[יז, א]
ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד -
מעיר ששמה תושב היה תחילה, ואח"כ ישב בגלעד.

וכן תרגם יונתן:

אליהו דמתושב מתותבי גלעד.

ונחלקו רז"ל:

מאיזה שבט היה?

מהם אמרו:

משבט גד היה.

ומהם אמרו:

משבט בנימין.

ומהם אמרו:

פנחס זה אליהו.

וכל אחד מהם סומך דבריו אל הפסוקים בדברים רחוקים ואנחנו לא ידענו האמת, והנה גזר אליהו על המטר בקנאתו לה' על עובדי עבודת גילולים.
כתוב בתורת משה: וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר ובטח באל שיקיים את דבריו ועליו וכיוצא בו נאמר: ותגזר אומר ויקם לך כמו שאמר שמואל הנביא: אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ובעבור כי הרע מכל אשר לפניו, גזר אליהו ואמר לו: כי לא יהיה טל ומטר אולי יחזור בו והאל ארך אפים האריך אפו לו כאשר האריך לאשר לפניו.

ומה שאמר: כי אם לפי דברי –
עד שיראה שיחזרו מעבוד עבודת גילולים כלם או מקצתן.

ובדרש:

וכי מה ענין זה אצל זה?
אלא כשמתו בני חיאל כלם הלכו אליהו ואחאב לנחם חיאל ואמר אליהו, כי בעון שבנה יריחו מתו בניו כדבר ה' אשר דבר יהושע בן נון.
אמר לו אחאב: מי גדול משה או יהושע?
אמר לו: משה שהיה רבו של יהושע.
אמר לו: דברי הרב לא נתקיימו ודברי תלמיד נתקיימו?!
והלא אמר משה: ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים והלא כל ישראל עובדי עבודת גילולים הם ואין השמים נעצרים, קפץ אליהו ואמר: ונשבע חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.

אשר עמדתי לפניו -
שאני רגיל לעמוד לפניו בתפילה.
וכן: אל המקום אשר עמד שם את פני ה'.

כי אם לפי דברי -
כתרגומו:

אלהין כד אימר,

כי לא בא המטר לפי דברו, כי האל אמר לו תחילה: לך הראה אל אחאב ואתנה מטר, א"כ לפי דברי, ר"ל עד שאומר במצות האל.

[יז, ג]
ונסתרת -
שלא ידעך אדם שם.

[יז, ד]
והיה מהנחל תשתה -
והיה חיותך זה כי מהנחל תשתה והעורבים יכלכלוך.

ואת העורבים צויתי -
עורבים ממש והם העופות השחורים.

וטעם צויתי -
ששמתי בלבם להביא לחם ובשר שתי פעמים ביום ואין לשאול מאין היו מביאין לו, כי באמת ממקום כשר היו מביאין לו אחר שברצון האל היו מביאין לו, והרבה כשרים היו בישראל שאומר והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו.

ובדברי רז"ל יש אומרים:

שהיו מביאין לו משלחנו של אחאב.

ויש אומרים:

משלחנו של יהושפט.

ויש מפרשים:

העורבים סוחרים כמו עורבי מערבך והנה הכתוב אומר ונסתרת שלא ידעך אדם שם שהרי ראינו כי אחאב היה מחפש אחריו כמו שאמר אם יש גוי וממלכה וגו', ואולי הסוחרים ההם היו מסתירים אותו.

[יז, ט]
צרפתה אשר לצידון -
לפי שיש צרפת אחר וזהו שנאמר עליו: אשר כנענים עד צרפת וזה צרפת שאמר הקב"ה לאליהו שילך שם, הוא סמוך לצידון והיא של ישראל.

הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך -
אם נאמר שנתן בלב האלמנה לכלכלו, לא היה זה כי היא לא היה לה במה שתחיה היא, אלא ע"י הנס אבל אליהו הבין מדבר האל כן, כמ"ש לו גם כן ואת העורבים צויתי לכלכלך שם וכיון שראה אליהו כי לא היה לאלמנה במה תחיה היא עצמה כ"ש שתכלכלהו, ידע כי מה שאמר לו האל צויתי שם ע"י נס הוא, שאמר שיצוה דברו וברכתו בבית האלמנה שתוכל לכלכלו, לפיכך אמר לה: כה אמר ה' אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר.

ואמרו בדרש:

כי זאת האלמנה אמו של יונה הנביא.

[יז, יא]
לקחי נא לי -
הלמ"ד מעמדת בגעיא.

[יז, יב]
אם יש לי מעוג -
כל דבר עוג בין פרוסה גדולה או קטנה.

כי אם מלא כף קמח -
שאינו עוג עדיין, ומלא כף.

תרגם:

מלא פיסת ידא.

ומתנו -
אחר שנאכלהו נמות, כי אין לנו מה נאכל עוד.

[יז, יג]
עשי כדברך -
שתעשה אותו מלא כף ועשי לי ממנו עוגה קטנה, כי יספיק הקמח לי ולך ולבנך.
ומה שאמר בראשונה כי רעב היה כי לא אכל באותו הדרך ויש דרש:

לפי שהיה כהן, שתוציא לו מן העיסה חלה תחילה.

[יז, יד]
לא תכלה -
נכתב בה"א ונקודו כבעל אלף וענינו לשון כליון וחסרון, כבעלי הה"א.

