[ח, א]
מעיר דוד -
כי שם העלהו דוד כשהביאו מבית עובד אדום.

[ח, ב]
בירח האיתנים -
שבו אוספים הפירות והתבואות לבית, כמו שנקרא חג האסיף לזה הטעם.

וכן איתנים - לשון חוזק, שהתבואות והפירות חיי האדם.

ומרבותנו ז"ל שאמרו:

חדש שנולדו בו אבות הם איתני עולם, כמו והאיתנים מוסדי ארץ.

ומהם שאמרו:

שהוא חזק המצות שיש בזה החדש חגים ומצות.

ויונתן תרגם:

בירחא דעתיקיא דקרן ליה ירחא קדמאה בחגא וכען הוא ירחא שביעאה,

כלומר כי לפני הזמן יצאו ישראל ממצרים היה תשרי החדש הראשון כי בתשרי נברא העולם ומשיצאו בני ישראל ממצרים בניסן הוא, ראש לחדשים ותשרי שביעי לו, כי כן אמר להם האל ית': החדש הזה לכם ראש חדשים לכם, מכלל כי לשאר העולם אינו ראשון כי תשרי הוא ראשון.

בחג -
קודם חג הסכות נקהלו אלא אמר כי בחג נקהלו לעשות שם חנוכת המקדש, והחג שבעת ימים קודם חג הסוכות, הוא שנקהלו בירושלם כמו שנפרש.:

[ח, ג]
וישאו הכהנים את הארון -
אמרו רבותינו ז"ל:

בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון:
כשעברו ישראל את הירדן וכשסבבו את יריחו,
וכשהחזירוהו למקומו,
כשברח דוד מפני אבשלום,
ועתה כשהכניסוהו לבית המקדש לקדש הקדשים, והם לא זכרו זה המקום אולי בכלל החזירוהו למקומו הוא.

[ח, ד]
את ארון ה' ואת אהל מועד -
את ארון ה' מציון, כמו שאמר: ואת אהל מועד מגבעון כי שם היה.

הכהנים והלוים -
הכהנים – הארון.
והלוים - את אהל מועד וכלי הקדש אשר באהל, ואהל מועד גנזו באוצרות בית האלהים, אבל הארון הכניסו אל מקומו אל דביר הבית.

[ח, ו]
אל תחת כנפי הכרובים -
הכרובים הכניס בתחילה והכרובים האלה שעשה שלמה היו עומדים על רגליהם ופניהם לבית, כמו שאומר בדברי הימים: ופורשים כנפיהם מקיר אל קיר ובין כרוב לכרוב הכניסו הארון תחת הכנפים.

והכרובים שעשה בצלאל היו בשני קצות הכפורת על הארון, והיה מכסה הארון כמו שהיה מתחילה, אבל אלו הכרובים היו כנפיהם גבוהים על הארון, כי חמש אמות היה קומת הכרוב ואין צריך לגוף הכרובים שהיה עומד בנס, כי הגוף תחת הכנפים ואין לנו לשאול למה עשה שלמה כרובים אחרים ולא כתבנית הראשונים, כאשר אין לנו לשאול למה לא עשה ארון אחר ועשה מזבחות אחרים ומנורות ושולחנות וכלים אחרים, כי הכל עשה על פי הנבואה כמו שמסר לו דוד אביו, כמו שכתוב בד"ה, שאמר לו דוד הכל הכל בכתב מיד ה', עלי השכיל כל מלאכת התבנית.

