[כ, ד]
לך אני וכל אשר לי -
לא אמר על דעת שיקח אלא שיהא הכל תחת ממשלתו, להטיל מס ועבודה עליהם והוא שלח לו אחר כן, לי תתן, כלומר מה שאמרת לי הם על דעת כן אמרתי, כי מעתה תתן אותם כי אם כעת מחר אשלח את עבדי וגו' וזה היה בין הדברים הראשונים והאחרונים ומפני זה מאן אחאב והזקנים בדבריו האחרונים.

ומה שאמר ולא מנעתי ממנו –
פירש לא מנעתי אלא הודיתי, לא שיהו לו ולא שיקחם, לפיכך אמרו לו הזקנים: לא תשמע ולא תאבה.

ובדרש:

כל מה שתבע בראשונה תבע בשניה, חמדה הוא כסף וזהב נשים ובנים כלם חמדה הם, אלא מהו כל מחמד עיניך?
דבר שהוא חמדה מתוך חמדה.
ואיזו זו?
זו התורה הנחמדים מזהב ומפז רב.
כיון ששמע מלך ישראל כן, אמר אין שלי הדבר הזה, של זקנים הוא, מיד ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ ויאמרו אליו לא תאבה ולא תשמע לו.
כיון ששמע מלך ישראל לעצת הזקנים, מיד ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב.

ואמרו עוד:

לא נוכל לומר כי מחמד עיניך על ע"ג אמר, שהרי כתיב ויאמרו אליו הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה והלא היו בהם כמה שלא עבדו לבעל, שנאמר והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו, אלא ודאי מחמד עיניך זה ספר תורה.

ואמרו עוד:

מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה?
מפני שכבד את התורה הכתובה בכ"ב אותיות, ר"ל תיבות, כי בפסוק ויאמר למלאכי בן הדד וגו' כ"ב תיבות ובן הדד חושב בתיבה אחת, לפי שהוא שם אחד.

ויש נסחאות כתוב בהן:

מפני שכבד את התורה שנתנה בכ"ב אותיות.

[כ, ו]
כי אם כעת מחר -
כתרגומו:

אלהין כעידנא הדין מחר.

[כ, ט]
לא אוכל לעשות -
שתחפש בתינו ותקח כל המחמד והנשים והבנים הטובים, אלא מה ששלחת בראשונה שיהיו לך ותחת ממשלתך הדבר ההוא, אעשה ואשמע לך בדבר ההוא.

[כ, י]
כה יעשון -
לשון שבועה.

אם ישפוק עפר שמרון לשעלים -
כל כך העם רב אשר אתי, כי כל עפר שמרון ידבק בפרסות רגליהם ולא יספיק.

ועל הדרך הזה תרגום יונתן:

אם יספוק עפרא דשמרון למיסב בשעולי פרסת רגלי עמא דעמי.

ויש לפרש לשעלים –
ענין מי מדד בשעלו מים, שהוא האגרוף.
ופירושו: אם כל אחד מן העם אשר אתי יקח מלא אגרופו מן העפר אשר בשמרון, לא יספיק.

[כ, יא]
ויאמר דברו -
אמרו לו זה המשל.

וכן תרגם יונתן:

אמרו ליה.

אל יתהלל חוגר כמפתח -
חוגר החרב להכנס למלחמה, אין לו להתהלל כי אינו יודע מה יקרהו במלחמה, כמפתח החרב שכבר יצא ונצח המלחמה, הוא יוכל להתהלל.

[כ, יב]
ויאמר וגו' שימו -
פירוש שימו כלי מלחמה להלחם על העיר.

וישימו על העיר -
הכינו כלי מלחמה להלחם על העיר וטרם ששמו הם על העיר, יצאו נערי שרי המדינות בדבר הנביא, כי בסכות היו שותין עדיין כשיצאו נערי שרי המדינות בדבר הנביא, וא"כ וישימו על העיר אינו אומר שעשו כן אלא שהכינו כלי המלחמה להלחם אל העיר.

ויונתן תרגם:

שימו – איזדרזו,

ותרגם:

וישימו על העיר - וכמנו על קרתא,

א"כ לדבריו פירוש וישימו על העיר שמו מארב על העיר ושאר החיל היו עדיין בסכות, כשיצאו נערי שרי המדינות.

[כ, יג]
והנה נביא אחד -
אמרו: כי הוא מיכיהו בן ימלה.

[כ, יד]
בנערי שרי המדינות -
והנערים האלה היו גדלים אצלו, כי כן מנהג המלכים שיגדלו בחצריהן בני השרים הגדולים.

ויש אומרים:

כי הם בני התערובות שלוקח המלך בני השרים עמו, להיות לו ערבון שלא ימרדו בו השרים.

