[יח, א]
ויהי בשנה השלישית -
לעצירת הגשמים.

ואתנה מטר -
כי מפני הרעב שבו רבים בתשובה והטיבו דרכיהם.
ועוד: שהיו בישראל ז' אלפים אשר לא כרעו לבעל.

[יח, ג]
ירא את ה' מאד -
ועתה אומר היאך היה ירא את ה' מאד, כי שם נפשו בכפו להציל נביאי ה' ולהחיותם.

ואמרו רז"ל:

כי זה עובדיה החביא נ' איש במערה אחת וחמשים איש במערה אחרת כמו שאמר למטה חמשים חמשים איש במערה.

[יח, ד]
לחם ומים -
כי המים היו יקרים בשני הרעב.

[יח, ה]
ולא נכרית מן בהמה -
מן בהמה כתיב וקרי מהבהמה ואחד הוא.

ופירש לא נכרית –
עירנו מהבהמה.

[יח, י]
אם יש גוי וממלכה -
סביב ארץ ישראל, לא כדברי האומר שמלך בכפה והנה בארץ ישראל כלה לא מלך, איך מלך בכל העולם?!
והנה היו לו מלחמות ומלך ארם לקח ערים ממנו ושם לו חוצות בשמרון.

ומה שאמר והשביע את הגוי והממלכה –
דרך אהבה ובקשה לא בדרך יראה ושררה, או הסוחרים הבאים מכל גוי וממלכה לארץ ישראל, היה משביע אותם אם ראו אותך בארצם.

כי לא ימצאכה -
טעמו דבק עם לבקשך, כלומר בעבור שלא מצא אותך בארץ ישראל שלח לבקשך בארצות הגוים.
ויש לתמוה איך לא מצא אותו והוא היה בצרפת הסמוך לצידון שהיה בא"י, אולי האלמנה הסתירה אותו ולא גלתה אותו לבני עירה, או בני עירה הסתירוהו לשלוחי אחאב כשבאו לבקשו.

[יח, יב]
ורוח ה' ישאך -
היו חושבים כשלא היו מוצאים אותו כי רוח ה' נשאו על אחד ההרים, כמו שאמרו בני הנביאים לאלישע פן נשאו רוח ה' וישליכהו באחד ההרים.

ועבדך ירא את ה' -
לפיכך יש לך לחמול עלי שלא תביאני לידי מיתה.

[יח, יט]
אוכלי שלחן איזבל -
על נביאי הבעל ונביאי האשרה אמר, או על נביאי האשרה לבד והוא הנכון, לפיכך לא הניחה אותם איזבל ללכת להבחן עם אליהו וזה הראיה שאמר אליהו: אני נותרתי נביא לה' לבדי ונביאי הבעל ארבע מאות וחמשים איש ולא זכר נביאי האשרה, נראה שלא היו שם.

[יח, כ]
ויקבוץ את הנביאים -
ולא אמר את כל ישראל, כי ישראל נקבצו מעצמם ברצון כששמעו כי אליהו רוצה לעשות מעשה הבחינה, אבל הנביאים לא נקבצו אלא בהכרח אחאב, כי ידעו כי שקר נסכם אבל נביאי האשרה לא יכול אחאב להכריחם ללכת שם מפני איזבל, לפי שהיו אוכלי שלחנה לא רצתה שילכו שם.

[יח, כא]
פסחים -
כמו הפיסח שהוא פיסח בשתי רגליו כי מי שפיסח רגלו אחת נוטה על הרגל אחת ומי שהוא פוסח שתי רגליו איננו יודע באיזה רגל יעמוד, כן אתם פוסחים על שתי הסעיפים והם המחשבות, לפיכך אמר לשון נקבות לפי שפירוש סעיפים מחשבות שאין אתם יודעים לברור בדעתכם מי האלהים אם האלהים אם הבעל.

ואם תאמר: והלא הם נוטים אחרי הבעל ולא היו נוטים אחרי האלהים, נאמר כי כאשר ראו כי נעצרו הגשמים בדבר אליהו שהיה נביא ה', נטה לבבם אחרי ה' אלא שנביאי הבעל היו מתעים אותם ואומרים להם, שלא יניחו עבודת הבעל כי היא תיטיב להם ומפני זה היו פוסחים על שתי הסעיפים.

