

כמו ויראו בפתח היו"ד מבנין הפעיל, כלומר שהראו לאביהם הדרך אשר הלך בה.
ויש לפרשו כמשמעו, ופירושו: וכבר ראו בניו הדרך אשר הלך ואמרו לאביהם בדרך זו הלך.

[יג, יז]
כי דבר אלי -
פירש כי דבר בא אלי, כלומר דבר נבואה בא אלי על ידי מלאך, שאמר לי בדבר ה'.

[יג, יח]
כחש לו -
כי נביא שקר היה והוא האזין לדבריו ונענש בזה, כי היה לו לחקור ולשאול עליו אם הוא נביא אמת והוא עבר על דברי עצמו, לפיכך היתה מיתתו בידי שמים, שנאמר: אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו כל שכן אם הוא עצמו לא ישמע אל דברי עצמו, אשר דבר בשם ה'.

[יג, כ]
אל הנביא אשר השיבו -
בעבור אשר מרה פי ה' נביא האמת לא באה אליו הנבואה ובאה אל נביא השקר לצורך, להודיע לנביא האמת חטאו וענשו.

ורז"ל אמרו:

גדולה לגימא שמקרבת את הרחוקים ומרחקת את הקרובים ומשרה שכינה על נביאי הבעל.

[יג, כא]
ויקרא אל איש האלהים -
כתרגומו:

ואיתנבי על נביא דה' דאתא משבט יהודה.

ויש מפרשים :

כי הנבואה באה אל איש האלהים כמו שאמר ויקרא אל איש האלהים ומה שאמר אל הנביא אשר השיבו, פירוש אל הנביא אשר השיבו הנביא הזקן.

ובדברי רז"ל:

אשר הושב לא נאמר אלא אשר השיבו, מלמד שעל נביא השקר שרתה רוח הקודש.

[יג, כב]
אל קבר אבותיך -
שלא ישוב אל ארץ יהודה וימת שם כי בדרך ימות ובאמרו לו: נבלתך, רמז לו כי נבלה תהיה גויתו, כלומר מושלכת בדרך או כל גוף מת יקרא נבלה בין של בהמה ועוף בין של אדם ואפילו צדיק כמו: נבלתי יקומון.

[יג, כג]
ויחבש לו החמור -
הנביא הזקן חבש החמור לנביא ה' אשר השיבו מן הדרך ואמר הידיעה אחר הכנוי כמו: ותראהו את הילד והדומים לו.

[יג, כח]
וחמור והאריה -
יש אומרים:
כי חסר ממנו ה"א הידיעה ומשפטו והחמור כמו בחמור כחמור לחמור ולא יתכן כי לא יתכן ה"א הידיעה חסרה כי אם על לא עם וי"ו השמוש ובא וחמור בלא ידיעה כי כבר נזכר פעמים וכן: וישרף עליו את בית מלך באש בלא ידיעה כי כבר זכרו בידיעה ארמון בית המלך.

לא אכל האריה את הנבלה ולא שבר את החמור -
לא אכל את הנבלה על דרך וסגר פום אריותא, אבל הרגו לעונש שמרה פי השם והנה הראה לנו בזה גמול הצדיק וענשו כאח' בעולם הזה וכן גמול החמור בעולם הזה לכבוד הנביא שרכב עליו, כי יש גמול ועונש בשאר בעלי חיים בעולם הזה בענין האדם, כמו שכתבנו בפי' תילים במזמור תהלה לדוד.

[יג, כט]
ויניחהו אל החמור -
כמו על החמור, כמו: אל ההרים לא אכל - על ההרים וזולתם רבים:

[יג, ל]
בקברו -
בקבר הנביא הזקן אשר כרה לעצמו.

ויספדו -
הוא ובניו.

[יג, לא]
אצל עצמותיו הניחו את עצמותי -
זכר העצמות במקום הגוף, כי הם מוסדי הגוף.

[יג, לב]
היה יהיה -
וכשישרפו עצמות הקבורים עצמותיו ימלטו, כי הוא איש האלהים ועצמותי ימלטו עם עצמותיו לכבודו, וכן כתוב: וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משומרון.

[יג, לג]
לא שב ירבעם -
אף על פי שראה מופת המזבח שנקרע ומופת ידו שיבשה ושבה אליו בתפילת איש האלהים, וראה מות הנביא כאשר מרה את פי ה' ושמע המופת שהאריה עומד אצל נבלת הנביא ולא אכל הנבלה ולא שבר את החמור, אף על פי כן לא שב מדרכו הרעה ושב כבתחלה ועשה מקצות העם כהני במות, כל מי שרוצה לבא להקריב בבמה להיות כהן היה והגדיל החטאת יום יום.

ופירש ויהי כהני במות –
ויהי מכהני הבמות ופירוש ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם לעונש בית ירבעם ולהשמיד ולהכחיד וכן זאת תהיה חטאת מצרים ובי"ת בדבר במקום ה"א הידיעה או פירושו כמשמעו כלומר בדבר הזה היה חרון אף האל על בית ירבעם להשמידם מעל פני האדמה, כי לא שב מדרכו הרעה בכל אשר ראה.