ומה שאמר בנערי שרי המדינות –
ר"ל לא תצטרך להביא חיל ופרשים מחוץ אלא באותם שעמך, נערי שרי המדינות והחיל אשר אתך בעיר.
ואפשר שנאספו אל שמרון חיל מן הערים האחרות, או היו משמרון השבעת אלפים.
ואפשר שאותם שבעת אלפים היו אותם אשר לא כרעו לבעל.

מי יאסור המלחמה -
כענין ויאסור את רכבו שהוא ענין טיקוס הרכב, כי ראש המלחמה יקרא אוסר, לפי שהוא מתחיל והעם אחריו.

ולמה שאל אחאב מי יאסר ומי יאסור?
אלא הוא שהיה מלך אלא לפי שהיה עובד ע"ג והקב"ה עושה עם ישראל נס, חשב אחאב שלא יעשה הקב"ה הנס אם יהיה שם הוא לפי שהוא עובד ע"ג, לפיכך שאל: מי יאסור המלחמה? ויאמר אתה.

[כ, טז]
שותה שכור -
שותה ומשתכר כאדם בוטח שלא היה חושש לחיל שומרון.

עזר אותו -
שהיו עוזרים אותו.

[כ, יח]
תפשום חיים -
מה שכתוב תפשום חיים, חיים תפשום אחד הוא, אלא ששנה מפני הכפל, ר"ל בין יצאו למלחמה בין יצאו לשלום תפשום חיים, כי היה בדעתו כי יהיו מתגברים עליהם האנשים אשר היה הוא שולח אליהם, עד שאם ירצו לתפשם חיים שיוכלו, כי לא יעלה בלב אנשי שמרון שיצאו להלחם עמם, כיון שיגיעו אליהם מפחדם אליהם, לפיכך אמר תפשום חיים ובגאוה ובגודל לבב אמר.

[כ, יט]
ואלה יצאו מן העיר -
פירש אלה אשר יצאו מן העיר נערי שרי המדינות והחיל אשר אחריהם, כלומר החיל אשר נתמנו ללכת אחריהם, הכו איש את אישו.

[כ, כ]
ויכו איש אישו -
מן האנשים אשר יצאו משמרון, כל איש מהם הכה איש הבא לנגדו מארם, אשר שלח מלך ארם אליהם לראות אם למלחמה יצאו אם לשלום יצאו, וכיון שראו ארם כי הכו האנשים אשר שלחו אליהם וראו כי עצתם הופרה, חשבו כי הגבורה והכח עמהם שלא פחדו מאנשיהם וינוסו, כי פחד אלהים נפל עליהם.

על סוס ופרשים -
נמלט על סוס שהיה רוכב עליו ופרשים שהיו עמו גם כן נסו, ולא אמר כמה פרשים אלא מיעוט פרשים שנים.

ויונתן תרגם:

על סוסיא ועמיה תרין רתיכין.

ונסחא אחרת מצאתי:

על סוסוון ועמיה תרין זוג פרשין:

[כ, כא]
ויצא מלך ישראל -
אחרי אשר יצאו נערי שרי המדינות ומקצת החיל אחריהם התחילו להכות בארם, ראה מלך ישראל כי החלה התשועה יצא אחר כך, כי עדיין היה לבו נקפו עד שראה כי החלה התשועה ונסו ארם, יצא גם הוא ושאר החיל אשר נשארו בעיר ורדפו גם הם אחרי ארם.

ויך את הסוס ואת הרכב -
כי ארם שהיו רוכבי סוסים ורכב היו נסים על הסוסים ועל הרכב והם באים אחריהם, והיו מכים הסוסים ומפילים הרכב והרוכבים נופלים והיו מכים בהם, כי לא הכה הסוס והרכב אלא בעבור הרוכבים שהיו נסים, ואלו היו משיגים אותם לא היו מכים הסוסים והרכב.

ותרגום יונתן:

ומחא ית סוסותא ומגיר ית רתיכיא.

[כ, כב]
ויגש הנביא -
הוא הנביא הנ"ל ונביא אחד.

לך התחזק -
בפתח ולא כן ברוב הצווי בפתח, וכמוהו והתענג על ה' בפתח, ופירוש התחזק שתכין עצמך למלחמה, כי עתיד הוא לעלות עליך בסוף השנה.
או פירוש התחזק במעשים טובים ולעקור ע"ג, שהרי ראית והכרת כי ה' הוא האלהים ושקר הסוס לתשועה, שנתן כל ההמון הזה בידך.

לתשובת השנה -
כתרגומו:

לזמן סופא דשתא,

שתשוב השמש לנקודה אשר החלה ממנה בראש השנה.

