[ז, א]
שלש עשרה שנה -
שלש עשרה שנה אחר כלות בית ה' התעסק בבנין ביתו.

ויש מפרשים:

כי לא נתעסק בבנין ביתו אלא שתי שנים, ופירש שלש עשרה שנה עד תום שלשה עשרה שנה למלכותו ולפירוש זה יקשה, מה שאמר למטה: ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שתי הבתים, נראה כי עשרים שנה הוציא בין שני הבתים, שבע בבית ה' ושלשה עשר בביתו ויוכלו לתרץ, כי פירש אחד ועשרים שנה למלכותו, שבע שנים אחר השלמת הבתים, נתן הערים לחירם ואף על פי שחירם נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לבנין הבתים, לא נתן הוא לחירם אלה הערים אלא מקצה עשרים שנה למלכותו.

[ז, ב]
בית יער הלבנון -
תרגום יונתן:

בית מקרת מלכיא,

נראה כי מנהג המלכים היה בזמן ההוא לבנות בית ביער להתקרר שם בימי הקיץ, ושלמה בנה ביער שהיה ידוע בארץ ישראל נקרא לבנון ובנה הבית הזה מעצים כותליו וקירויו ובנה אותו על ארבע טורי עמודי ארזים על ארבע פנות הבית, ומעמוד לעמוד כרותות ארזים שהם קירות גדולות הנקראים מרישי' בדברי רז"ל.

ויונתן תרגם:

כרותות – קרנתהון.

[ז, ג]
וספון בארז -

וחפא נסרין דארזא.

על הצלעות -
הם הכרותות שזכר.

ויונתן תרגם:

מחיציא,

והוא הענין בעצמו, כי הכותלים נקראו מחיצה.

ארבעים וחמשה -
אלה הנסרים של ארז שקרה בהם הבית היו מ"ה, כי שלשה טורים היו כל טור וטור היו בו חמשה עשר נסרים.

[ז, ד]
ושקופים שלשה טורים -
חלונות עשה בבית הזה וקראם שקופים, לפי שאדם משקיף מהם כמו שאמר וישקף אבימלך בעד החלון.
ומה שאמר שלשה טורים –
שלשה טורי נסרי ארז בין חלון לחלון.

ומה שאמר מחזה אל מחזה –
מראה כנגד מראה, כלומר כי החלונות היו בשלשה הכותלים וזהו שאמר שלש פעמים והיו חלון כנגד חלון וזהו מחזה אל מחזה.

ויונתן תרגם:

וכלונסא תלתא סידרין זוי לקבל זוי תלת זמנין.

ובדברי רז"ל:

ומודלה על גבי כלונסות והם בדים ארוכים, כמין קנה של רומח וזוי כמו זוית.

[ז, ה]
וכל הפתחים והמזוזות רבעים שקף -
הפתחים היו מרובעים לא שהיו עשויים מלמעלה כמין כפה, וכן מזוזות השערים היו מרובעים ולא עגולים.

שקף -
ויש לפרש שקף כמו משקוף, כי המשקוף שעל הפתחים היה גם כן מרובע והמשקוף הוא חלון שעושין על הפתח להשקיף ממנו, מי שקורא בשער והחלון ההוא היה עשוי מחזה מול מחזה שלש פעמים, כמו שפירשנו.

[ז, ו]
ואת אולם העמודים -
האולם הוא הנקרא בית שער וקירויו עשוי כמין כפה וסמך האולם אל העמודים, כי הבית היה בנוי על ארבעה עמודים כמו שזכר.
ואמר: כי זה האולם היה על פני העמודים וזהו שאמר: ואולם על פניהם.

ועוד:
היו עמודים אחרים על פניהם

ועוד:
עב על פניהם –

ועב הוא עץ עב וגדול הוא הנקרא מריש, בדברי רז"ל.

ואמרו:

והעבים אלו המרישים.

[ז, ז]
ואולם הכסא -
סמך האולם אל הכסא כי לא היה שם אלא כסא המשפט, אומר כי עשה אולם לבית המשפט ושם היה הכסא שהיה יושב בו ושופט הבאים לפניו במשפט.
ומה שאמר אחר כך: אולם המשפט הוא כפל דבר.

או פירושו: כי לאותו אולם שהיה בו כסא עשה אולם אחר לפניו, הוא הנקרא אולם המשפט שהיה בית שער לבית המשפט.