[ח, ח]
ויאריכו הבדים -
האריכו אותם לחוץ, כלומר שמשכו אותם כלפי חוץ לפי שלא היה צריך עוד לשאת בכתף, ומתחילה היו הבדים נתונים בארון בשוה שהיו עודפים אחורי הארון כמו לפני הארון, שהרי ארבעה אנשים היו נושאין אותו לכל בד שני אנשים אחד לפניו ואחד לאחוריו, וכיון שהביאו הארון לדביר כמו שהיה עם בדיו ולא היה עתיד עוד לנשוא בכתף, האריכו הבדים ומשכום כלפי חוץ עד שנראו ראשי הבדים על פני הדביר, כדי שיהיה נכנס שם כהן גדול ביום הכפורים להקטיר בין הבדים ולא יהיה פונה הנה והנה, ולפיכך האריכו הבדים על פני הדביר ולא יראו החוצה לפני הדביר.

ואם תאמר, והלא אורך הבדים לא היה אלא עשר אמות, ולא נאמר בתורה שהיו נראים חוץ לפרכת, והדביר היה רחבו עשרים אמה, א"כ אע"פ שמשכו אותם היאך נראו עדיין על פני הדביר?!
נאמר כי לא נתנו הארון סמוך לכותל מערבי אלא הרחיקו אותו מן הכותל עד כדי שיראו הבדים על פני הדביר, כשמשכו אותם כלפי חוץ ואין צריך לומר כי מקום ארון אינו מן המדה ובנס היה עומד, שהרי בתוך המדה היה תחת כנפי הכרובים בתוך עשרים אמה, ולא היה ממנו עשר אמה לכל רוח.

ויהיו שם עד היום הזה -
שלא הסירו אותם עוד מן הארון, כמו שכתוב לא יסורו ממנו וגם לא החזירו אותם לאחוריהם, אלא היו משוכים לפני הדביר לעולם, זהו עד היום הזה, א"כ דלתות שער הדביר לא היו נסגרות, לפיכך הוצרך שלמה לעשות פרכת להיות מבדילו.

[ח, ט]
אין בארון -
זה ראייה כי לא היו בארון לא שברי לוחות ולא ספר תורה וארון שבו ספר תורה, נראה כי נתנוהו באוצרות בית ה' עם אהל מועד ועם הכלים.
וכן נראה מדברי חלקיהו הכהן: ספר התורה מצאתי בבית ה', נראה כי לא היה במקום שהיו רגילים בו ולא היו יודעים אותו שם באותו הדור.

אשר כרת ה' -
כמו שתרגום יונתן:

די עילויהון כתיבין עשרה פתגמי קיימא דגזר ה' עם בני ישראל.

[ח, י]
בצאת הכהנים -
שהכניסו שם הארון בצאתם מן הקדש, נראה כבוד ה' בענן.

[ח, יב]
אז אמר שלמה -
אז כשראה ששכן הכבוד בבית הזה שאמר ה' שישכון בתוך בני ישראל בערפל והוא הענן, כמו שכתוב: ענן וערפל והוא שאמר ושכנתי בתוך בני ישראל והוא שירד כבודו בענן במקום המקדש לעבדו, וכמו שאמר כן עשה, שהשכין כבודו בבית זבול שבניתי לו.

ורז"ל אמרו:

כשאמר כי בענן אראה על הכפורת רמז להם כי בענן יראה בבית עולמים.

ויונתן תרגם:

ה' אתרעי לאשראה שכינתיה בירושלם.

תרגם:

בערפל בירושלם,

כלומר מקום שישכון שם הערפל והוא ענן הכבוד.

[ח, יג]
לשבתך עולמים -
כי גלגל ושילה ונוב וגבעון לא היו עולמים, כי לא היו הם המקום הנבחר אשר נאמר עליו: אל המקום אשר יבחר ה', כי אם זה המקום שהוא הר המוריה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו עליו וקראו: ה' יראה. ואומר: בהר ה' יראה כי באותו ההר יראה לדורות.
ודוד כשראה שנעתר שם וירד שם על עולתו אש מן השמים, ידע כי הוא המקום הנבחר ואמר זהו בית האלהים, וזה מזבח לעולה לישראל.

