חלק א
והמלך דוד זקן – עד ויתחתן שלמה את בת פרעה.

[א, א]
ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו –
ידוע שהבגדים אינם מחממים כי אם במקרה מצד שמירתם שהאויר המקיף בגוף לא יקררהו ולזה בקשו לו עבדיו דבר שיחממהו מצד חמימות בו ובחרו לו שיתחמם בחום נערה בתולה מפני שיתקבצו סבות רבות אל שתחממהו:
האחת - מצד אשר בה,
והשנית - מצד התחממה בהיותה עם הזכר והתעוררה למשגל,
והשלישית - כי הוא ג"כ יתעורר טבעו לקראתה מצד יפיה והיותה בתולה, וזה יהיה סיבה אל שיתחמם מעצמו.

[א, ב]
ותהי לו סוכנת –
רוצה לומר, שומרת האוצרות, וזה יהיה סיבה שתוכל לבוא לשכב בחיקו ואיש לא ירגיש.

[א, ה]
ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו –
ראוי שתדע שמלכי ישראל לא הותר להם להרבות סוסים, ולזה לא היה זה הענין קטן אצל מלכי ישראל.

[א, ו]
ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית –
הנה מפני זה חשב אדניה שיהיה לב דוד להמליכו אחריו, כי לא גנה אותו על דבר ממעשיו, והוא היה גם כן יפה תאר מאד ובעבור יפיו חשב שהוא ראוי למלך.

ואותו ילדה אחרי אבשלום –
הנה הוא מבואר שאי אפשר שנבין מזה ענין הלידה, כי אבשלום היה בן מעכה ואדניה היה בן חגית, ואילו היה מענין הלידה היה ראוי שיהיו שניהם מאם אחת תלד אדניה אחרי אבשלום, ולזה הוא מבואר שהוא מענין הגדול, כאמרו: ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל המחולתי, שהוא מענין הגדול כמו שקדם, והרצון בזה, שאמו גדלה אותו אחרי אבשלום והתנהג במנהגיו ובמדותיו, ולזה אמר: וגם הוא טוב תאר מאד, כמו אבשלום שהיה יפה תאר מאד כמו שזכר במה שקדם, הנה כמו שחשב אבשלום שימלוך אחר דוד מפני רוב יופיו, כמו שחשב אדניה.

[א, ז]
ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן –
רוצה לומר, שכבר משך את לבבם להמשיך ולהסכים להמליכו והם עזרוהו בזה, והנה חשב שכמו שאלו עזרו לדוד להגיעו למלכות ולהצליח, כן יגיע לו על ידם, וזה כי אביתר בא אל דוד מפני ברחו מפני שאול ועל פיו היה עושה דוד כל מעשיו, ויואב הקים דוד על כסא המלוכה ונלחם מלחמותיו עם איש בשת, ואבשלום, ושבע בן בכרי, ויואב גם כן נמשך לאדניה ועזרהו על הממלכה כדי שיאהבהו ולא יסירהו מהיות שר צבא, כי נתבאר לו כי לב דוד להסירו ממעלתו בעבור דבר אבשלום ואביתר הכהן. גם כן ראה כי דוד היה נותן יותר מהכבוד והמעלה לצדוק ממה שהיה נותן לאביתר, וזה מבואר מהספורים הקודמים שהקדים בהם דוד צדוק לאביתר.

[א, ט]
ומריא –
הוא מין ממיני הבקר השמנים והגדולים.

עם אבן הזוחלת –
רוצה לומר, אצל אבן הזוחלת, ונקראת האבן ההיא כך לסיבה לא ידענוה. ואפשר כי האבן ההיא היתה גדולה וחלקה מאד, ולרוב חלקותה היו מניעין אותה הנה והנה.

[א. י]
והנה לא קרא שלמה אחיו לאכל עמו, כי ידע שהוא ינגד לו בזה להיותו בוטח שימלוך אחרי דוד אביו, ולזאת הסיבה גם כן לא קרא אל נתן הנביא, כי הוא נבא לדוד ששלמה ימלוך אחריו כמו שנזכר בדברי הימים, ובכלל הנה לא קרא לאותם שלא היו נסכמים לעצתו, כמו צדוק הכהן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד, כי ידע כי הם יבלבלו עצתו ותתחדש מזה תנואת לב העם הנסכמים לעצתו.

[א, יד]
ומלאתי את דבריך -
אשלים מה שיחסר בהם, או ירצה בזה שימשך לדבריה כטעם כי מלא אחרי ה'.

[א, כא]
והייתי אני ובני שלמה חטאים –
רוצה לומר, נענשים, כי מפני שידע אדניהו כי הממלכה עתידה להיות לשלמה ישתדל להמיתו כמו שהיה מבקש שאול להרוג את דוד, לזאת הסיבה עם שזה יהיה סיבה להזכיר חטא בת שבע אחרי מות דוד ויביא זה לעז ג"כ על שלמה, ואולם אם ימלוך שלמה יתבאר לכל כי מה' היתה בת שבע לדוד ושלא היתה אסורה לו אחרי מות אוריה, עם שמפני אימת מלך ייראו לאמר דבר כנגדו, או יהיה הרצון בזה והייתי אני ובני שלמה חטאים, אם לא נגלה אזנך על זה בחייך, כי נעשוק ממנו המתנה הטובה שנתת לנו ולא יהיה האשם זולתי בנו, להגלות הענין שדעתך היא להמליכנו כאשר דברת ונשבעת לאמתך.

[א, כד]
אתה אמרת אדניה ימלוך אחרי –
רוצה לומר, האם אתה אמרת אם מאת אדני המלך נהיה הדבר הזה, ולא הודעת את עבדך, רוצה לומר, האם היה מאת אדני המלך הדבר הזה ולא קראו לי, כי לא הסכמת להודיע לעבדך מי ישב על כסאך.