[כ, כג]
אלהי הרים -
כי אמרו זה הנצחון לא מגבורתם ומהמונם, כי אנחנו היינו רבים מאד עליהם, אם כן מכח אלהיהם היה להם זה, אלהי הרים הוא והיה לו כח לעזרם במלחמה, שנלחמנו אתם בהר.

אם לא נחזק מהם -
תראה אם לא נחזק מהם אם נלחם אתם במישור.

[כ, כד]
הסר המלכים -
יאמרו זה בעבור שלא יתגאו החיל כשיראו מלכים ראשים עליהם ותשים הפחות במקומם, כדי שיתחזקו יותר להלחם.

[כ, כה]
כחיל הנופל -
כדי שנהיה כמו שהיינו בתחילה במניין.

[כ, כו]
ויעל אפקה -
ואפקה לבני יהודה הוא ואף על פי שנמצא אפק בנחלת בני אשר, זה אפק היה לבני יהודה, כי אשר ממלכות אחאב היה ואף על פי שהיה לבני יהודה היאך עלו שם, אלא לפי שהיה לפני העיר הזאת מישור גדול חנו שם וקראו להם לבני ישראל להלחם עמם שם ובני ישראל הלכו לקראתם.

[כ, כז]
התפקדו וכלכלו -
התפקדו החיל אשר יצאו במלחמה הראשונה.

וכלכלו -
כלומר היו כלם שלא נפקד מהם איש באותה המלחמה, וכמו שהיו אז כן יצאו עתה למלחמה הזאת.

ויונתן תרגם:

איתמניאו ואיזדמנו.

כשני חשיפי עזים -
אמר בו התרגום:

כתרין גזרי עזין,

כלומר שני עדרים קטנים מן העזים.

מלאו את הארץ -
קל וראוי להדגש.

[כ, כח]
ויאמר אל מלך ישראל -
אמר לו פעם אחר פעם לחזק בלבו, כי מה' התשועה.
וכן ויאמר המלך ויאמר לאסתר המלכה, ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי.

ובדרש:

אמירה ראשונה אמר לו: נתתי את כל ההמון הזה בידך.
שניה אמר לו: אם יפול בן הדד לידך אל תחמול עליו.
לפיכך כשחמל עליו אמר לו יען אשר שלחת את איש חרמי.

יען אשר אמרו -
כלומר לא בצדקתך וביושר לבבך, כי לא עזבת הבעלים בראותך התשועה הגדולה שעשה לך האל ועזרך ברעתך, אלא להקדיש שמו יעשה האל עמכם נס, לפי שאמרו אלהי הרים הוא ולא אלהי עמקים.

וידעתם כי אני ה' -
כי אולי בתשועה הראשונה חשבתם כי מקרה היה, עתה תוכלו לדעת כי מה' היתה התשועה.

[כ, כט]
ותקרב המלחמה -
כתרגומו:

וקריבו עבדי קרבא.

[כ, ל]
וינוסו הנותרים אפקה אל העיר -
כי מלך יהודה היה בשלום עם מלך ארם, לפיכך היו נסים שם להמלט כי לא היו הורגים אותם, כיון שהיה בשלום עמם לפיכך הוצרכו ישראל לנס גדול הזה ובהיותם במבוא העיר להכנס שם ולהמלט, נפלה החומה עליהם ומתו ובן הדד נס ובא אל העיר עם עבדיו הקרובים אליו, והיה ראשון לאותן כ"ז אלף או אחרון, לפיכך לא מת עמהם והכל היה סבה מאת ה' ית' שמו, ובעיר לא הרגוהו כמו שפירשתי לפי שהיו בשלום עמו אבל היה יכול לצאת מן העיר, לפיכך אמרו לו עבדיו: נבא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך.

[כ, לא]
וחבלים בראשנו -
אין בו יו"ד, לפיכך הריש בחולם כדרך היחיד כי הרבים הוא בקמץ הרי"ש.
ויש ספרים כתוב ביו"ד, ואם כן הוא בא הרי"ש בחולם, כמו: בכל ראשיו קרחה וגם במסורת מצאתי מחלוקת במלה הזאת, אם הוא מלא או חסר.

[כ, לג]
ויחלטו הממנו -
מלת הממנו דבק עם מלת וינחשו לא עם מלת ויחלטו ורבים כמוהו, ופירושו: כי האנשים היו מנחשים כשאמרו: עבדך בן הדד אמרו אם ישמעו ממנו מענה טוב, יחשבוהו לסימן שיחייהו וכיון שאמרו לו הם: עבדך, והוא אומר: אחי הוא, מהרו ואמרו: אחיך.

ומה שאמר וימהרו ויחלטו ושניהם לשון מהירות לרוב מהירותם, שעד שלא גמר הדבר מפיו לומר: אחי הוא הם אמרו: אחיך וכן דרך הלשון לכפול המלים, לחזק הענין כמו האכה אכה אבי, האדרש אדרש, בדרך בדרך אלך והדומים להם.