עד יום תתן ה' -
כתוב בנו"ן, כמו לתתן שם ונקרא בלא נו"ן תת, ושניהם נכונים וכבר כתבנו דעתינו בכתיב וקרי, כי בגלות נשתבשו הנוסחאות והיו מוצאין בנוסחא אחת כך ובנוסחא אחרת כך, ולא עמדו על בירורם וכתבו האחת מבפנים והאחרת מבחוץ.

[יז, טו]
ותאכל היא והוא -
הכתוב הזכר בתחילה והנקבה באחרונה והקרי להפך ושניהם ענין אחד, כי שניהם אכלו אבל מנהג הלשון הוא כשזוכר זכר ונקבה כאחד יפול הלשון על הקודם אם זכר ואם נקבה והראשון הוא העיקר, לפיכך נזכר בראשונה כמו ותדבר מרים ואהרן, ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי, קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכן זה ותאכל היא והוא, כי היא העיקר ואף על פי שעל ידי אליהו בא לה הנס.

ובדרש:

הוא והיא כתיב בזכות אליהו אכלו.

וביתה -
בנה ואחרים בני ביתה, אבל למעלה לא אמר אלא לי ולבני כי לא היה מספיק אלא לשניהם לבד והם קודמין לשאר בני הבית.

[יז, טז]
וצפחת השמן לא חסר -
לגזירת פעל בצרי כמו כי חפץ בבת יעקב ואמר חסר לשון זכר כי טעמו אל השמן, ולמעלה אמר לא תחסר לשון נקבה טעמו על הצפחת והענין אחד, כמו שאמר למעלה הוא מנהג הלשון ברוב להיות טעם הפעל אל הדבק וכמעט יהיה הפעל אל הנדבק, כמו כי היתה אליו פני המלחמה, קול נגידים נחבאו, קשת גבורים חתים.

[יז, יז]
עד אשר לא נותרה בו נשמה -
יש מי שאומר שלא מת מכל וכל אלא היה חליו חזק מאד עד שנעצרה נשימתו ולא היו מכירין ממנו שום סימן חיות לא בנשימה ולא בדפק הגידים, עד שחשבה אמו כי מת הוא.
וכן הוא אומר בדניאל: לא נותרה בי נשמה, אבל אותו הוא על דרך הפלגה.
והנכון כי מת מיתה גמורה, כמו שסוברין בני העולם.

[יז, יח]
להזכיר את עוני -
כמדומה כי על ידך נזכר עוני, שמא לא עבדתי לפניך כראוי ועל כן הזכיר לי האל עון שיש לי והענישני האל בבני שמת.

[יז, כ]
הגם על האלמנה -
כלומר אפילו על האלמנה פקדת העון, כמו שאתה פוקד היום עונם לישראל בעצירת הגשמים ואפילו על זאת האלמנה פקדת עונה להמית את בנה, לא תחייהו בזכותי שאני מתגורר עמה.

ויונתן תרגם :

ברם על ארמלתא די אנא דר עמה לא יתבאש לה ולא ימות ברה,

וזה סיוע למה שכתבנו כי לא מת מיתה גמורה.

מתגורר עמה-
כמו: עם לבן גרתי והוא מבנין התפעל:

[יז, כא]
ויתמודד -
מענין מדה מבנין התפעל, כלומר שם עצמו במדת הילד כשנשתטח עליו כענין שנאמר באלישע: וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו והענין הזה שתהיה תפילתו בכוונה יותר על הילד כששוכב עליו ויתמודד עליו, ועל דרך הזה: ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, כלומר שהיתה אשתו לנגדו בעת תפילתו כדי שיכוין תפילתו עליה כי עקרה היא.

ואפשר ג"כ, כי עשה כן להנשים עליו ולחממו בחום הטבעי היוצא מפניו ומבשרו, כי רוב פעמים הנסים נעשים ע"י מעט תחבולה מדרך העולם.

שלש פעמים -
ולא הוצרך יותר כי בפעם השלישי נענה ובכל פעם מהשלשה פעמים היה קורא ה' אלהי השב נא נפש הילד הזה על קרבו וענין תשובת הנפש על קרבו, תשובת נשימתו והרגשותיו שבטלו. וכן: ויאכל ותשב רוחו אליו והדומים לו.

על קרבו -
כמו לקרבו.
וכן: ותתפלל על ה'.

ואומר קרבו - לפי שבלב תלוי חיות האדם והוא בקרב האדם.

ויונתן תרגם:

למעוהי.

[יז, כד]
ודבר ה' בפיך אמת -
פירושו ועוד שדבר ה' בפיך אמת, כלומר עתה ידעתי כי איש האלהים אתה בהחיותך בני שהיה מת, ועוד ידעתי זה בראותי כי דבר ה' בפיך אמת, שאמרת: כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר וכן היה.

או פירש כי כשאמר לה: תני את בנך על מנת להחיותו אמר לה, וכמו שאמר לה כן היה.
ומה שאמרה לו: עתה ידעתי כי על הקמח ועל השמן אמרה, כי ברכת אלהים בזכות הנביא וזה הדבר הוא נמצא על דרך ישלח ה' לך את הברכה באסמיך אבל להחיות מת לא נמצא.