[יט, ב]
כה יעשון אלהים וכה יוסיפון -
דרך שבועה כמו: כה יעשה אלהים לי וכה יוסיף ואמר בלשון רבים, כי דעתה אל האלהים שהיתה עובדת הבעל והאשרה.

ומן התימה מה שתרגם יונתן:

כדין יעבדון דחלתא דה' ובנסחא טובה מצאתי כדין יעבדון דחלתאי,

וזה הוא האמת והנוסח שכתוב בהם דחלתא דה' טעות סופר הוא.

[יט, ג]
וירא ויקם -
ראה עצמו בסכנה והלך ונמלט אל נפשו, והמפרשים וירא כמו ויירא לא ידעתי למה.
ועוד: כי לא יתכן מדרך הדקדוק.

וגם יונתן תרגם:

וחזא וקם ואזל לשיזבא ית נפשיה.

ויבא באר שבע אשר ליהודה -
לא נאמר אשר ליהודה אלא בעבור באר שבע אשר נמצא בנחלת בני שמעון, כי הוא אותו הכתוב ג"כ בנחלת בני יהודה, וכבר פירשתי כי שתיהן אחד, ולפי שנחלת בני שמעון בתוך נחלת בני יהודה, מנה אותו עם יהודה ומנאו עם שמעון, אלא אמר אשר ליהודה, כלומר יצא לו מתחת רשות אחאב ומארצו והלך לו אל ארץ יהודה, מפחדו מאיזבל.

[יט, ד]
והוא הלך במדבר -
אפילו בארץ יהודה לא בטח, כי ירא שמא תשלח איזבל להרגו שם ויצא מן הישוב והלך לו במדבר, במקום שלא ימצא מחיה וימות כי בחר מותו מחייו.
או יראה אליו דבר ה' מה יעשה.

תחת רותם אחת -
אחת כתיב וקרי אחד, כי יאמר בלשון זכר ונקבה אבל לשון זכר יראה יותר.

ורותם -
מן גחלי רתמים כמו מן בקר בקרים והוא עץ שפל שגחלתו חמה מאד.

יש מפרשים:

שהוא שלועזין אותו זנישט"א.

ויש אומרים:

שהוא שלועזין יניבר"י:

ויאמר רב -
כלומר רב לי עוד בעה"ז ואני בו בסכנה כל יום ויום.

ויונתן תרגם :

ואמר סגי לי ארכא עד אימתי אנא מיטרף כדין.

כי לא טוב אנכי מאבתי -
נראה כי ארכו ימיו יותר מימי אבותיו וזה ראיה לאומר, פנחס זה אליהו.

[יט, ה]
תחת רותם אחד -
ובאמרו פעם שנית תחת רותם אחד ולא אמר תחת הרותם, להודיע כי הרותם היה יחידי ולא מצא באותו המדבר מחסה אחר שישכב שם אלא אותו רותם לבדו, ובדוחק היה יכול לחסות תחתיו.

והנה זה מלאך -
אינו אומר זה על הודעת המלאך אלא יבא על הזמנת העת, כמו הנה וכן: קול דודי הנה זה בא והיה מספיק באחד, אלא יצאו שניהם למהירות הזמנת הענין, כלומר תכף שישן בא אליו המלאך ונגע בו והעירהו משנתו: ויאמר לו קום אכול.

[יט, ו]
עוגת רצפים -
עוגה אפויה בגחלים.

ויאכל וישת -
לא אכל כל העוגה ולא שתה כל המים, שהרי פעם שנית אמר לו שיאכל, ולא ראינו שיאכל ושיהיה שם עוגה אחרת ולא מים אחרים.

[יט, ז]
כי רב ממך הדרך -
והוא לא היה יודע אנה ילך, אלא שהיה הולך לתומו ארבעים יום וארבעים לילה עד הר חורב ונתיישר לו הדרך שם כמו לארון, שאמר וישרנה הפרות בדרך וגו' וכשהגיע שם עמד, כי חשב כי שם יראה לו דבר ה' שבאותו ההר נגלה תחלה למשה ובו נגלה הכבוד ונתן תורה לישראל.
או היתה העמידה בלי כוונתו, כמו שהיתה ההליכה שמה.

[יט, ח]
בכח האכילה ההיא -
לא היה זה כנס משה רבינו, כי בו נאמר: ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ולא אמר שעמד בכח האכילה, ובאליהו אמר: בכח האכילה, כלומר שנשתהא המאכל באצטומכא ולא בשלה אותו הכח המבשלת ולא משכה אותו כח המושך ונזון הגוף באותו מאכל ארבעים יום וארבעים לילה.

[יט, ט]
ויבא שם אל המערה -
מערה היתה בהר סיני ועליה נאמר: ושמתיך בנקרת הצור.

כמו שתרגם אונקלוס:

במערת טינרא.