ויונתן תרגם:

וחטפוהא מיניה,

כאילו ה"א הממנו קשורה עם ויחלטו ,כאילו אמר ויחלטוה ממנו.

באו קחוהו -
כתרגומו:

עולו דברוהי,

כלומר הכניסוהו לעיר והביאוהו אלי.

[כ, לד]
וחצות תשים לך בדמשק -
פירוש שוקים שיהיו מוצאי השוקים ממה שיקנו וימכרו בהם, יהיה המכס שלו.

וכן תרגם יונתן:

חצות שוקים - נ"א קירוין.

ואני בברית אשלחך -
אמר לו אחאב, כיון שתעשה זה אני אשלחך בשלום בברית שאכרות לך מעתה, ומה שאמר בברית עם בבי"ת הידיעה, כלומר בזאת הברית שתקיים לי מה שאמרת.

[כ, לה]
ואיש אחד מבני הנביאים -
כתרגומו:

מתלמידי נבייא,

ואמרו כי זה הנביא היה מיכיהו.

הכיני נא -
נכתב ביו"ד מקום למ"ד הפעל, ומשל זה היה על אחאב שאמר לו הנביא: ונתתי את כל ההמון הזה בידך וכמו שהאיש הזה מאן להכותו, כן אחאב לא רצה להכות את בן הדד ועבר על פי ה', הלא ראה כי הנותרים שנסו אל אפקה הרגם האל, כדי שלא יותר מהם אחד ולא השאיר בן הדד אלא לנסות בו אחאב, והוא היה לו להבין כי לא רצה האל יתברך שיותר אחד מהם, וחמל על בן הדד והחמלה על הרשעים אכזריות, כי ידוע כי סופם לעשות מלחמה.
וכן שאול שחמל על אגג חרה בו אף ה' וכמו שהאריה הכה איש שמאן להכות הנביא בדבר ה',
כי כן היה דינו כמו שאמרו העובר על דברי נביא מיתתו בידי שמים, שנאמר: אנכי אדרש מעמו, ואם תאמר היאך ידע האיש כי בשם ה' אמר, והלא לא נתן לו אות כשמוחזק הנביא אין שואלין ממנו אות וחייב אדם להאמין בו, כן אחאב שמאן להכות מלך ארם נפל בידו והכהו, כמו שאמר לו הנביא: נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו.

[כ, לז]
הכה ופצוע -
הפצע הוא מכת דם.

ובדרש:
אותה טפת דם שיצאה מן הצדיק היתה כפרה לישראל שלא מתו מהם במלחמת רמות גלעד, שהרי אמר לו הנביא: ועמך תחת עמו, כי חייבי מיתה היו אלא שאותה טפת דם היתה כפרה להם.

[כ, לח]
ויתחפש באפר -
השתנה באפר ששם על עיניו שלא יכירהו מלך ישראל.
ותרגום:

וכריך במעפרא עינוהי.

ונסחא אחרת:

וכריך במעפרא עלי אפוהי.

באפר -
אפר הוא צעיף והוא הפוך מן פארי המגבעות.
ובי"ת באפר קמוצה, מורה על הידיעה ואף על פי שהנביא כבר עשה משל על דבר אחאב אמר למלך עוד דבר משל, שישפוט הוא בעצמו המשפט.

[כ, לט]
אם הפקד יפקד -
כמו: ולא נפקד ממנו איש ענין חסרון.

[כ, מ]
עשה הנה והנה -
כתרגומו:

מתפני לכא ולכא,

כלומר מתעסק כאן וכאן.

אתה חרצת -
אתה חתכת הדין בעצמך, שקבלת שמירתו ונתחייבת לו.

[כ, מב]
איש חרמי מיד -
ר"ל מידך ופירוש חרמי - הריגתי מן חרוב וחרם זובח לאלהים יחרם, ר"ל שהיה חייב הרג.

וכן תרגם יונתן:

גברא דחייב קטול,

או יהיה פירושו חרמי מן יצודו חרם חרמים ומצודים שענינם רשת ומכמרות.

וכן הוא בדרש:

כמה מצודים וחרמים פירשתי לו, עד שנפל בידך.

[כ, מג]
על ביתו -
כמו אל ביתו.
וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו - אל ביתו.
ודברתי על הנביאים - אל הנביאים.

סר וזעף -
כמו מה זה רוחך סרה ענינו קרוב לזעף.

ותרגומו:

נסים ודוי,

ותרגום:

והנם זועפים - והא אינון נסיסין,

וסר -
פתח שלא כמנהג נחי העי"ן וכן חבירו השני.