[ח, יד]
ויברך -
לא נכתבה הברכה שברכם, אבל הברכה שברכם אחר תפלתו נכתבה ואחר שברכם נתן הודאה לאל ואמר: ברוך ה' אלהי ישראל אשר דבר בפיו, כלומר מה שדבר בפיו אל דוד אבי כן קיים לי וזהו שאמר: ובידו מלא וי"ו, ובידו כנוי כנגד האל יתברך.

וכן אמר למטה: ובידך מלאתי -
ר"ל בכחו וביכולתו שהשלים כל הגוים עמו והם עשו רצונו.

ותרגם יונתן:

וברעותיה קיים,

ומלת לאמר –
שב אל בפיו.

[ח, טז]
ואבחר בדוד -
למה שהקדים לא בחרתי בעיר היה לומר ואבחר בירושלם, אלא פירוש כי לא הודעתי בחירתי בירושלים עד שבחרתי בדוד להיות על עמי ישראל והראתי לו המקום הנבחר בירושל, כשנעתרתי לו בגרן ארונה באש מן השמים.

[ח, כא]
ואשים שם מקום לארון -
והוא הדביר.

[ח, כב]
לפני מזבח ה' -
מזבח הנחשת שעשה שלמה, כמו שכתוב בדברי הימים כי עשה מזבח הנחשת עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו ועשר אמות קומתו.

נגד כל קהל ישראל -
בדברי הימים אומר, כי עשה כיור נחשת חמש אמות רחבו ושלש אמות קומתו ונתנהו בעזרה ויעמוד עליו נגד כל קהל ישראל, ובירך עליו על ברכיו ופרש כפיו השמים.

[ח, כג]
שומר הברית והחסד -
שכרת עם האבות.

לעבדיך -
לזרעם אחריהם.

[ח, כו]
דבריך -
כתיב על הפרט וקרי דברך על הכלל.

[ח, כז]
כי האמנם -
הה"א פתוחה כי היא לתימה, כלומר באמת היא שישב אלהים עם האדם בארץ זה לא יתכן להאמין, כי אתה תתברך ותתעלה על הכל אין לך מקום שיכילך כי אתה מקום העולם ואין העולם מקומך, אם כן מה שבניתי הבית לך אינו אלא על דרך משל שיהיה רצונך וכבודך נמצא בבית הזה, לשמוע אל התפלה אשר יתפללו במקום הזה, ואע"פ שבכל המקומות היא רצונו אל הצועק אליו בלב שלם לשמוע אל תפלתו, בקש שלמה מהאל שיהיה המקום הזה הנבחר מסייע המתפלל בתפלתו, כאילו הבית הזה היה מלאך מליץ ותשמע תפלת כל המתפלל בבית הזה בקרוב יותר, משיתפלל במקום אחר.

[ח, כט]
להיות עיניך פתוחות -
להיות שמירתך תמידה במקום הזה ועינך חסר יו"ד הרבוי מהמכתב.

אל המקום הזה -
כמו במקום הזה.
וכן כמו ואל הארון תתן את העדות כמו ובארון וכן הדומים לזה בפרשה הזאת, אל המקום - אל הבית.

ויונתן תרגם:

באפי אתרא הדין.

[ח, ל]
אל מקום שבתך אל השמים -
כמו ממקום שבתך מן השמים, וכן הוא אומר בדברי הימים.
וכמוהו לשבור אל יוסף.

או פירושו: שיכונו לבם אל מקום שבתך, ואתה תשמע השמים.
וכן אל יוסף טעמו דבק עם וכל הארץ באו מצרימה.

או פירושו: אל המקום - אל השמים, כמו במקום שבתך בשמים, כמו שפירשנו אל המקום.

ושמעת וסלחת -
כתרגומו:

ותקבל צלותהון ותשבוק לחוביהון.

[ח, לא]
ונשא בו אלה -
וחייבו הדין להשביעו.

נשא -
מענין משאת מאומה שהוא לשון חוב.