ויונתן תרגם:

עד אימת אתון פליגין לתרין פלגון הלא ה' הוא אלהים פלחו קדמוהי בלחודוהי ולמא אתון טען בתר בעלא דלית ביה צרוך,

והנה הנסיון שעשה אליהו אפשר שעשה אותו מלבו ובטח באל שלא ישיבנו ריקם ושיקדש שמו ברבים.
ומה שאמר ובדברך עשיתי, כלומר אם תענני ידעו העם הזה כי לא מלבי אני עושה מה שאני עושה אלא בדברך ובמצותך שאני אומר אתה מקיים.

או אפשר, שהאל אמר לו אף על פי שהכתוב לא ספר וזהו שאמר: ובדבריך עשיתי אבל הראשון קרוב, שאם האל אמר לו למה היה צריך לתפלה?!

ויש לפרש כי הצריכו האל לתפלה אף על פי שאמר לו, כמו בדבר המטר שאמרו לו האל: ואתנה מטר ואף על פי כן הוצרך להתפלל, והטעם כדי שידעו ישראל כי נביא אמת הוא והאל שומע תפלתו ואם היה בא שלא בתפלתו, היו אומרים מקרה הוא ובדבר האש היו אומרים על ידי כשפים הוא עושה.

ולא ענו העם אותו דבר -
לא רצו לומר לו לא הן ולא לאו, לפי שהיו מסופקים בדבר אבל כששמעו הבחינה ענו ואמרו טוב הדבר.

[יח, כו]
אשר נתן להם -
פירושו: נתן להם בדברו, שאמר להם בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה.
או פירושו: אשר נתן להם אחאב, כמו שאמר אליהו: ויתנו לנו שני פרים ונתנם להם אחאב.

ויש בדברי אגדה:

דברים רחוקים מן השכל, כי כשבחרו את הפר האחד ובאו לקחת אותו לא יכלו לזוז אותו ממקומו, עד שאמר לו אליהו לך עמהם.
אמר לו הפר לאליהו: אני וחברי יצאנו מבטן אחד וגדלנו באבוס אחד הוא עלה לחלק האל ושם האל יתקדש עליו ואני עליתי לחלק הבעל להכעיס את בוראי?!
אמר לו אליהו: לך עמהם, כשם ששמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש על זה שעמי, כך מתקדש עליך.
אמר לו: וכך אתה יועצני, איני זז ממקומי עד שתמסרני בידם, הה"ד: אשר נתן בידם.

ויפסחו על המזבח אשר עשה -
תרגם יונתן:

ואשתטו על אגורא דעבד,

ופשוטו: עשו עצמם כפסחים וכואבים הולכים ושבים על המזבח.

ופירוש אשר עשה –
דרך כלל, כמו אשר עשו, כלומר אשר עשה ישראל:

[יח, כז]
ויהתל בהם אליהו -
בא דגש כמשפטו והשאר רפים וענינו כי התלוצץ ואמר להם דרך ליצנות: קראו בקול גדול.

כי שיג וכי שיג -
שיח ודברים יש לו עם אחרים ואינו פונה לכם ופירוש שיג שרשו, נשג מן השג תשג ומשקלו אם יעלה לשמים שיאו ששרשו נשא, וכן שיג ששרשו נשג וענינו או יש לו אויבים ורודף אחריהם להשיגם.

ויונתן תרגם:

אשתדפא אשתדיף.

וכי דרך לו -
או הלך לו בדרך לעסק מעסקיו.

אולי ישן הוא -
או שמא ישן הוא ואינו שומע אתכם ואם תקראו בקול גדול יקץ, ואם הוא בדרך ישמע אתכם כשתקראו בקול גדול.

ויקץ -
ביו"ד אית"ן לבד ויו"ד השרש נעלמה:

[יח, כח]
ויתגדדו -
כמו לא תתגודדו ענין שריטה בבשר.

כמשפטם -
כן היה משפטם לעתים כדי להראות העם כי אז יענה אותם ויקבל תפלתם, או יהיה הגדידה ממשפטי העבודה.