וכן נראה דעת המתרגם שתרגם:

אולמא לאתקנא תמן כורסיא בית דינא דדאין תמן פורסדא לבית דינא עביד ופירוש פורסדא - בית שער,

כמו שאמרו: התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין נאין.

ויש נוסחאות:

פרוסדור בסמ"ך.

מהקרקע עד הקרקע -
תרגום יונתן:

מאושיא ועד אושיא,

ר"ל מיסוד כותל זה לכותל זה שכנגדו, כלומר כל הרצפה היתה מכוסה בנסרים של ארז.

[ז, ח]
וביתו אשר ישב שם -
הוא הבית שאמר למעלה ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה.
ואומר: כי החצר האחרת שהיתה לבית הזה והיא החצר שהיתה מבפנים לאולם היתה עשויה כמעשה אולם המשפט שזכר, וכן הבית שעשה לבת פרעה, עשה ג"כ במעשה האולם הזה.

[ז, ט]
כל אלה -
כל אלה הבתים שזכר שבנה, בית ה' וביתו ובית המשפט, בית בת פרעה וחצרותיהם, כלם היו בנויים באבנים יקרות, כלומר טובות ממחצב, כמו שפירשנו למעלה.

במדות גזית -
אבן גזית היה ידוע מדתו ביניהם, כמו בימי רז"ל שהיה מדת גזית חמשה טפחים.

מגררות במגרה -
מגרה הוא המישור שהיו פני האבנים חלקות וישרות יותר, כשהיו מגררות במגרה ממה שהיו אם היו נפסלות במקבות.

ופירש מבית ומחוץ –
כי שני הפנים היו מגוררות.

וממסד עד הטפחות -
והיו שם אבנים ישרות וחלקות כן מן היסוד עד שמי קורה ונקרא מקום הנחת הקורות טפחים כי האבנים שמניחין ראשי הקורות עליהם יוצאים חוץ לכותל כמדת טפח מבית ומחוץ ותכונת הבנין היה גם כן מחוץ לבית עד החצר הגדולה אבל החצר הגדולה היה בנין אחר כמו שאמר באבנים שלשה טורים וטור כרותות ארזים:

[ז, י]
ומיוסד אבנים -
היה הבנין הזה מיוסד באבנים טובות וגדולות שהיו אבנים מעשר אמות ואבנים משמנה אמות, אבל מן היסוד ולמעלה היו אבנים טובות אבל לא גדולות כמדת היסוד אלא במדת הגזית.

ורז"ל אמרו:

כי אלו אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות היו איצטוניו' יוצאות חוץ לכותל בולטות מבפנים לבית.

ואמר: אבני עשר ואבני שמנה –
שאלו נכנסות ואלו יוצאות ומן היוצאות היו עולות לגדולות ששם היו ישנים זקני כהונה, שלא היו מכניסין מטות למקדש ופרחי כהונה היו ישנים איש על כסותו לארץ.

[ז, יב]
ולחצר -
בנין החצר הגדולה, כמו שאמר למעלה: ויבן את החצר הפנימית וגו' וכן עשה לבנין הבית כבנין הזה.

[ז, יד]
ממטה נפתלי -
הוא היה ממטה נפתלי ואמו מבנות דן, כמו שאמר בדברי הימים: בן אשה אלמנה מבנות דן ומה שאמר ואביו איש צרי שהיה גר בצור, כמו עובד אדום הגתי כי לוי היה ולפי שגר בגת קראו גתי, וצורי קריאתו מלרע.

חרש נחשת -
הוא או אביו גם כן היה חרש נחשת.

ורבותינו ז"ל סמכו מזה:

כי חייב אדם להתעסק באומנות אביו, לפיכך הזכיר הכתוב אביו כי גם כן הוא היה אומן ובנו למד אומנתו.

ומה שאמר: בן אשה אלמנה –
להודיע כי מת בעלה אבי חירם, לפיכך לקח שלמה בנו כי גם הוא היה אומן טוב.

ומה שאמר חרש נחשת –
לעשות כל מלאכה בנחשת.

ובדברי הימים אומר: יודע לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל וגו', שמה ספר כל אומניות שהיה לו והנה לא ספר אלא מלאכת הנחשת, כי לאותה מלאכה היה צריך לו שלמה, כמו שאמר שעשה את העמודים והכותרות והמכונות והכיורות והים והיעים והמזרקות, כלם כלי נחשת היו.

[ז, טו]
ויצר -
אמר ויצר, לפי שצורתם עשה בקרקע שהתיכ' בו.

