[ט, א]
ואת כל חשק שלמה -
כמו שמפורש בדברי הימים: ואת כל הבא על לב שלמה לעשות עשה בבית ה' ובביתו והצליח.

[ט, ג]
והיו עיני ולבי שם כל הימים -
השגחתי ורצוני יהי שם כל הימים.

ותרגם יונתן:

ותהא שכינתי שריא ביה אם רעותי מתעבדא תמן כל יומיא.

[ט, ו]
אם שוב תשובון אתם -
פירושו אתה וישראל.

[ט, ז]
ולשנינה -
לדבור שידברו העמים, על רוב רעתם.

[ט, ח]
יהיה עליון -
כמו שאומר בדברי הימים: אשר היה עליון.

ויונתן תרגם :

דהוה עילאי יהא חריב,

ויש מפרשים:

יהיה חרב ויפרשו עליון לשון כריתה, כמו: כעלות גדיש בעתו, אל תעלני בחצי ימי.

[ט, י]
מקצה עשרים שנה -
מסוף עשרים שנה שבנה בית ה' בשבע שנים וביתו בשלש עשרה שנה, הרי עשרים ובבנינים האלה נשא וסייע חירם את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב, ובגמול זה גמלהו המלך שלמה ונתן לו עשרים עיר בארץ הגליל ולא ישרו בעיניו וקראן ארץ כבול, ר"ל סגור שלא היו עוברים ושבים שם מגריעות הארץ.

ובדברי רז"ל:

ארץ כבול - ארץ שאינה עושה פירות.
ורב נחמן בר יצחק אמר:
ארץ חומטון היתה, פירש ארץ חול ואמאי קרי ליה ארץ כבול, דמשתקעה כרעה בגובה כי כבלה פירוש, שרגליו של אדם משתקע בה מחמת החול כאלו הם כבולות, על כן אינה עושה פירות.

ובדברי הימים אומר: כי חירם נתן לשלמה עשרים עיר בארצו והושיב שם בני ישראל וכן היה כי חירם נתן לשלמה עשרים עיר בארצו ושלמה גם כן נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל, וזה עשו לחזק הברית ביניהם, וזכר בזה הספר מה שנתן שלמה לחירם וזכר בדברי הימים מה שנתן חירם לשלמה.

[ט, טו]
וזה דבר המס -
נמשך טעמו עד כל העם הנותר כי מהם לקח לעבדים למס ידוע בכל שנה לבנות הבתים והערים האלה והוא מה שאמר למעלה: ע' אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר ויש לפרשו כמו זה הדבר אשר מל יהושע שפירש וזה הדבר שבעבורו מל יהושע, וכן זה פירושו: וזה דבר המס שבעבורו העלהו שלמה.
ומה הוא הדבר?
לבנות את בית ה' ולא זכר המס ולמטה זכר אותו, באומרו: כל העם הנותר וגו'.

[ט, טז]
שלוחים -
מנחה, כלומר במקום מנחה ומתנה ששולחים בני אדם לבנותיהן, נתן לה זה העיר.
וכן: לכן תתני שלוחים.

ויונתן תרגם:

מתנן.

[ט, כב]
אנשי המלחמה -
אף על פי שלא היו לו מלחמות כי שלום היה לו מכל עבריו, מעט מלחמה היתה לו כשלקח חמת צובה ועציון גבר ואילות.

[ט, כג]
חמשים וחמש מאות -
לפי שזכר העבדים מהגרים במלאכה ושרי ישראל זכר השרים הנצבים על המלאכה, ואמר שהיו חמשים וחמש מאות.
ובדברי הימים אומר: חמשים ומאתים השלש מאות היו מהגרים שהיו נציבים על שלשת אלפים ושלש מאות, והמאתים וחמשים היו מישראל, שהיו נציבים על אותן שלש מאות מהגרים ומנה בספר הזה נציבי הגרים עם נציבי ישראל בכלל.
ובדברי הימים לא מנה נציבי הגרים כי אם נציבי ישראל, כי נציבי הגרים מנה אותם שם עם שאר הגרים שם, שאמר: שלשת אלפים ושש מאות ועושי המלאכה לא היו אלא שלשת אלפים ושלש מאות כמו שאומר בזה הספר.

[ט, כד]
אך בת פרעה -
לפי שאמר למעלה לבנות את בית ה' ואת ביתו ואת המלוא, אמר עתה למה בנה את המלוא, כי בנה שם בית לבת פרעה כמו שאמר: אז בנה את המלוא.
ובדברי הימים אומר הטעם למה לא רצה שתהיה בביתו, כי אמר: לא תשב אשה לי בבית דוד כי קדש המה אשר באה אליהם ארון ה'.

[ט, כה]
והעלה שלמה -
ענין זה הוא קצר הנה ובדברי הימים יותר מבואר : אז העלה שלמה וגו', רוצה לומר אז אחר שנבנה הבית העמידו על משפטו להקריב על מזבח הנחשת אשר לפני האולם והתמידים דבר יום ביומו, להעלות במצות משה לשבתות ולחדשים ולמועדות שלש פעמים בשנה, והעמיד מחלוקת הכהנים על עבודתם והלוים על משמרתם להלל ולשרת והשוערים במחלקותם, כמו שצום דוד אביו בכל ענין הבית ובדברי האוצרות.

והקטיר אתו.
כמו עליו.

וכן תרגם יונתן:

ומקטר עלוהי קטורת בוסמיא,

ועל המזבח אשר לפני ה' -
אמר זה שהוא מזבח הזהב שהיה בהיכל אשר לפני ה' והוא היה מזבח הקטרת.
או פירושו: אתו, כמשמעו ולפי שזכר כי העלה עולות על המזבח האחר אשר בנה והוא מזבח הנחשת, אמר כי הקטיר ג"כ על המזבח האחר אשר עמו, ואף על פי שלא היה עמו בבית כי זה בהיכל וזה היה בעזרה לפני האולם, אף על פי שבבית ה' היה עמו, לפיכך פירש אשר לפני ה'.

ושלם את הבית -
השלים עבודת הבית כמו שזכרנו בדבר הקרבנות והעמיד הכהנים הלוים, ומה שזכר בדברי הימים בפרט זכר הנה בכלל, ואמר: ושלם את הבית ושם גם כן אמר בסוף הדברים שלם את בית ה'.

[ט, כו]
ואני עשה -
בדברי הימים אמר אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות ר"ל שהלך ולכדם והנה אמר, כי עשה שם אניה.

אשר את אלות -
עציון גבר הסמוך לאילות נראה כי עציון גבר אחר היה וחירם שלח לו שם עוד אניות, זהו שאמר הנה: וישלח חירם באני, ר"ל באניות, וכן הוא אומר בדברי הימים: אניות.

[ט, כז]
אנשי אניות יודעי הים -
כתרגומו:

גברין ספנין דאומנין לדברא בימא.

[ט, כח]
ארבע מאות ועשרים ככר -
ובדברי הימים אומר: ארבע מאות וחמשים ככר זהב כי השלשים הוציאו בהוצאות הדרך.