[יח, כט]
ויתנבאו -
דברו דברי התולים שהיה מנהגם לאמר לפני הבעל.

ותרגומו:

ואישתטיאו.

עד לעלות המנחה -
עד שעת קרבן מנחת הערב.

ואין קשב -
שאם היה להם מקשיב היה עונה אותם קשב, כמו: והקשיב קשב רב קשב:

[יח, ל]
וירפא -
דרך השאלה אמר לשון רפואה, לבנות הריסת הבנין.
וכן: כי עלתה ארוכה לחומת ירושלם.
וכן ויואב יחיה את שאר העיר.

את מזבח ה' ההרוס -
אמר כי מזבח היה שם מקדם שנבנה לשם ה'.

ואמרו בדרש:

כי זה המזבח בנה אותו שאול והוא מה שאמר והנה מציב לו יד והיה זה המזבח הרוס, כי הרסו עובדי הבעל לכל המזבחות שנבנו לשם ה' בשעת היתר הבמות, ועתה משעה שעשה ירבעם העגלים מנע מהקריב במקום אחר אלא או בבית אל או בדן, והרסו המזבחות כמו שאמר אליהו את מזבחותיך הרסו ובנה אליהו מזבח והקריב עליו בשעת איסור הבמות, לצורך שעה.

ויש מפרשים :

וירפא את מזבח ה' ההרוס, כי בנס שנעשה על ידו שבו בני ישראל בתשובה וזבחו זבחים במזבח ה' שהיה הרוס ונמנע מהם.

[יח, לא]
כמספר שבטי בני יעקב -
שתועיל זכות השבטים בדבר הזה ויענהו השם בתפלתו, או להראותם כי שנים עשר שבטי בני יעקב עליהם להיות מחוברים ודבקים בה' להעלות במזבח אחד לא כמו שהיו עושים עתה, כי שני השבטים היו מעלים עולה במזבח ה' והשאר במזבח הבעל, לפיכך בנה לעיניהם המזבח משנים עשר אבנים.

וטעם אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך –
כי בבית אל שבנה שם יעקב אבינו מזבח לה' נאמר שם: ישראל יהיה שמך, כדי להגדיל שם זרעו אם יהיו דבקים בו, כי ישראל הוא שם שררה, כמו שאמר: כי שרית עם אלהים ועם אנשים ובו במקום שבנה יעקב אבינו מזבח לה', ונאמר לו שם: שמך ישראל, עשו הם עגל ובנו שם מזבח לבעל.

ובדברי רבותינו ז"ל:

ישראל יהיה שמך למה נאמר כאן?
לפי שביום שנגלית שכינה על יעקב בבית אל וקראו ישראל, בו ביום אמר לו: גוי וקהל גוים יהיה ממך עתידים בניך להקהל כשאר הגוים ולבנות מזבח ולהקטיר קטורת עליו בשעת איסור הבמות, ואני מתרצה בדבר.

[יח, לב]
ויעש תעלה -
עשה חפירה סביב למזבח שילכו בה המים ורוחב התעלה כשיעור מקום זריעת סאתים, ושיעורו חמשים אמה על חמשים אמה.

[יח, לד]
מלאו ארבעה כדים מים -
אמר זה להגדיל הנס שתאכל האש במקום המים ולא תכבה, אף כי תלחך המים וצוה לתת שנים עשר כדי מים, שהרי אמר להם שנו ושלשו ושלשה פעמים ארבעה הם שנים עשר כדי מים, כטעם שנים עשר אבנים למספר שבטי בני ישראל.
ומה שלא צוה לתתם בפעם אחת שנים עשר כדי מים אלא בשלשה פעמים, כנגד האבות שהם שלשה שהתפלל לאל ואמר: אלהי אברהם יצחק וישראל.

ויצקו -
צווי שלם ונמשך פ"א הפעל בטעם כמו: משכו וקחו לכם צאן.

ובדרש:

אלישע יצק מים על ידי אליהו ונעשה נס ונעשו עשרה אצבעותיו כמעינות ונתמלאת התעלה מים, שנאמר: ויצקו הה"ד: אשר יצק מים על ידי אליהו.