שמנה עשרה אמה -
ובדברי הימים: אמות שלשים וחמש אורך מה שאומר בדברי הימים הוא אומר על מדת שני העמודים כאחד בעת היציקה שהיו שוכבים, לפיכך אמר שמה אורך.

והנה אמר קומה –
כשהעמידם וקומת העמוד האחד היה שמנה עשרה וכן העמוד השני, הנה שלשים ושש בין שניהם.

ומה שאמר שלשים וחמש האמה האחת, היה נכנס חצי אמה מכל עמוד בתוך הכותרת, לפיכך לא אמר אלא שלשים וחמש והעמודים האלה היו חלולים, כמו שאמר בסוף ירמיהו: ועביו ארבע אצבעות נבוב.

ומה שאומר וחוט שתים עשרה יסוב את העמוד השני הוא הדין לראשון, והקומה שזכר לראשון והוא הדין לשני, אלא אחז הכתוב דרך קצרה והוא אחד משלשים ושתים מדות שהתורה נדרשת בהן.

וכן אמר בסוף ירמיהו: שמנה עשרה אמה בקומת העמוד האחד וחוט י"ב יסובנו ואמר בסוף וכן לעמוד השני וכו'.

תרגם יונתן הפסוק:

הנה תמני עסרי אמין רומי' דעמודא חד וחוט משח תרתין עסרי אמין מקף ליה וכן לעמודא תניינא.

ומדת הקף העמוד היה שתים עשרה אמה וזהו שאמר: וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד.

[ז, טז]
ושתי כותרות עשה -
פירוש עטרות, כמו כתר מלכו.

ותרגומו:

קרונתון.

מוצק נחשת -
הכותרות היו נחשת מותך כלו שהתיכו הכותרות, כמו שהתיכו העמודים.

חמש אמות קומת הכותרת האחת -
ובסוף זה הספר אומר וקומת הכותרות שלש אמות.

אמרו רבותינו ז"ל:

שתי אמות התחתונות של כותרות היו שוות לעמוד שלא היה בהם צורה וצלם, ושלש עליונות הן נפרדות לחוץ מקפות שבכים.

מעשה שבכה –
כמו לולבי דקל היו מוקפים, לפיכך לא מנה בזה הספר בסוף אלא השלש אמות העליונות שהיתה בהם השבכה, לפיכך אמר בסמוך: ושבכה ורמונים על הכותרות סביב.

[ז, יח]
לכסות את הכותרות -
אינו אומר שהשבכה האחת היתה לכסות שתי הכותרות, אלא פירוש על השבכה האחת משתי השבכות שהיו מכסות את הכותרות.

אשר על ראש הרמונים -
היאך היה זה והלא הכותרות היו על ראש העמודים והרמונים על הכותרות.

ויש ספרים שכתוב בהם:

אשר על ראש העמודים טעות הוא, כי המסרה אומרת ראש הרמונים לית כותיה, הנה כי זה לבדו ראש הרמונים והשאר ראש העמודים, אם כן אפשר שגם על ראש הרמונים היו כותרות אחרות.

וכן עשה לכותרת השנית -
שני טורים רמונים על השבכה לצורך הכותרות לכסותה, כמו שעשה באחרות.

[ז, יט]
מעשה שושן באולם -
על הכותרות שהיו על ראש העמודים היה עליהם מעשה שושן ארבע אמות למעלה, כנגד האולם שהיא הכיפה וזהו שאמר גם כן למטה, ועל ראש העמודים מעשה שושן.

ויונתן תרגם :

עובד שושנתא לקיט באולמא,

וכן תרגום:

פרח שושן - לקיט שושנתא.

[ז, כ]
מלעומת הבטן -
כנגד המקום האמצעי אשר לעבר השבכה היו כותרות אחרות מלעיל לאותו המקום.

ויונתן תרגם :

מלקבל דבקא.

מאתים טורים סביב על הכותרת השנית -
והוא הדין לראשונה, כי ארבע מאות רמונים היו בין שני העמודים כמו שאומר למטה.

ומה שאומר: מאתים טורים –
לא שהיו הטורים מאתים אלא הרמונים היו מאתים לשבכה האחד, והוא שני טורים סביב בכל טור מאה, וזהו שאמר בדברי הימים: ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות והם השרשרות שעשה לכותרות.

וכן מה שאמר בספר ירמיה: כל הרמונים מאה על השבכה בטור האחד, ר"ל וכן בטור השני מאה והנה הם מאתים בשבכה האחת ומאתים בשבכה האחרת.

