[ג, א]
ויתחתן שלמה -
דרשו בו:

כי לפיכך נסמך ענין זה למיתת שמעי, שכל זמן ששמעי קיים לא נשא שלמה את בת פרעה שהיה ירא ממנו והיה מוכיחו על זה כי רבו היה, ובשנה הרביעית נשא את בת פרעה, שהרי שמעי ישב בירושלים שלש שנים.

ומה שכתוב לא תתחתן בם -
יש מרבותינו ז"ל שאומרים:

כי בגיותן נאמר, אבל אם נתגיירו מותרין.

ויש אומרים:

כי בגיותן לא היו להם חתנות ולא שייכא בהן חתנות.
וכן כתוב: לא תתחתן בם, כי מגיירי הוו ושלמה גייר את בת פרעה ועבר על לא תתחתן בם.
ולמי שאמר שלא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה מתוך אהבה יתירה שאהבה, מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן, וקרי ליה בלשון חתון ואמר ויתחתן.

אל עיר דוד -
ר"ל אל ציון, שהיה שם בית דוד וציון נקרא עיר דוד.

עד כלותו -
אבל אחר שכלה לבנות לה בית, העלה אותה מבית דוד כמו שאומר הטעם בדברי הימים כי אמר: לא תשב אשה לי בבית דוד כי קדש המה, אשר באה אליהם ארון ה'.

את ביתו ואת בית ה' -
את ביתו אחר בית ה', כי בית ה' בנה מתחלה בשבע שנים ואחר כך בנה ביתו בשלש עשרה שנה.

[ג, ב]
מזבחים בבמות -
עד שנבנה הבית, כי היתר הבמות היה מחרבן שילה, עד שנבנה בית עולמים.

[ג, ג]
ויאהב שלמה את ה' -
עבדו מאהבה, כלומר אף על פי שלקח בת פרעה לא סר בעבורה מה' עד לעת זקנתו, שהרבה נשים נכריות ובת פרעה והאחרות הטו את לבבו מאהבת ה', ובאמת נראה שהשיב אותה לדת ישראל אף על פי כן היתה אסורה לו, לפי שהיתה מצרית ראשונה.

ומרבותינו ז"ל שאמרו:

כי מותרת היתה לו, כי מה שאמר בנים אשר ילדו להם דור שלישי בנים ולא בנות, ואף על פי שלא נקבעה ההלכה כדברי זה החכם, אף על פי שאמר כי קבלה היתה בידו נראין דבריו, כי לא ראינו בכתוב שחטא שלמה על שלקח בת פרעה, אלא על שהרבה נשים ודבק בהם באהבה, עד שהסירו את לבבו והניח נשיו הנכריות לעבוד אלהים אחרים.

והנה בשנה הרביעית למלכו לקח בת פרעה והכתוב מעיד: ויאהב שלמה את ה' וגו' רק בבמות הוא מזבח ומקטיר ולא אמר רק שלקח בת פרעה, ועד עת זקנתו לא הטו את לבבו ואז זכר בת פרעה לגנאי עם האחרות, לפי שהסירו את לבבו כלם ואז בהרבות הנשים לא היה שומר להשיבם לדת ישראל, אלא היה לוקחן בגיותן לתאות לבו ומניחן לעשות כמשפטי הגוים וע"כ נענש עליהם.

רק בבמות הוא מזבח ומקטיר -
קודם שנבנה הבית, כי אחר שנבנה הבית לא ראינו שזבח בבמות, וא"כ למה אמר רק,
והלא מותרות היו הבמות עד שבנה הבית?! לפי שאמר בחקות דוד אביו ודוד לא זבח אלא במזבח אשר לפני הארון בירושלים, או בבמה אשר בגבעון ולא ראינו לו שזבח וקטר בבמות אחרות, כי הרבות הבמות מביא האדם לעבודת גילולים, כי הוא משפט הגוים שבונים במה בכל הר וגבעה ותחת כל עץ רענן.

[ג, ד]
היא הבמה הגדולה -
לא קראה גדולה לגודל מדתה כי הוא מזבח הנחשת שעשה משה.
וכן בדברי הימים ויעל שלמה שם על מזבח הנחשת אשר לפני ה' אשר לאהל מועד ויעל עליו עולות אלף אלא נקראת גדולה למעלתה על האחרות, כי הוא המזבח שעשה בצלאל במצות משה כמו שצוהו האל ובו היתה תמיד האש העליונה שירדה ביום השמיני למלואים והאחרות היו נעשות ע"י הדיוט, איש הישר בעיניו והן היו במות קטנות במעלה כנגד אותה אשר בגבעון.
וכן במשנה: אין בין במה גדולה לבמה קטנה.

יעלה -
עתיד במקום עבר ורבים כמוהו ואומר כי בפעם ההוא שהלך שלמה לגבעון, אלף עולות העלה על המזבח ההוא לא ביום אחד אלא טרם שובו משם לירושלים.

ומדברי רבותינו ז"ל:

נראה בפעם אחת.