[יח, לה]
וילכו המים סביב למזבח -
המים ששפכו על העולה ועל העצים הלכו על המזבח סביב, כי באמצע המזבח היו העצים והעולה.

מלא מים -
צוה אליהו למלאת מים או הוא בעצמו מלא אותה והמים האלה, לבד השנים עשר כדים.

[יח, לו]
בעלות המנחה -
בבי"ת פירוש בשעת מנחת הערב.

ובדבריך -
כתיב ביו"ד וקרי בלא יו"ד והענין אחד, אלא שזה יחיד וזה רבים.

וטעם ובדברך –
שלא יאמרו מדעתי עשיתי כל מה שעשיתי ומה שאני עושה בכל זמן מדברי הנסים הם דברי כשפים או קסמים, ואם תענני באש שירד מן השמים ידעו כי כל מה שאני עושה ברצונך ובבטחוני בך אני עושה, וידעו כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך, לא כעגלים שהם עובדים.

ובדברי רבותינו ז"ל:

ובדברך עשיתי שלא יאמרו אליהו מקריב בבמה בשעת איסור הבמות ובדברך עשיתי בדבורך עשיתי.

[יח, לז]
ענני ה' ענני -
הכפל לחזק כמו שהוא בכל מקום שאין לו טעם אחר וכן אל אלהים ה' אל אלהים ה' וכן דרך כל מתפלל לשנות דבריו ולשלש כמו: ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה והדומים להם.

ויונתן תרגם:

קבל צלותי ה' באשתא קבל צלותי ה' במיטרא,

כלומר כלל בתפילתו עתה ענין המטר שהיה עתיד להתפלל עליו בו ביום.

ורבותינו ז"ל אמרו:

ענני ה' באש ענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם.

ועוד בדרש בדבריהם:

ענני בזכותי ענני בזכות תלמידי.

וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים -
וכאשר תשלחני לבשר לעתיד לבא יאמינו בי אם היום תענני.

ואתה הסיבות את לבם אחורנית -
פירש הגאון רב סעדיה:

לבם שהיה אחורנית תסב אותו אליך עתה אם תענני.

ויש מפרשים :

לבם אחורנית מאמונת הבעל וידעו כי שקר נסכם, ויש לומר אם תענני ידעו כי אתה האלהים לבדך ואתה שלא הראית להם עד עתה מופת גלוי שיכירו כי אתה אלהים ידמה שאתה הסיבות את לבם אחורנית.

ובדרש:

אם לא תענני אף אני אהיה כופר ואומר שאתה הסיבות את לבם אחורנית וכן אמר משה: אם כמות כל האדם ימותון אלה לא ה' שלחני וכן אמר מיכה: אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה' בי.

ועוד דרשו:

אתה הסיבות את לבם כי היה לך להכין את לבם לטובה ואין ראוי לסמוך על זה הפירוש, כי הבחירה נתנה לבני אדם כמו שכתוב: הנה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע אדם יבחר במה שירצה.

ורבותינו ז"ל אמרו:

גם כן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

והחכם הגדול הרמב"ם ז"ל פירש:

כמשמעו, מנעת מהם התשובה לרוב פשעם כדי שיקבלו עונשם על דרך ויחזק ה' את לב פרעה וכן: כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו והדומים להם.

ויונתן תרגם :

וידעון עמא הדין במעבדך להון ניסא וגו',

כבעמוד.

[יח, לח]
לחכה -
יבשה אותם עד שלא נשאר בתעלה שום לחות.

[יח, לט]
ה' הוא האלהים -
הכפל לחזק האמונה בלבם אמרו ושנו ה' הוא האלהים.

[יח, מ]
וישחטם שם -
צוה לשחטם כי יד כל העם היתה עמו, כשראו זה המופת הגדול.