ויונתן תרגם:

וירשי ביה מומי לאומיותיה:

ובא אלה -
פירש ובא הנשבע לקבל האלה לפני מזבחך בבית הזה.

ויונתן תרגם:

על המשביע וייתי ויומיניה קדם מדבחך.

[ח, לב]
ואתה תשמע השמים -
מן השמים.

וכן תרגם יונתן:

מן שמיא.

ושפטת -
אף על פי שאתה מאריך אף לנשבע לשקר ואין אתה נפרע ממנו בשעת עונו, אם ישבע בבית הזה לא תאריך לו, שיכירו בני אדם כי המקום הזה הנבחר סייע במהירות העונש וייראו מן הבית הזה ויפחדו ממנו, וכל זה הוא כבודך וגם האל יתברך צוה כן ואמר: ומקדשי תיראו:

להרשיע רשע -
איזה מהם שיהיה רשע הנשבע לשקר.
או המשביע בחנם והוא נשבע באמת, כי העונש על המשביע.

[ח, לג]
בהנגף -
והודו את שמך כי חייב אדם לברך על הרעה כמו שמברך על הטובה.

בבית הזה -
הנשארים בעיר אשר לא יצאו למלחמה, יתפללו אליך בבית הזה על אחיהם שיצאו למלחמה ואתה תשמע תפלה וסלחת לחטאתם והשבותם אל אדמתם.

[ח, לה]
בהעצר שמים -
כי תורם הדרך הטובה שתודיעם על איזה עון נעצר השמים, ותורם הדרך הטובה ונתת מטר.

[ח, לז]
רעב כי יהיה -
והלא זכר העצר השמים והוא הרעב, אם כן מה טעם אמר אחר כן רעב כי יהיה?
לפי שיתכן שיהיה מטר ויהיה רעב והוא מה שפירש אחר כן שדפון וירקון ארבה חסיל.

כי יצר לו אויבו -
פירוש, או כי יצר לו אויבו.

בארץ שעריו -
בארצו בשעריו, כמו שכתוב והצר לך בכל שעריך.

כל נגע כל מחלה -
אף על פי שזכרתי מצרכי עמך בפרט אשר יתפללו עליהם לפניך, כן אני אומר על כל נגע ועל כל מחלה שיהיה להם, שכל תפלה וכל תחנה שיתפללו על כל נגע ועל כל מחלה אשר תהיה לכל אדם.

[ח, לח]
לכל עמך ישראל -
כלומר בין ליחידים בין לרבים כל איש ואיש לפי נגעו אשר ידעו לבו ממה שלא נודע לאחרים, כלומר בין מן המכאובים הנסתרים בין מן הגלויים.

ופרש כפיו אל הבית הזה -
כמו בבית הזה, כלומר יפרוש כפיו אל ה' בבית הזה.
או פירש: בכל מקום שיהיה כנגד הבית הזה.

וכן תרגם:

לאפי ביתא הדין.

[ח, מ]
למען יראוך -
ביו"ד האיתן לבד ופ"א הפעל נעלמת ופירושו, כשיראו שתסלח להם בשובם אליך והתפללו אליך בבית הזה, ידעו כי בעונש עון בא להם הנגע והמחלה לא שהוא מקרה, ובעבור זה ייראוך וכן טעם: כי עמך הסליחה למען תורא.

[ח, מג]
ככל אשר יקרא אליך הנכרי -
אף על פי שלא יהיה ראוי לכך תשמע תפלתו, אבל בישראל אמר: ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו אבל הנכרי אף על פי שאין לבבו נכון אליך עשה ככל אשר יקרא אליך למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה, ומתוך כך ידעו ליראה אותך כעמך ישראל.

[ח, מד]
כי יצא עמך למלחמה על אויבו -
דרך כלל.

בדרך אשר תשלחם -
כמו: ויהי דבר שמואל לכל ישראל וגו'.
וכן כשהיו שואלים באורים ותומים כמו בדבר בנימין וכן כשלא יהיה עליהם עונש.