ומה שאמר שם תשעים וששה רוחה, אומר כי תשעים וששה המאה אשר היו בטור האחד, היו מיוחדות סביב לעבר אחד והארבע מיוחדות לעבר אחר גם כן סביב.

[ז, כא]
לאולם ההיכל -
כמו באולם ההיכל וכמוהו כי איש הרגתי לפצעי, בפצעי ואחרים זולתו.

יכין -
מה שקרא שם לעמודים לסימן טוב, לפי שהיו בכניסת הבית קרא להם שמות לסימן טוב לאחד יכין לשון הכנה שיכון הבית לעולם, כמו שאמר כירח יכון עולם.

ובועז - לשון עוז והיא מלה מורכבת בו עז, כלומר שיתן האל בו עוז וקיום כמו שנאמר: ה' עוז לעמו.

[ז, כב]
ותתום -
לפי שהיו בהם מלאכות רבות וציורים רבים, כמו שכתוב אמר עם כל זה, שלמה מלאכת העמודים.

[ז, כג]
ויעש את הים מוצק -
כלומר מותך בצורתו, כמו שהיתה כן התיכו בדפוס בקרקע, אלא שהקישו בקורנס כמו שעשו הכלים.

עשר באמה -
שהיתה רחבו עשר אמות והקיפו שלשים אמה יסוב אותו וכל שיש בהקיפו שלשה טפחים, יש בו רוחב טפח.

[ז, כד]
ופקעים -
תרגום יונתן:
וצורת ביעין ובדברי הימים ודמות בקרים אם כן גופם היה עגול כדמות בצים ופניהם היו דמות פני בקרים.

ומה שאמר: מתחת לשפתו –

אינו אומר מתחת לשפתו ממש אלא מתחת לשפתו רחוק משפתו שתי אמות, כי חמש אמות היה קומת הים והשתים אמות העליונות היו חלקות, שלא היו בהם צורות בקרים ובאותן שתי אמות היה הים עגול ומתחת אותם שתי אמות, היה הים מרובע, השלש התחתונות ולהם היה צורת בקרים, וזהו שאמר: עשר באמה מקיפים את הים - פירוש עשר באמה לכל רוח, הנה היה רבוע הים מ' אמה בעגולו מלמעלה שלשים אמה,

כך פירשו רבותינו ז"ל.
וכן נראה מפשט הפסוק.

יצוקים ביצקתו -
הבקרים היו יצוקים כיציקת הים כאחד, לא שחוברו אחר כך ויצוקתו שם יאמר ממנו יצוקה בשקל מלוכה גדולה.

[ז, כה]
עומד על שני עשר בקר -
גם זה הפסוק מעיד כי הים היה מרובע מתחת שהיה מונח לו ארבע רוחות, כנגד מרובע ובכל רוח היה שלשה בקר, שהיה הים עומד עליהם ופני הבקרים אל הרוחות ואחוריהם מרובעים.

[ז, כו]
ושפתו -
תרגם יונתן:

וספתיה כעובד שפת כס סגלגל לקיט בשושנתא.

אלפים בת יכיל -
ובדברי הימים אומר: מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל.

פירשו רבותינו ז"ל:

אלפים בלח ושלשת אלפים ביבש.

וכן תרגם יונתן:

תרין אלפין ביתין ברטיבא מחסיל,

כי כל כלי שעמקו חצי רחבו גדשו משפתו ולמעלה, הוא שליש ממה שמכיל הכלי עד שפתו, לפיכך היה הים מחזיק אלפים בלח, שמתמלא עד שפתו ושלשת אלפים ביבש עם הגודש, משפתו ולמעלה.

והים -
לא אמר למה עשה אותו.
ובדברי הימים אומר: לרחצה הכהנים בו, פירש שהכהנים טובלים מטומאתן.

ובדברי רז"ל:

והלא כלי היה ואין טבילה בכלים?!

א"ר יהושע בן לוי:

אמת המים היתה נמשכת לו מעין עיטם והיו רגלי השוורים פתוחים כרמונים.

[ז, כז]
המכונות -
המכונה היא מושב הכיור, כמו שנאמר בכיור שעשה משה: את הכיור ואת כנו.

[ז, כח]
מסגרות להם -
לכל מכונה ומכונה עשה מסגרות, שיסגיר הכיור בתוכם.

השלבים -
בדים כמין חונקי הסולם.
וכן אמר בסולם הלך אחר שליבותיו.