[יח, מא]
עלה אכול ושתה -
נראה כי היה מתענה לעצירת הגשמים ואמר לו שיאכל וישתה כי עתה ירד הגשם ופירוש מה שאמר לו עלה, ר"ל עלה על המרכבה כי הדרך מהר כרמל ליזרעאל ירידה היא לא עליה, כמו שאמר: אסור ורד וכן אמר הכתוב בעמק יזרעאל בחיל יזרעאל, נראה כי מקום עמק הוא, אלא פירש עלה על המרכבה.
או פירושו: שיעלה מן הנחל שהיו בו ששחטו שם נביאי השקר ואמר שיעלה מן הנחל וילך אל העמק אל אהלו אשר נטו לו שם, ושיאכל וישתה לא שילך עדיין יזרעאל.

כי קול המון הגשם -
ועדיין לא היה אלא פירושו כי עתה תשמע קול המון הגשם, כי בטח אליהו באל שיתן המטר כמו שאמר לו: ואתנה מטר על פני האדמה.
ועוד כי הרג עובדי הבעל ובטל הע"ג.

[יח, מב]
ויעלה אחאב לאכול ולשתות -
עלה על המרכבה ללכת יזרעאל לאכול ולשתות ובראותו כי עלה אליהו אל ראש הכרמל להתפלל המתין לו ולא הלך עד שיראה מה יהיה.
ולפירושינו האחר עלה מן הנחל אל האהל לאכול ולשתות ואליהו עלה לו משם אל ראש הכרמל.

ויגהר ארצה -
כתרגומו:

וגחין,

שהתנפל לפני ה' על המטר למהר לתתו בעוד אחאב שם.

וישם פניו בין ברכיו -
כתיב חסר יו"ד הרבים ומה שאמר וישם פניו בין ברכיו, אחר שאמר: ויגהר ארצה מתחילה התנפל והשתטח ארצה והתפלל ואח"כ ישב לו ושם פניו בין ברכיו ולא רצה לקום עדיין מתפילתו עד שידע אם יש סימן מטר, לפיכך אמר לנערו הבט דרך ים בעוד שהיה הוא בתפילתו.
או פירושו, וישם פניו ויגהר ארצה - כלומר שלא התפלל בפשוט ידים ורגלים אלא שחה כלפי הארץ ושם פניו בין ברכיו והתפלל.

[יח, מג]
עלה נא -
אולי לא עלה נערו עמו אל ראש ההר, או אם עלה עמו היה בראש ההר מקום גבוה יותר מאותו מקום שהיה בו אליהו, ואמר לו הבט דרך ים והוא צד המערב כתרגום, או פירש ים ממש, כי הר הכרמל קרוב לים ומן הים יעלו העננים לפיכך אמר לו הבט דרך ים.

שוב שבע פעמים -
ז' פעמים אמר לו שוב כי לא היה רואה בכל פעם שום סימן עד השביעית.

[יח, מד]
עלה אמר אל אחאב -
אולי המקום שעלה בו אחאב לאכול ולשתות היה מקום גבוה בהר.

אסור ורד -
פי' אסור מרכבה ורד ללכת ליזרעאל מהר שלא יעצרכה הגשם כל כך יהיה הגשם גדול, שלא תוכל ללכת בדרך.

יעצרכה -
בה"א כמו והיו לאות על ידכה כמו: הנצבת עמכה, ולא יענוכה והדומים להם.

[יח, מה]
ויהי עד כה ועד כה -
בין כך ובין כך, כלומר בעוד שהיה אוסר מרכבתו ויורד מן המקום אשר אכל שם.

ויונתן תרגם:

והוה עד דמיזדרז ונחית.

התקדרו עבים ורוח -
חשכו מפני העבים והיה רוח והרוח סימן למטר.

ותרגום:

אתחפיאו עננא ורוחא.

[יח, מו]
ויד ה' היתה אל אליהו -
כתרגומו:

ורוח גבורה מן קדם ה' הות עם אליהו וזריז חרציה,

כי כח וגבורה נוסף לו, שהרי אחאב כבר רכב והוא הלך אחריו רגלי והשיגו ורץ לפניו עד יזרעאל.

וישנס -
ויחגור.

ולמדו רבותינו ז"ל מזה ואמרו:

לעולם תבא אימת מלכות עליך, שהרי אליהו שנס מתניו ורץ לפני אחאב.

באכה -
כן דרך המקרא להורות המקום כמו באכה מנית באכה אשורה וכן כולם.
וכנוי הכ"ף, כנגד יודע המקום.