[מ, מה]
ועשית משפטם -
תעשה משפטם באויביהם.
וכן: כי עשית משפטי ודיני.

וכן תרגם יונתן:

ותתפרע עולבנהון.

[ח, מו]
כי יחטאו לך -
כמו וכי יחטאו לך, כלומר ואם יחטאו לך ואינן ראויין לתשועה ושתנקום נקמתם באויביהם ויתחייבו גלות ויעשו תשובה בגלותם ויתפללו דרך ארצם, תשמע תפלתם.
וכן ראינו בדניאל, שנאמר: וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלים.

[ח, מט]
ועשית משפטם -
בשוביהם שלא חמלו עליהם והכבידו עוליהם.
ועוד: תתנם לרחמים לפני שוביהם ורחמום, שיניחום לצאת מהגלות ולשוב לארצם, כמו שעשה כורש מלך פרס.

[ח, נא]
מתוך כור הברזל -
כי כמו שצורפין הכסף והזהב בכור, כן נצרפו במצרים בעבודה קשה ומה שאמר הברזל והכורים לא יעשו אותם מברזל אלא מאדמה.

אמר הברזל, לחזוק הצרוף שנצרפו שם.

[ח, נב]
בכל קראם אליך -
בכל עת שיקראו אליך בצרתם וישובו אליך.
וכן: כה' אלהינו בכל קראינו אליו בתשובה.

[ח, נו]
ככל אשר דבר -
והניח לכם מכל אויביכם.

[ח, נח]
להטות לבבינו אליו -
טעמו דבק עם יהי ה' אלהינו עמנו.

[ח, נט]
יומם ולילה -
להיות שמירתו תמיד לעשות משפטינו ופירוש משפט במקום הזה, כמו כמשפט הבנות יעשה לה והדומה לו, כלומר לתת לנו דבר יום ביומו מה שאנו צריכים, להשפיע לנו הטובה ולשמרנו מרעה, ובזה ידעו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים, כי הדבקים בו שביעי טובה ונשמרים מרעה.

[ח, סד]
קדש המלך את תוך החצר -
הרי הוא אומר למה קדשו לעשות שם העולה והמנחה והשלמים?
כי מזבח הנחשת שעשה שלמה היה קטן מהכיל רב העולה והשלמים ואינו אומר על מזבח הנחשת שעשה משה, כי בפירוש אמרו בדברי הימים כי מזבח הנחשת אשר עשה שלמה לא יכול להכיל את העולה ושל משה גנזו עם אהל מועד כמו שפירשנו למעלה, מזבח הנחשת שעשה שלמה שהיה עשרים אמה ארכו ועשרים רחבו לא היה יכול להכיל רב העולות והחלבים, שהרי מזבח הנחשת שעשה משה היה חמש על חמש, ואמר: אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא ומזבח הנחשת שעשה שלמה היה עשרים על עשרים, ולפי חשבון עולות וחשבון אמות לא היה מזבח שעשה שלמה מכיל אלא ששה עשר אלף והוא אומר בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף.

ואם תאמר, כל אלו לא היו אלא החלבים, כי שלמים היו כל אלו ובמזבח של משה אמר: אלף עולות, שהיו כלם כליל, נאמר כי גם הנה היו עולות רבות ומנחות כי לא מנה אלא השלמים והעולות שהיו רבים, עד כי בין העולות והמנחות וחלבי השלמים, לא יכול מזבח הנחשת שעשה שלמה להכיל הכל, עד שהוצרך שלמה לקדש רצפת החצר ועשה שם מן העולה והמנחה וחלבי השלמים מה שלא יכול המזבח להכיל.

ודברי רבותינו ז"ל מחלוקת בזה יש אומרים:

כי רצפת החצר הוא שקדש כמו שפירשנו.

ויש אומרים:

כי מזבח אבנים בנה תוך החצר.

