[כא, א]
אשר ביזרעאל -
הכרם שהיה לו ביזרעאל ולאחאב היה היכל ביזרעאל, כמו שכתוב למטה.

[כא, ב]
לגן ירק -
הוא העשב שהוא מאכל האדם, או עשבים שיש להם ריח טוב ומנהג לעשות מהם גן בחצר הבית, או אחורי הבית.

מחיר זה -
מחיר כרם זה, כלומר מה שישוה אם תרצה למכור בכסף.

[כא, ג]
מתתי -
במחיר כסף או חליפין.

[כא, ד]
ויסב את פניו -
הסב פניו אל הקיר.

[כא, ה]
מה זה רוחך סרה -
כמו סר וזעף שפירשנו.

ותרגומו:

נסיס.

[כא, ו]
כי אדבר -
עתיד במקום עבר ורבים כמוהו או הוא בלשון הוה, כלומר הייתי מדבר לו זה הדבר.

[כא, ז]
תעשה מלוכה -
כתרגומו:

תצלח במלכותא,

והוא לשון תמיהה.

[כא, ח]
ותשלח הספרים -
כתוב בה"א הידיעה וקרי בלא ה"א ושניהם נכונים.

ואל החורים -
השרים והסגנים, כמו את חורי יהודה ואריבה את החורים.

ויונתן תרגם:

תורבינא.

[כא, ט]
קראו צום -
כמשמעו, לשון תענית.

וכן תרגם יונתן:

גזרו צומא,

ואמרה זה, לפי שביום התענית מפשפשין במעשיהם ואם יש מעוות מתקנין אותו.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

צום קבוץ וכן ביום צום שבירמיהו מלשון רז"ל צומת הגידין, שהוא מקום קבוץ הגידין.

[כא, י]
ויעידוהו -
יעידו בו.
יש לשאול: כיון שהשרים והסגנים ידעו הדבר כי שקר היה, למה היו צריכין לכל זה יהרגוהו במצות איזבל בלא עדות ובלא דבר?

התשובה: כי זקני העיר והשרים היו מעטין וידם היה במעל עם איזבל, כי אילו רצו הזקנים לגלות הדבר לעם לא היו מניחין להרגו בחנם, כל שכן הקרובים שהיו לנבות בעיר, ואילו רצתה איזבל להרגו בלא משפט לא היה כח בידה, כי אף לגזול הכרם לא היה לה כח כי אחאב ואיזבל אף על פי שהיו רשעים היו לשמים לעבוד ע"ג, אבל אם היו הורגין וגוזלין שלא במשפט היו ישראל מורדין בו, כי לא היו מניחין מלך עליהם אם לא יעמיד ארץ במשפט, אבל למנעו מע"ג לא היו יכולים כי לא היו אלא שבעת אלפים אשר לא כרעו לבעל, ושאר ישראל היו רבים מאד שהיה לבם באמונת הבעל, שהיו מטעים אותם נביאי הבעל, לפיכך בקשה איזבל עלילה שיהרג נבות במשפט, כי הרוגי מלכות נכסיהם למלך ובטחה איזבל בזקני ישראל שיכסו עליה ויעלימו הדבר, או ידעה בהם שהיו יראין את אחאב מאד, לפיכך כתבה להם בשם אחאב וחתמה להם בחותמו, כי ידעה שלא ישנו אחרי דברו ואף על פי שהיו יודעים שבדבר עדות שקר ורציחת נפש היו רשעים הזקנים כמו שהיו העדים, כמו שאמרה היא: והושיבו שני אנשים בני בליעל נגדו.

ויש לשאול עוד אחאב: למה לא היה לוקח זה הכרם במשפט המלוכה, שהרי כתוב: את שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם הטובים יקח?
התשובה: כמו שפירש בספר שמואל, כי אין ממשפט המלוכה שיקח אלא הפירות לצורך עבדיו ואנשי מלחמתו אם יצטרכו, והראייה שאמר: ונתן לעבדיו ולא אמר שיקח לעצמו, וראייה עוד שאמר: שדותיכם כרמיכם וזיתיכם ולא אמר בתיכם, משמע כי על הפירות אמר לא על גוף הקרקע.

ברכת אלהים ומלך -
תרגומו:

גדיפתא קדם ה' ומלכא לטתא,

למה אמר אלהים ומלך ובאחד מהם חייב מיתה?
אמרה זה להגדיל קצף העם עליו ויסקלוהו מיד.

[כא, יא]
אשר היושבים בעירו -
הודעה אחר הודעה כי די היה אם אמר היושבים, או אם אמר אשר יושבים.

[כא, יג]
ויעידוהו -
אמר הכנוי תחלה ואחר כך ההודעה שאמר כנגדו ואמר ויעידוהו ואחר כך אמר את נבות, כי כן דרך הכתוב במקומות: ותפתח ותראהו את הילד ואחרים זולתו.