וכן תרגם יונתן:

שליביא.

[ז, כט]
אריות -
צורות אריות וצורת בקר וצורת כרובים, שהם צורת אדם אלא שיש להם כנפיים.

ועל השלבים כן ממעל -
כן הוא מושב כמו מכונה שהיתה מושב כיור וכן קטן מהמכונה.

ויונתן תרגם:

מכונה בסיסא וכן כנתא,

וכן זה לא אמר מה היו מושיבין בו ואפשר שהיו מושיבין בו קיתון.

ליות מעשה מורד -
לויות הוא מן ילוה אישי אלי והיו"ד תמורת וי"ו עי"ן הפעל, והענין דבוק.

וכן תרגם יונתן:

מדבק,

ור"ל כי מתחת הצורות ההם בדי נחשת קטנים דבוקים זה בזה והיה מעשה מורד, לא שהיה מותך מורד פירושו כמו רקוע.

תרגום:

וירקעו – ורדידו.

[ז, ל]
וסרני נחשת -
פי' כמו הפוך.

וכן תרגם יונתן:

ונסרין דנחש וענינו כמו לוחות.

הכתפות יצוקות -
לפי שהלויות היו מעשה רקוע, אמר כי הכתפות לא היו כן אלא מותכות היו.

מעבר איש לויות -
מעבר כל איש ואיש מן הלויות היו הכתפות.

ואיש -
זה פירושו כמו ופניהם איש אל אחיו.
וכן ביריעות: אשה אל אחותה.

[ז, לא]
ופיהו -
פירושו כל אחד מהלויות.

ופיה -
פירושו כל אחד מהכותרות.

מעשה כן -
כבר פירשנו מה הוא כן.

לא עגולות -
מכל צדיהן לא היה בהם שום עגול אלא מרובעות היו, והוצרך לומר זה לפי שהים היה מרובע מתחת ועגול ממעל.

[ז, לב]
וידות האופנים -
תרגומו:

ואשדת גלגליא.

[ז, לג]
אופן המרכבה -
מרכבת הקדש הנראת במראה הנבואה ליחזקאל.

וכן תרגם יונתן:

מרכבת יקרא,

וראה שלמה בחכמתו, מה שראה יחזקאל בנבואתו.

וחשוקיהם וחשוריהם הכל מוצק -
חשוקיהם - הוא ענין כבוש והדוק.
וחשוריהם - ענין קשירה.

ויונתן תרגם:

וחופיהון וכיבושיהון כולא מתך.

[ז, לו]
ויפתח על הלוחות -
הם סרני נחשת שזכר ויאמר כי בפתוח י' ידות המכונה על הלוחות.

ותימורות -
צורת דקלין.

כמער איש ולויות סביב -
בדבוק כל אחד ואחד מן הלויות שזכר למעלה.

ומער -
לשון דבוק וכן וקיר ערה מגן.

וכן בדברי רז"ל:

מעורה בטרפשין,

וי"ו ולויות כוי"ו נרדם ורכב וסוס וזולתם.

ובדברי רז"ל:

מאי כמער איש ולויות?
כאיש המעורה בלויה שלו.

ויונתן תרגם:

כבש חד ומדבק סחור סחור.

[ז, לז]
מוצק אחד -
בהתכה אחת.

קצב אחד לכלהנה -
לכל עשר המכונות היה קצב אחד.

וקצב -
כמו מדה, ענין דבר החתוך במדה.

[ז, לט]
על כתף הבית מימין -
פירוש הבית –
עזרת הכהנים ושם היו נתונים הכיורות.

על כתף הבית מימין -
פירוש מימין הבית וכן משמאלו משמאל הבית.

או יהיה פירוש: מימין - כיור שעשה משה ומשמאלו והכיורים היו לרחוץ מהם הכהנים ידיהם ורגליהם ולהדיח בהם מעשה העולה, כמו שאומר בדברי הימים.

ואת הים -
הים היה גם כן נתון בעזרה.
וכן כתוב בדברי הימים: ויעש חצר הכהנים והעזרה הגדולה וגו'.
ואומר: ואת הים נתן מכתף הימנית קדמה וגו' פירש נתן הים בעזרה לצד דרום, משוך כלפי מזרח.

[ז, מה]
ואת כל הכלים האהל -
כן כתיב וקרי האלה והקרי מבואר והכתיב, ר"ל כעין אותם הכלים שהיו באהל מועד, כן עשה חירם למלך שלמה בבית המקדש.