[א, כח]
ויען המלך דוד ויאמר קראו לי לבת שבע –
הנה נראה מזה כי בת שבע יצאה מן החדר בבא נתן הנביא לדבר אל המלך, כדי שלא יכיר המלך כי זה הדבר היה מוסכם ביניהם, ולזה קרא דוד לבת שבע ופחד לבא אליה ולומר אלו הדברים, כי היא היתה יותר עצמית בזה מנתן הנביא, כמו שמצאנו באשה התקועית שעשתה שאמרה הדברים אל יואב לא אליה.

[א, לג]
על הפרדה אשר לי –
זה אחד מסימני המלוכה כי לא ירכב על מרכבת המלך מי שאינו מלך.

והורדתם אותו אל גיחון –
הנה בחר למשחו במקום נהר להיות סימן שתמשך מלכותו ותתקיים ותתפשט.

[א, לד]
ומשח אותו שם צדוק הכהן –
ידענו כי שמן המשחה שעשה משה הוא נעשה לדורות כמו שנזכר שם לא נעשה עוד זולתו, ולזה הוא מבואר שאין זאת המשיחה שימשחהו כולו בשמן ההוא, כי לא יספיק השמן ההוא לזה לא היתה המשיחה, כן בכל מה שמשח משה ממנו ולזה הוא מבואר שלא ימשח בו כי אם חלק מהנמשח. והנה היתה משיחת המלך על ראשו, כמו שאמר בשאול: ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו.
והנה ראוי שתהיה זאת המשיחה אצל המקום שתהיה בו כתר המלכות. וראוי שתדע כי לא הוצרכו למשוח שלמה, אלא מפני מחלוקת אדניה כי במשיחת דוד נמשחו כל הקמים תחתיו מזרעו, כמו שבמשיחת אהרן ובניו נמשחו כל הבאים אחריהם להיות כהנים, ולזה לא הוצרכו למשוח אחר זה כי אם כהן גדול.

[א, לה]
ובא וישב על כסאי –
לפרסם לכל שהוא מלך, כדי שיסור המחלוקת מעל שלמה.

[א, לו]
אמן כן יאמר ה' אלהי אדני המלך –
היא תפלה שיהיה רצון השם יתברך שיהיה הענין כן, רוצה לומר, שתהיה המלוכה לשלמה, כי אם לא תהיה לו מה' לא יועיל לו זה.

[א, לז]
ויגדל את כסאו מכסא אדני המלך דוד –
למדנו מזה, שאין זה כנגד המלכות וזה כי רצון המלך הוא, שיצליח בנו יותר ממנו.

[א, לח]
וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי –
הם היו סנהדרין כמו שקדם, וזה כי אלו שזכר הם אשר על פיהם ראוי שתהיה בחירת המלך להיות מה שיבחרו נבחר מאת ה', והנה אשר יבחרהו הנביא יודע שבחרו ה', כמו שמצאנו בשמואל כשבחר שאול ודוד. וכן הענין בכהן גדול באורים ותומים יודע מי הוא אשר בחר ה' בו, וכן הענין בסנהדרי גדולה, כי כל ישראל מחוייבים להמשך למה שיגזרו כמו שנתבאר בתורה. ולזה זכר בזה המקום צדוק הכהן כי הוא היה כהן גדול, ונתן שהיה נביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפליתי שהיו סנהדרי גדולה, ובניהו בן יהוידע היה עליהם כמו שנזכר בספר שמואל.

[א, מ]
מחללים בחלילים –
רוצה לומר, שהיו מנגנים בחלילים והם כלי זמר בדמיון קנים והם נקובים נקבים משוערים להוצאת מינים מוגבלים מהקולות.

ותבקע הארץ לקולם –
אמר זה על צד ההפלגה והגוזמא, או יהיה הרצון בזה כי לקולם נאספו רבים אליהם מכל הצדדים, וכאילו בקעו אויר הארץ בחוזק.

[א, מא]
מה קול הקריה הומה –
רוצה לומר, מה קול העיר אשר היא הומה, זאת ההמיה הנפלאה.

[א, מב]
כי איש חיל אתה וטוב תבשר –
ידמה שהרצון באיש חיל איש טוב, כי האיש הטוב עושה חיל בטובותיו, ומדרך האיש הטוב לבשר טוב לא הרע. או ירצה הרצון באיש חיל גבור, והנה מדרך הגבור שיתנבא תמיד הטוב בדברי הריב והמלחמה, לסיבה היותו בלתי מפחד.

[א, נ]
ויחזק בקרנות המזבח –
הנה כבר נתבאר בתורה כי המזבח קולט, אלא אם בא שם רוצח מכה נפש בזדון ובערמה, והנה אדוניה לזה בא שם, כי שם לא היה מפחד שיהרגנו שלמה ויהיה המקום ההוא לו למקלט, עד שיבטיחהו המלך שלמה שלא ימיתהו.

[א, נב]
אם יהיה לבן חיל לא יפול משערת ראשו ארצה –
רוצה לומר, אם תחזקנה ידיו להיות לעבודת המלך ולמצוותו כשאר בני החיל לא יגיעהו נזק מצדי. וכן שלח דוד לאנשי יבש גלעד: ועתה תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל.

[א, נג]
ויבא וישתחו למלך שלמה ויאמר לו שלמה –
ידמה כי מפני שאמר לו שלמה אם יהיה לבן חיל חשב אדניהו שירצה לעמוד לפניו וישרתהו, ולזה לא היה רוצה להפרד ממנו אם לא יתן לו רשות, וכאשר הרגיש שלמה בזה אמר לו שילך לביתו.