[כא, טו]
קום רש -
אמר לשון ירושה, לפי שנפלו לו נכסיו בדין והוא במקום היורשים, וכן: בארץ כנען וירשת וישבת בה, לפי שהיתה להם מתנה וירושה מהאל והיא להם כמו אם ירשוה מאבותם, ולפי מה שהועד בנבואה כי קלל אלהים ומלך - חייב מיתה ומי שנתחייב מיתה למלכות הוא וכל אשר לו למלך.

ונחלקו רבותינו ז"ל בזה הדבר ואמרו:

הרוגי מלכות נכסיהם למלך, הרוגי ב"ד נכסיהם ליורשים, ומפני זה אמרה איזבל שיעידו העדים, כי ברך נבות אלהים ומלך, כי אילו יאמרו: ברך אלהים לבד והיה דינו מסור לב"ד ויהיו נכסיו ליורשים, וכשאמרו קלל המלך, נתחייב מיתה למלך ונכסיו למלך.
ואם תאמר: אם כן למה הוצרך לומר אלהים?
לא אמרו אלהים אלא להגדיל הקצף עליו.

ורבי יהודה אומר:

אין הרוגי מלכות נכסיהן למלכות ומה שאמר: קום רש ואמר אשר ירד שם לרשתו, לפי שקרובו היה בן אחי אביו וראוי היה לירושה, כי הבנים שהיו לנבות נהרגו עמו, כמו שכתוב: אם לא דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש וגו' ולדברי ר' יהודה לא הוצרך לומר ומלך אלא להגדיל הקצף עליו.

כי מת -
אחר שאמר כי אין נבות חי, למה אמר כי מת?
לומר שלא מת מיתת עצמו, אלא מת שנתחייב מיתה למלך ונכסיו למלך.

[כא, יח]
אשר בשמרון -
לא אמר שימצא אחאב בשמרון שהרי ירד לכרם נבות שהיה ביזרעאל, אלא המלך אשר בשמרון וכאשר שמע כי מת נבות ירד ליזרעאל לרשת כרם נבות, חשב כי הרויח והוא הפסיד.

[כא, יט]
הרצחת וגם ירשת -
ה"א השאלה ותבא על פתיחת הדברים לשמוע המענה ואף על פי שהדבר ידוע.
וכן הראית כי נכנע אחאב מלפני, הנגלה נגליתי, המן הסלע הזה, וכן במלות השאלה: אי הבל אחיך, ויאמר לו איכ,ה מה זה בידך, מה לך פה אליהו, מה לך הים.

[כא, כ]
המצאתני אויבי -
כלומר מצאת לי מקום להאשימני, וכן זאת הה"א כה"א הרצחת שפירש' ואחאב הפסיק לנבואה לאליהו בזה הדבר שאמר לו בתשלום הנבואה: הנני מביא אליך רעה עד מפני ישראל.

התמכרך -
כאילו מכר עצמו לעשות רע וכל עניניו וכל עסקיו לרע.

ויונתן תרגם:

דחשיבת,

כלומר כל מחשבותיך הם לעשות הרע.

ובדרש:

אשר התמכר לעשות היאך היה עושה מוחק האזכרות וכותב תחתיהם שם הבעל בראשית ברא הבעל וידבר הבעל וזה שאמר הכתוב החושבים להשבית את שמי.

[כא, כא]
הנני מבי -
חסר אל"ף למ"ד הפעל מהמכתב וכן ישי מות עלימו, שמן ראשי, אל יני ראשי, אשר החטי את ישראל.

משתין בקיר -
דרך גוזמא, אפילו הכלב לא ישאיר לו.

ויונתן תרגם:

ידע מדע,

נראה כי דעתו כמו משית בקירות לבו, שלא ישאר בכל ביתו בן דעת, כלומר הקטנים הגדולים כלם יכרתו.

ועצור ועזוב -
שלא ישאר לאחאב בישראל עצור ועזוב שיאמר זה נעצר מבית אחאב, או זה נעזב שלא הרגוהו כי כלם יאבדו.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

עצור הממון הנעצר בבתים ועזוב המקנה שיעזב בשדה שלא יאספהו הבית.

ורז"ל דרשו:

עצור בעולם הזה ועזוב לעולם הבא, כלומר שאין לו חלק לעולם הבא:

[כא, כג]
בחל יזרעאל -
תרגום יונתן:

גיא חוליתא.

ועוד תרגם:

באחסנת,

ולדעתו חסר קו"ף והוא כמו בחלק יזרעאל, וכן אמר במקום אחר בחלק יזרעאל.

[כא, כה]
רק לא היה כאחאב -
כי ירבעם והבאים אחריו אף על פי שעבדו העגלים כוונתם לשמים, אבל אחאב עבד הבעל והאשרה כשאר הע"ג, לפיכך אמר ויתעב מאד וגו' ככל אשר עשו האמרי.

אשר הסתה -
הדגש תמורת נח הסתה.

תרגום יונתן:

דאטעיאת:

[כא, כז]
וישם שק על בשרו -
וצם והלך אט ובלילה שכב בשקו.

ויהלך אט -
הלך בתוך ביתו לאט כאדם דואג.

ויונתן תרגם:

והלך יחיף.

[כא, כט]
לא אבי הרעה בימיו -
חסר אל"ף למ"ד הפעל מהמכתב.