[ה, א]
מושל בכל הממלכות -
שהיו יראים ממנו ומגישים לו מנחה ועובדים אותו.

מן הנהר ארץ פלשתים -
כתרגומו:

מן נהר פרת עד ארע פלשתאי:

[ה, ג]
בריאים -
שמנים ומפוטמים.

וכן תרגם יונתן:

פטימים,

וכן: ועגלון איש בריא.
וכן: להבריאכם.

רעי -
מן המרעה, אבל הבריאים הם המפוטמים בבית.

וברבורים אבוסים -
תרגום יונתן:

ועופא פטימיא,

ולא פירש איזה עוף הם.

ויש מפרשים:

כי הם העופות המסורסים כי הם שמנים מהאחרים.

ובדברי רבותינו ז"ל:

עוף הבא מברבריא נקראים ברבורים, על שם מקומם.

[ה, ד]
כי הוא רודה -
הטעם כי האיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים שהיו בשלחנו בכל יום שהיו מביאים לו מנחה מכל עבר הנהר כי מושל בהם היה, כלומר היו יראים ממנו ומגישים לו כל מלכי עבר הנהר מנחה תמיד.

מתפסח ועד עזה -
מדינות הם בעבר הנהר.

ורבותינו ז"ל נחלקו בזה מהם אמרו:

תפסח - בסוף העולם ועזה בסוף העולם.

ומהם אמרו:

תפסח ועזה סמוכות היו וכמו שמלך על תפסח ועל עזה, כן מלך על כל העולם כלו.

[ה, ו]
ארבעים אלף ארות סוסים -
ובדברי הימים: ארבעת אלפים ארות סוסים.

פירשו רבותינו ז"ל:

ארבעים אצטבלאות ובכל אחת היו ארבעת אלפים סוסים או ארבעים אלף אצטבלאות ובכל אחת ארבעים סוסים.

ופירוש ארות אבוסים –
תרגום יונתן:

אבוס בעליו אורויא דמרוהי.

ואמרו חכמים ז"ל:

כי עבר על לא ירבה לו סוסים ופירש לא ירבה לו סוסים בטלים, וכיון שלא היו לו אלא שנים עשר אלף פרשים והיו לו ארבעים אלף ארות סוסים, הרבה סוסים בטלים היו לו.
ומה שהרבה שלמה סוסים ופרשים והוא לא היתה לו שום מלחמה לא עשה אלא לכבוד וגדולה כדי שילכו עמו כשילך ממקום למקום, וגם קצת מלחמה היתה לו כשלקח חמת צובה ועציון גבר:

[ה, ז]
וכלכלו -
והלא כבר זכר למעלה וכלכלו את המלך ואת ביתו למה חזר וכתב וכלכלו את המלך?!
אלא כמו שזכר הסוסים אמר כי ג"כ היה נותני מאכל הסוסים ובכלל הכלכלה היה גם כן, מה שהיו צריכים הסוסים לאכול, כמו : והשעורים והתבן לסוסים ולרכש והוסיף ג"כ ואת כל הקרב אל שלחן המלך, כי למעלה זכר את המלך ואת ביתו והם התמידים בביתו ועתה הוסיף ואת כל הקרב אל שלחן המלך אנשים אחרים שיבואו לשלחן המלך לפעמים.

לא יעדרו דבר -
לא היו מחסרים דבר מכל הצורך אל שלחן המלך.

ויונתן תרגם:

לא מעכבין מדעם,

והוא טעם למה שזכר איש חדשו, כלומר לא היו מעכבין, שלא היה מביא כל אחד ואחד בחדשו.

[ה, ח]
ולרכש -
מין בהמה.

ויש אומרים:

שהם פרדים בני הסוסיות כמו רוכבי הרכש.

יביאו אל המקום אשר יהיה שם -
הנצבים מהם היו מביאים צורך המאכל אל בית המלך, מהם היו מביאים צורך מאכל הסוסים למקום שהיו שם, הן מה שהיו בירושלם הן מה שהיו בערי הרכב.

איש כמשפטו -
כמו שפסקו ביניהם, זה יביא הנה וזה יביא הנה.

[ה, ט]
ורחב לב כחול -
ואין החול נשוא המדה אלא נשוא המספר ואף על פי שכתוב אשר לא ימד ולא יספר, המדה ג"כ לענין מספר זכר אותה, כמו שנאמר: והיה מספר בני ישראל.