ואמר עוד:

כי מזבח אבנים הוא שעשה שלמה לא מזבח נחשת.

ומה שאמר בדברי הימים: ויעש שלמה את מזבח הנחשת וכן אמר: כי מזבח הנחשת אשר עשה שלמה לא יכול להכיל פי' מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת שעשה משה, ואלה דברים של תימה הם.

ואפשר כי מה שאמר: אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא לא בפעם אחת אלא קודם שובו מגבעון לירושלים, כמו שפירשנו בדברי הימים.

[ח, סה]
את החג -
חנוכת המקדש קרא גם כן חג, לפי שהיתה סמוכה לחג הסכות ועשו שבעת ימי חנוכה ושבעת ימי חג הסכות ואומר ארבעה עשר יום, להודיע כי סמוכים היו לא היה הפרש ביניהם.

וביום השמיני שאומר: שלח את העם - הוא שמיני עצרת ולא נוכל לפרש, כי שבעת ימי חנוכה היו אחר שבעת ימי סכות ויום השמיני שמיני לחנוכה, שהרי אומר בדברי הימים: וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם ואם תאמר יום שמיני עצרת אינו אלא כ"ב לחדש, ואיך אמר וביום עשרים ושלשה?!

אמרו רבותינו ז"ל:

כי ביום השמיני נטלו רשות ממנו ולא נסעו אותו היום, לפי שהיה חג וביום שלשה ועשרים לחדש חזרו ונטלו רשות ממנו והלכו לאהליהם, ואף על פי שעשו שבעת ימי חנוכה קודם חג הסכות ויום הכפורים בכללם.
ואפשר שאותו היום לא אכלו שהרי מצוה להתענות ובכרת האוכל בו, ואף על פי שאומר כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים ובכל יום היו מקריבים זבחי שלמים, הקריבו השלמים גם אותו היום אבל לא אכלום באותו היום עד הלילה ומחרתו.

אבל רבותינו ז"ל אמרו:

כי אכלו אותו יום הכפורים, כי בכלל ימי השמחה היה ולמדו זה מחנוכת המשכן, מה שם עשו שלמים בשבת אף על פי שהוא באסור סקילה, יום הכפורים שהוא אסור כרת לא כל שכן, ובחנוכת המשכן שבת היה בכלל שנים עשר יום, כי רצופין היו ולמדו זה מדכתיב: ביום עשתי עשר יום ביום שנים עשר יום מה יום כלו רצוף אף ימים אלו כלם רצופין, ולמדו יום זה שכתיב כאן י"ד יום מיום שכתיב שם.

והקשו ואמרו:

ושמא עשו ביום הכפורים זה שלמים ולא אכלו?
ותרצו: אין שמחת הגוף אלא באכילה ושתיה, וזהו שאמר הכתוב: וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב רוצה לומר על העון שנתכפר להם, שיצאתה בת קול ואמרה להם: כלכם מזומנים לחיי העולם הבא.

ועל דרך פשט הפסוק מפרש: על הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו, ופירש לדוד עבדו שקיים לו מה שהבטיחו, כי היוצא מחלציו יבנה הבית ויהיה שלום ושקט בימיו לישראל וכן היה, כי כל המלכים היו עובדים אותו ומביאים לו מנחה ועל כל זה הלכו לאהליהם שמחים וטובי לב.
ובדברי הימים אומר: על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד ולשלמה ולישראל עמו.

ורבותינו ז"ל דרשו:

לדוד עבדו - כי בשעה שבקש שלמה להכניס ארון לפני ולפנים דבקו שערים זה בזה ואמר: שאו שערים ראשיכם ולא נענה, כיון שאמר: אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה, וידעו כל ישראל שמחל הקדוש ברוך הוא לדוד על אותו עון, וזהו אשר עשה ה' לדוד עבדו.

מלבא חמת עד נחל מצרים -
הזכיר גבול א"י צפון ודרום.