מה לך פה אליהו -
טעם השאלה תחלת הדברים לשמוע המענה, כדרך לשון בני אדם וכן שאלת מה לך הים כי תנוס, מפני התשובה אי הבל אחיך, הרצחת וגם ירשת, הראית כי נכנע אחאב, ואף על פי שהוא יודע לב בני האדם, וכן: ויאמר לו איכה, מה זה בידך וכן ענין מה לך פה, למה יצאת ממקומך, מה יש לך פה?

[יט, י]
קנא קנאתי לה' -
הקנאה שקנאתי לשם ה' והרגתי נביאי הבעל המתעים את ישראל, עד שעזבו בריתך שכרת עם בני ישראל בהר סיני.

ובדרש:

בריתך שבטלו מהם ברית מילה, אותה הקנאה גרמה לי לצאת ממקומי לברוח מפני איזבל ולבא פה.

את מזבחותיך הרסו -
כמו שאמר למעלה את מזבח ה' ההרוס.

ואת נביאיך הרגו בחרב -
כמו שאמר למעלה בהרוג איזבל את נביאי ה'.

ואותר אני לבדי -
והלא נותרו המאה שהחביא עובדיה?!
אלא לפי שלא היו נודעים הרי הם כאילו אינם.

[יט, יא]
צא ועמדת בהר -
נראה כי פתח המערה היה בשיפוע ההר או בראשו לא בתחתית ההר, שהרי אמר לו: צא ועמדת בהר והוא עמד פתח המערה.

והנה ה' עבר -
פירש כבוד ה' עבר לפניו, כמו שאמר במשה רבינו עליו השלום: ויעבור ה' על פניו ועבר לפניו תחלה רוח גדולה וחזק, והיה אומר לו הקול: לא ברוח ה', כלומר הכבוד ההוא לשעתו ומה שאמר מפרק הרים ומשבר סלעים דרך הפלגה, ואמר לו הקול בעבור הרוח, כי הכבוד לא היה עובר עדיין ואחר עבור הרוח היה רעש, שרעש ההר ואמר לו הקול, כי הכבוד איננו באש, ואחר עבור האש עבר הכבוד עם קול דממה דקה, והבין אליהו כי אז עבר הכבוד כשומעו, קול דממה דקה.

[יט, יג]
וילט פניו באדרתו -
כמו שאמר במשה רבינו עליו השלום: ויסתר משה פניו.

ופירש ויצא ויעמד פתח המערה כשמעו קול דממה דקה בא ועמד בהר פתח המערה וכסה פניו כמו שאמר לו הדבר, צא ועמדת בהר לפני השם, ר"ל שיעבור הכבוד ומתוך אותו הקול דממה יצא אליו קול דבר, שאמר לו מה לך פה אליהו.

ופירוש קול דממה דקה –
קול נמוך.

ויונתן תרגם:

הפסוק כן והא ה' מתגלי וקדמוהי משריית מלאכי רוחא מפרקין טוריא ומתברין כיפיא קדם ה' וגו' כבעמוד.

ויש לשאול: מה היה כל זה הענין ולא אמר לו מה יעשה עד שהביאו אל הר חורב והראה לו כל זה הכבוד?
והנראה בעיני, כי כל זה היה גמול המעשה הטוב שעשה בהר הכרמל וקדש שם ה' בתוך בני ישראל והחזירם למוטב, עד שאמרו כולם ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים והרג נביאי הבעל, גמלו האל בצדקו והביאו אל מקום הכבוד עם פלא גדול שעשה עמו בדרך, והראה לו כל הכבוד הזה וצריך להתבונן ברוח וברעש ובאש ובקול דממה דקה.

וילט פניו -
כסה פניו כמו לוטה בשמלה פני הלוט הלוט.

[יט, טו]
שוב לדרכך -
אחר שאמר לו שוב, הבטיחו שלא יהרגו אותו ואמר לדרכך מדברה דמשק, ומדבר דמשק לא היה דרכו אלא אמר לו לך לדרכך ותקח מדרך הזה דרך המדבר דמשק, למשוח חזאל למלך ארם, והנה אליהו לא משח את חזאל ולא יהוא.
אמר לו הקב"ה על הקנאה אשר קנאת לי, כי עזבו בני ישראל את בריתי, אני מודיעך כי על ידי שלשה אלה אכלה כל העוזבים את בריתי ואתה תמשח חזאל למלך על ארם, כלומר תצוה לאלישע שיהיה נביא תחתיך, שימנה אותו למלך והוא יעשה רעה אל ישראל.