ורחב -
הוא לענין מדה לא למספר, אלא ר"ל רחב היה לו בכל דברי החכמה שהם כחול.

ורבותינו ז"ל פירשו:

מה חול גדר לים, כך היתה החכמה גדר לשלמה.

[ה, י]
בני קדם -
בני מזרח היו ידועים בחכמה.
וכן כתיב: כי מלאו מקדם.

ובדברי רבותינו ז"ל:

מה היתה חכמת בני קדם?
שהיו יודעים במזלות וערומים בטייר פי' בטייר בלשון העופות, וכן בערבי יקרא עוף אלטיי"ר וכן בני מצרים היו יודעים בחכמה שבה היו נקראים החרטומים.

[ה, יא]
מאיתן האזרחי -
כתרגומו:
מאיתן בר זרח, אלה הארבע מצאנו אותם בבני זרח בן יהודה: איתן והימן וכלכל ודרדע והנה אומר כי השלשה אלה היו בני מחול א"כ לא היו הם, ובלוים מצאנו בתהלים במשוררים משכיל לאיתן האזרחי משכיל להימן האזרחי.
ומצאנו בדברי הימים, בבני גרשון בן לוי בן איתני בן זרחי ואפשר שזה הוא איתן האזרחי ואיתני ואיתן קרובים הם, והימן מצאנו בבני קהת הימן המשורר, אבל כלכל ודרדע לא מצאנו אותם בלוים.

ורבותינו ז"ל דרשו:

ויחכם מכל האדם - זה אדם הראשון.
ומה היתה חכמתו של אדם הראשון?
שקרא מחכמתו שמות לכל הבהמות ולכל עוף השמים.
מאיתן האזרחי - זה אברהם אבינו, שנאמר: משכיל לאיתן האזרחי.
הימן - זה משה, שנאמר: בכל ביתי נאמן הוא.
וכלכל - זה יוסף, שנאמר: ויכלכל יוסף.
דרדע - זה דור המדבר, דור שיש בהם דעה.
בני מחול - שנמחל להם מעשה העגל.

[ה, יב]
שלשת אלפים משל -
אינם נמצאים אצלינו.
וכן: ויהי שירו חמשה ואלף, כי רבים ספרים אבדו לישראל בגלותם.
וכן מה שחבר בחכמת הטבע, כמו שאומר וידבר על העצים, שהודיע טבעם ורפואתם.
וכן על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים, בכל מה שתחת גלגל הירח גברה חכמתו וחבר בהם ספרים ואינם נמצאים אצלינו.

ובדרש:

חזרנו על כל המקראות ולא מצאנו שדבר אלא קרוב לח' מאות פסוקים, אלא מהו וידבר שלשת אלפים?
מלמד שעל כל פסוק ופסוק שאמר יש בו שנים וג' טעמים, כדאת אמרת: נזם זהב וחלי כתם.

[ה, יג]
וידבר על העצים -
מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים, בעץ ארז ואזוב?
ע"י שהגביה עצמו כארז לקה בצרעת, כיון שמשפיל עצמו כאזוב נטהר ונתרפא.

על הבהמה ועל העוף -
מפני מה בהמה ניתרת בשני סימנין ועוף בסימן אחד?
כתוב אחד אומר מן היבשה נברא העוף, דכתיב: ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים.
וכתוב אחד אומר מן המים נברא, דכתיב: ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף אלא מן הרקק נבראו.

ועל הרמש -
מפני מה שמונה שרצים שבתורה הצדן והחובל בהם חייב ושאר שרצים פטור?
מפני שיש להם עורות.

ועל הדגים -
מפני מה בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה ואין הדגים טעונין שחיטה?
שנאמר: אם את כל דגי הים יאסף להם - באסיפה בעלמא סגי.

ויונתן תרגם פסוק: וידבר על העצים -

כן ואתנבי על מלכי בית דוד וגו',

כבעמוד.

[ה, יד]
מאת כל מלכי הארץ -
מלכי הארץ היו באים אל שלמה לשמוע חכמתו והעמים היו באים אצל מלכיהם בשובם משלמה, לשמוע חכמתו.

[ה, טו]
וישלח חירם -
שלח עבדיו אל שלמה להקים עמו אהבת דוד אביו ואם יבקש דבר מארצו ישלח לו, כמו ששלח לדוד אביו עצי ארזים.