[ג, ז]
נער קטן -
אמרו רבותינו ז"ל:

כי בן שתים עשרה שנה היה כשנמשח למלך כי באותו פרק שנולד הכתוב מספר ענין אמנון ותמר ואומר: ויהי לשנתים ימים ויהי גוזזים לאבשלום והרג אמנון וברח לגשור ויהי שם שלש שנים, הרי ה' שנים ושב אבשלום לירושלם והיה שם שנתים הרי שבע שנים ומרד באביו ונהרג. אחרי כן ויהי רעב בימי דוד שלש שנים הרי עשר, ובשנה הבאה אחריה מנה דוד את ישראל וכתיב: וישוטו בארץ תשעה חדשים, הרי אחת עשרה ובשנת מותו היא שנת ארבעים למלך דוד תקן המשמרות, הרי שתים עשרה.

צאת ובא -
לפני העם, כמו: אשר יבא לפניהם ואשר יצא לפניהם.

[ג, ט]
לב שומע -
מבין.
וכן תרגם יונתן:

לב סבר,

כמו שאמר להבין בין טוב לרע למסבר.

הכבד -
הרב,
כתרגום:

סגיאה,

וכן: מקנה כבד מאד.

[ג, יא]
ושאלת לך הבין -
כמו להבין.

[ג, יב]
לב חכם ונבון -
אמרו רבותינו ז"ל:

חכם - המקיים את למודו, כלומר כי מה שלמד מקויים בלבו ומזומן.
נבון - מבין דבר מתוך דבר.

לא היה לפניך -
אפילו משה רבינו בחכמת הטבע לא היה כמוהו, אבל בחכמת האלהית היה חכם יותר ממנו.
או פירושו: לא היה לפניו במלכים.

[ג, יג]
גם עושר גם כבוד -
האחד לרבות על חבירו, כמו: גם צאנכם גם בקרכם.

איש במלכים -
כל שכן בשאר בני אדם שלא היה איש כמוך בעושר ובכבוד, והעושר והכבוד יהיו לך כל ימיך.

[ג, יד]
ואם תלך בדרכי -
והארכתי את ימיך.
אריכות הימים היה בתנאי אבל העושר והכבוד בין שומר בין לא שומר וכן היה לו, כי מפני שלא שמר מצות אלהיו לא האריך ימים, שלא חיה אלא חמשים ושתים שנה, אבל העושר והכבוד היו לו כל ימיו.

וכן בדברי רבותינו ז"ל:

נתתי לך גם עושר גם כבוד על מה שלא התניתי בתורה נתתי לך, בין שומר בין לא שומר אבל על מה שהתניתי בתורה למען יאריך ימים על ממלכתו, איני נותן לך אלא א"כ עשית. וכן הוא אומר: אם תלך בדרכי לשמור חקי והארכתי ימיך.

[ג, טו]
והנה חלום -
כשידע החלום כשהקיץ ושמח במתנה טובה שנתן לו האל ובא אל ירושלים והעלה עולות ושלמים לפני ארון ברית ה' ועשה משתה לכל עבדיו.

ובדרש:

והנה חלום - כשהקיץ ראה שנתקיים חלומו שנתן לו האל חכמה יתירה, שהיה שומע עוף מצפצף ומבין לשונו.

[ג, טז]
אז תבאנה -
כמו באו ועם מלת אז יבא ברוב עתיד במקום עבר, כמו: אז ישיר משה אז ישיר ישראל אז יבדיל משה אז ידבר יהושע אז יבנה שלמה, ופירש אז כאשר שב מגבעון ובא לו לירושלים בא לו זה הדין לידו ונראתה בו המתנה הטובה שנתן לו הקב"ה חכמה ובינה.

[ג, יט]
אשר שכבה עליו -
נראה כי מפני ששכבה עליו מת, כי אילו לא מת כך אלא שקדמו חולי, לא נולד הספק הזה כי היו מבקרות אותו שאר נשים בחוליו והיה נודע למי הוא, לפיכך אמרה: אשר שכבה.

[ג, כא]
ואתבונן -
הסתכלתי בבקר בצורתו.

[ג, כב]
ותדברנה -
אלה הטענות שנו ושלשו לפני המלך כמנהג בעלי הדין, שכל אחד שונה בטענותיו, לחזקו ולהטיבו ולהבינו לשופט.

[ג, כג]
ויאמר המלך זאת אומרת -
אמרו רבותינו ז"ל:

מכאן שצריך הדיין לשנות טענות בעלי הדין, כדי שישמעו בעלי הריב שהבין טענותיהם ועליהם ישפטם.

[ג, כו]
גם לי גם לך לא יהיה -
ואמר כנגד אוחזי החרב גזורו, ומה שלא לקחה אותו אחר שהאחרת אמרה תנו לה, כי ידעה כי מרחמת עליו אמרה וחשבה, כי המלך לא יתנהו לה.

[ג, כז]
לא תמיתהו -
הראשון אל תמיתהו.

היא אמו -
כיון שמרחמת עליו.

ובדברי רבותינו ז"ל:

יצתה בת קול ואמרה היא אמו.

[ג, כח]
לעשות משפט -
לפיכך יראו מפניו לעשות דבר רע ואפילו בסתר, כי ראו כי ברוב חכמתו יוציא לאור משפט, כמו שנעשה בזה המשפט.