וכן תרגם יונתן:

כל מאניא האילין כעובד מאני משכנא דעבד משה כן עבד חירם למלכא שלמה בית מקדשא דה'.

ממורט -
זך ונקי מכל חלודה ומכל סיג.

[ז, מו]
בככר הירדן -
כתרגומו:

במישרי ירדנא.

במעבה האדמה -
תרגומו:

בעובי גרגשתא והגרגישתא,

היא העפר הטוב אשר ממנו יעשו הכורים לצקת בהם ובככר הירדן היה שם מקום לצקת בו.

בין סכות ובין צרתן -
ובדברי הימים צרדתה ושני שמות היו לו והעפר ההוא טוב להתכה, ובעובי אותו קרקע צייר דפוס הכלים ויצקם שם, כי לא יתכן לעשות כורים לכלים גדולים כאלה, אלא בעובי האדמה התיכו אותם.

[ז, מז]
וינח שלמה -
הניח מלשקלם מרב מאד מאד לא נחקר משקלם והניחם כמו שנעשו ולא נודע משקלם.

ויונתן תרגם :

ואצנע שלמה,

כלומר הביאם ממקום יציקתם והניחם בבית המקדש במקומם, ומרוב שהיו הכלים לא נחקר משקלם.

[ז, מח]
ואת השלחן -
שם כלל, כמו: ויהי לי שור וחמור, כי עשרה שלחנות עשה שלמה, כמו שכתוב בדברי הימים: ויעש שלחנות עשרה.
ואומר: ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים.

[ז, מט]
חמש מימין וחמש משמאל -
פירש מימין מנורת משה הניח חמש מנורות, וחמש משמאל מנורת משה, אבל כל המנורות היו גם כן בדרום וכן כל השלחנות בצפון.
ואומר בדברי הימים: על השלחנות שהניח חמש מימין וחמש משמאל ופירושו: כמו במנורת חמש מימין שלחן משה וחמש משמאלו, ועל כל המנורות היו מדליקין ועל כל השלחנות היו מסדרין, ואף על פי שיש מחלוקת בזה בדברי רז"ל הנראה מן הפוסקים כן הוא.

והפרח -
פרחי המנורה, כמו שכתוב במנורת משה כפתור ופרח וכן הנרות שבעה בכל מנור,ה כמו במנורת משה וכן המלקחים.

[ז, נ]
והספות -
הם כלים עשוים בתכונת הבדים.
ואפשר שהם הנקראים בדברי רז"ל:

קיתון קיתונות.

ותרגום יונתן:

וקוליא,

ותרגם אונקלוס:

וכדה על שכמה - וקולתא.

והמזמרות -
כלי שמזמרים בהם.

והפותות לדלתות הבית -
תרגום יונתן:

ומוגלסיא,

והם צירי הדלתות.
ואומר כי צירי הדלתות של הבית הפנימי - שהוא הדביר, וצירי דלתות ההיכל, עשה זהב אבל הדלתות היו מעץ מצופות זהב, כמו שכתוב למעלה.
ולהיכל שאמר, הוא פירש הבית שזכר, כי אמר לדלתות הבית ופירוש לדלתות שהיו להיכל, כי הוא הנקרא בית בסתם באותם הבתים, כי אין כתוב ולהיכל אלא להיכל בלא וי"ו.
והספרים שכתוב בהם וי"ו טעות הוא.

[ז, נא]
ויבא שלמה -
מה שהקדיש אביו נתן ממנו בבנין הבית לכבוד אביו, כי לא היה צריך לאותו הקדש כי לרוב היה לו כסף וזהב ונחשת, אך לכבוד דוד אביו נתן ממנו במלאכת בית המקדש והשאר נתן באוצרות בית ה'.

ופירשו ואת כל הכלים - כלי זהב וכלי כסף וכלי נחשת שלקח דוד מהדרעזר ושאר הגוים כמו שכתוב למעלה.

ובדרש:

שלא נתן שלמה מקדשי דוד אביו דבר במלאכת בית המקדש.

יש אומרים:

לפי שידע שלמה שסופו ליחרב, שלא יהיו אומרים אומות העולם מפני שהיה בנין הבית מחמס ומגזלות שגזל דוד לפיכך חרב.

ויש אומרים:

כך אמר שלמה: רעב היה בימי אבא שלש שנים שנה אחר שנה והיה לו לבזבז ההקדשות האלה להחיות בהן עניי ישראל, יהיו שמורין לעת צורך.