[ה, טז]
וישלח שלמה -
ביד מלאכי חירם השיב לו זה הדבר.

[ה, יז]
מפני המלחמה -
לא רצה לגלות לו הטעם כי האל מנעו, כי לא היה כבוד אביו ואמר לו זה הטעם הנראה.

אשר סבבוהו -
כל מלחמה ומלחמה.
וכן: כי תקראנה מלחמה.

ויונתן תרגם:

עבדי קרבא דאקפוהי.

רגלו -
כן כתיב וקרי רגלי הכתוב אומר על דוד, כי גם לדוד שם אויביו תחת כפות רגליו והקרי אומר על שלמה, כלומר אני איש מנוחה ולא היתה לי מלחמה, ויש לי פנאי לבנות הבית.

[ה, יח]
הניח ה' אלהי -
כי אחר המנוחה היתה המצוה לבנות בית המקדש, כמו שכתוב: והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגו' והיה המקום אשר יבחר וגו' לשכנו תדרשו.

[ה, כ]
מן הלבנון -
הלבנון בארץ ישראל היה ולא היה שואל ממנו העצים, אלא שישלח לו חרשי עץ שידעו לכרות העצים, וכן שלח לדוד חרשי עץ.

כצדונים -
צידון וצור קרובים וחירם היה מושל על כלם, וכן זוכר אותם ביחד, מה אתם לי צור וצידון צור וצידון כי חכמה מאד.

[ה, כג]
דוברות -
הם הקורות הגדולות שקושרין ראשיהן ביחד ומשליכין אותם בים, לכן נקראו דוברות ובלע"ז צאטאר"ה.

ונפצתים -
אתירם ואשליכם שם.

וכן תרגום:

וארמינון תמן,

ואמר בו לשון נפוץ שהוא ענין פיזור על השבר, לפי שהדוברות כשמוליכין אותם בים הם קשורות בראשיהם וכשמוציאין אותם ליבשה, מתירין הקשרים ומנפצים הקורות הנה והנה.

לחם ביתי -
בשכר עבדי שיכרתו העצים ויוליכום עד המקום אשר תרצה.

ופירש ביתי –
האוכלים על שלחני ומה שזכר בדברי הימים הוא למאכל החוטבים כורתי העצים.

[ה, כה]
מכולת לביתו -
כמו מאכל ומשפט המלה מאכולת ונבלעת האל"ף בדגש.

וכן תרגם יונתן:

פרנוס לאנש ביתיה.

שנה בשנה -
כל זמן שהתעסקו עבדי חירם במלאכת שלמה.

[ה, כו]
וה' נתן חכמה לשלמה -
טעם הספור הזה הנה, כי ברוב הבנינים אשר בנה נראתה חכמתו כמו שאמר במלכת שבא ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה וגו'.

ויהי שלום -
והלא גם עם המלכים האחרים היה לו שלום אלא שלום קיים וחזק בברית שכרתו שניהם והספיק לו עצים לבנין זה אשר בנה.

[א, כז]
ויעל המלך שלמה מס -
כמשפט המלוכה כמו שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים.

ופירוש על המס –
כמו שפירשנו בספר שמואל.

ויהי המס שלשים אלף איש -
והנה מצאנו ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד, כי הגרים היו החוצבים והסבלים.
ואם תאמר כי כסף העלה מס על שכר שלשים אלף, מה טעם לומר חדש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו?!
אלא נאמר כי כריתות העצים בלבנון לא היתה עבודה קשה כמו חציבת האבנים בהר, ונשאם בכתף וכריתות העצים בלבנון לא היתה עבודה אלא אומנות לכרות אותם, ומשם היו מביאים בעגלות עד הים.

ועוד: כי הגרים לא היו אלא מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות, והנה עשה השבעים אלף סבלים ושמנים אלף חוצבים ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים, אם כן השלשים אלף שהיו בלבנון, בני ישראל היו והיו שם עם עבדי חירם, ואלה השלשים אלף היו מתחלפים מחדש לחדש, כי לא היו בלבנון מאלה שלשים אלף אלא עשרת אלפים בחדש, וכל עשרת אלפים היו בלבנון ארבעה חדשים בשנה ושמנה חדשים בביתו, הנה שלש פעמים עשרת אלפים שלמה להם השנה בלבנון.
והמשל לך בראובן שמעון ולוי.
כיצד?
הלך ראובן בתשרי ושמעון ולוי היו בביתם,
שמעון הלך במרחשון וראובן ולוי היו בביתם,
הלך לוי בכסליו וראובן ושמעון בביתם,
הלך ראובן בטבת ולוי ושמעון בביתם,
הלך שמעון בשבט וראובן ולוי בביתם,
הלך לוי באדר וראובן ושמעון בביתם,
וכן לששה חדשים האחרים.