וכן יהוא תמשח כלומר תצוה לאלישע שימשחהו וכן משחו אלישע ע"י אחד הנביאים, אם כן למה צוה לו שילך מדברה דמשק כיון שלא משח הוא חזאל?!
יתכן לפרש כי כיון שהלך מדברה דמשק ומצא בדרכו אלישע בן שפט והנבואה אמרה לו משיחת אלישע אחרון לחזאל ויהוא והוא מצאו ראשון, הבין כי ע"י אלישע יהיו נמשחים ולא הקדימם האל בנבואה אלא על דרך הנקמה שיהיה ראשון חזאל ואחריו יהוא ואחריו אלישע, כמו שאמר: והיה הנמלט וגו'.

מדברה דמשק -
נפתחה הבי"ת מפני הסמיכות וכן מדברה בית און.

ומשחת את חזאל -
לפי שמנוי המלוכה או הגדולה הוא ע"י משיחה ברוב נאמר למנוי, אף על פי שאינו ע"י משיחה בלשון משיחה, לפיכך אמר ומשחת את חזאל וכן אמר תמשח לנביא תחתיך.
וכן אמר על האבות: אל תגעו במשיחי,
וכן: למשיחו לכורש.

[יט, טז]
תמשח לנביא תחתיך -
כיון שאתה רוצה להסתלק מן העולם, שאמרת: רב עתה ה' קח את נפשי, צריך שתניח נביא תחתיך ותמנה אלישע בן שפט ותלמדהו.

ובדרש:

אי אפשר בנבואתך, מאחר שאתה מלמד קטיגוריא על בני.

[יט, יז]
ימית יהוא -
שהרג כל עובדי הבעל וכל בית אחאב שהיו ע"ג.

ימית אלישע -
כי בהוכיחו אותם ולא היו שומעים אליו ולא היו שבים מדרכם הרעה, האויבים יבואו עליהם והרגום וכאילו הוא היה ממית אותם, כי יותר היו ענושים כשהיה מזהיר להם ומצוה משלא היה מזהיר להם.

או פירש ימית אלישע במותו, כי במות אלישע באו גדודי ארם ומואב בארץ.

[יט, יח]
נשק לו -
מלרע.

[יט, יט]
והוא חורש -
מצאו שהיה חורש הוא עם עבדיו שהיו חורשים עם הבקר וי"ב צמדים היו לפניו חורשים.

וצמדים -
ר"ל בקר, לפי שהשוורים נצמדים יחד בעת החרישה נקראים צמד וצמדים.

ותרגום יונתן:

תרין עשרין פדנין דתורא צמידין קדמוהי.

והוא בשנים העשר -
מן הי"ב צמדים הוא היה חורש באחד מהם.

ויש אומרים:
עבדיו היו כל אחד ואחד עם צמדו.

והוא מתורגם:

והוא רדי בחד מתרי עשר,

והספור הזה להורות, כי מצאו בי"ב והיה אות כי יהיה ממונה על י"ב שבטי ישראל לנביא ולמזהיר.

וישלך אדרתו אליו -
כמו עליו.

וכן תרגם יונתן:

ורמא שושיפיה עלוהיס,

ולא שעזבה אצלו אלא שלקחו והלך לו, וזהו שאמר וירץ אחרי אליהו עשה לו סימן שילך אחריו ולא אמר לו בפירוש, כי ידע שיבין כי מה' יהיה נביא, וידע כי האל נתן בלב אלישע ללכת אחריו לשרתו, לפיכך לא עשה אלא סימן.
ומה שאמר לו: לך שוב כי מה עשיתי לך, לנסותו אם היה אומר בלב שלם.

ופירש: מה עשיתי לך –
רוצה לומר אם הטיתי אדרתי עליך, לפיכך אתה רץ אחרי.

[יט, כ]
אשקה נא -
במקצת הספרים השי"ן בקמץ חטף.

[יט, כא]
וישב מאחריו -
לנשק לאביו ולאמו אף על פי שלא ספר הכתוב ואחר כך שחט הבקר ועשה סעודה באותו השדה לחורשים ולעם אשר באו אחריו ללוותו וזהו שאמר: ויתן לעם, כי מהעם לא היו אתו בשדה כי אם אחד עשר החורשים אלא זהו פירושו, כי הלך לקחת רשות מאביו ומאמו ובאו אחריו מאנשי עירו ללוותו כי הוא נפרד מהם.

צמד הבקר -
אחד מהשנים עשר.

בשלם הבשר -
בשל להם הבשר, כלומר לעם אשר אתו.

וכן תרגם יונתן:

בשיל להון,

ומרוב מהירותו ללכת אחרי אליהו לא המתין לחטוב עצים לבשל, ובקע כלי הבקר והוא כלי המחרישה ובשל להם הבשר.
ומ"ם בשלם במקום להם, וכמוהו ארץ הנגב נתתני נתת לי ואמר כנוי העם ועדיין לא זכר העם, וכמוהו ותפתח ותראהו את הילד, וזהמתו חיתו לחם והדומים להם.