[ה, כח]
שנים חדשים -
כמו ושנים חדשים.
וכן: שמש ירח, ראובן שמעון, מלך שרים וזולתם:

[ה, כט]
נושא סבל -
פירש נושא משא ויהיה סבל שם ולא תואר.
או כתרגומו:

דנטלין בכתפא,

ויהיה אם כן סבל תואר לכתף, ויהיה ענינו נושא בסבל, כמו שאמר במשקל אחר והנושאים בסבל וקראו הכתוב סַבָּל או סבל, לפי שהוא נושא המשא בכתפיו, ואם יהיה הסבל תואר לאדם כמו שאומר בדברי הימים שבעים אלף נושא סבל, יהיה ענינו בחסרון וי"ו נושא וסבל כמו שמש ירח ופירוש נושא, נושא ומסיע האבנים בהר ממקום למקום.
וסבל שמביא האבן בכתיפיו עד המקום אשר היו באים שם העגלות, שלא היו יכולין לעלות בהר ואלה שבעים אלף ושמונים אלף מן הגרים מן האומות, כמו שאומר בדברי הימים שספר שלמה הגרים ומצאם מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות ועשה שבעים אלף נושא סבל, ושמנים אלף חוצב בהר והשלש אלפים ושש מאות מנצחים להעביד את העם, כמו שאומר הנה הרודים בעם אלא ששם אומר שלשת אלפים ושש מאות והנה אומר שלשת אלפים ושלש מאות ואלו השלש מאות היתרים במנצחים היו, על שלשת אלפים ושלש מאות והיו מנצחים על מנצחים, כמו: שוטרים ונוגשים.

[ה, לא]
ויסיעו -
כתרגומו:

ועקרו,

צוה לחוצבים בהר שיחצבו ויסיעו מן ההר אבנים גדולות ליסד הבית ואותם הם שאומר עליהם אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות ולשאר הבנינים יחצבו אבנים קטנות והם הנקראים אבני גזית.
וכן אומר בסמוך מלמעלה: אבנים יקרות במדות גזית ויהיה אבני גזית חסר וי"ו השמוש, כמו שמש ירח ופירושו אבנים גדולות ליסוד הבית ואבני גזית לשאר הבנין מלמעלה, ואבן גזית היה ידוע ביניהם מדתה, כמו שאומר בסמוך במדות גזית, כמו שהיה ידוע בימי חכמי המשנה, מדות הגזית חמשה טפחים, אבל של שלמה היו יותר גדולות אבל מדה ידועה היה להם.

יקרות -
כבידות ואף על פי שאומר אבנים גדולות הוסיף במאמרו יקרות שהיו כבידות במשא, כי אותן הם טובות ליסוד מן הקלות.

ויונתן תרגם:

אבנין יקרן,

תרגם יקרות כמשמעו, כי היה מחצב האבנים בהר ידוע שהיו אבניו טובות ויפות מהמחצבים האחרים, לפיכך היו יקרות כי לא היו נמצאות אלא באותו ההר וכל דבר שאינו נמצא יקרא יקר.

[ה, לב]
והגבלים -
אומנין ידועים לפיסול האבנים במדה הצריכה לקיר והוא מענין גבול שנותנין גבול לאבן בפסלם אותה.

ויש מפרשים:

אנשי גבל, כי אותם היו אומני אבן טובים, כמו שאומר: זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך.

ויונתן תרגם :

וארגובליא,

וכן תרגם:

ולגדרי' ולחוצבי האבן ולארגובליא ולפסלי אבניא,

אם כן לדבריו יהיו הגבלים בוני הקיר,

ותרגם:

בוני שלמה ובוני חירם - ארדיכלי,

והם האומנין הגדולים שיש אומנים אחרים תחתיהם ובוני שלמה ובוני חירם כולל פוסלי האבן ופוסלי העץ.