[יג, ב]
הנה בן נולד לבית דוד –
הרצון בו: יהיה נולד. אך הנביאים רואים הדברים העתידים כאילו הם הווים.

[יג, ו-ז]
חל נא את פני ה' אלהיך והתפלל בעדי –
זה פלא, כי אם רב חטאי ירבעם הסכים השם יתברך לשמוע תפלת הנביא לרפאו?!
ואפשר שעשה זה, כדי שישוב בתשובה בראותו אלו המופתים; ועם כל זה לא שב ירבעם מדרכו הרעה, כמו שספר אחר זה.

[יג, ט-י]
לא תאכל לחם ולא תשתה מים –
ידמה שצוהו השם יתברך בזה, להעיר שאין בהם תועלת והנאה, כי כלם יאבדו בסוף בעבור זה החטא, וצונו שלא ישוב בדרך אשר בא בה אל בית אל, כאילו יעיר כי דרכו אשר דרך בה ללכת לבית אל לאמר אלו הדברים אשר אמר שם, אין בה תועלת; כי לא הועילו שם דבריו כלום, לעוצם מרי ירבעם.

[יג, יא]
ויבא בנו ויספר לו –
הנה בנו האחד התחיל הספור במה שעשה איש האלהים בבית אל, ובנו אחר ספר הדברים אשר דבר אל המלך, באופן שבניו ספרו לו אלו הספורים לאביהם.

[יג, יד]
תחת האלה –
אולמי בלע"ז. והיה יושב שם להיות לו לצל.

[יג, יח]
כחש לו –
ראוי שיפול ספק איך לא נענש זה הנביא אשר השיבו, שאמר לו בשם ה' אשר לא צוהו לדבר, וכבר נתבאר בתורה שהעושה זה חייב מיתה בידי שמים?
ועוד יפול ספק, למה נענש הנביא אשר בא מיהודה, והנה חשב כי דבר ה' אליו שישוב בבית אל ויאכל שם לחם?
כי כן מצאנו באברהם, שצוהו השם יתברך שיעלה את בנו לעולה, ואחר כן צוהו שנית שלא ישלח ידו אל הנער, ואולם התשובה בזה הספק השני לא תקשה מאוד, לפי מה שביארנו אנחנו בענין עקדת יצחק, וזה שהשם יתברך לא שב מצוויו הראשון, אבל באר לו שרצונו היה באומרו: והעלהו שם לעולה, שיעלהו שם בעבור העולה, כדי שיתחנך יצחק בעבודת השם יתברך; כמו שבארנו שם.

ואמנם בזה המקום היה שב השם יתברך מצוויו הראשון וזה לא יתכן שיהי, ומפני זה היה ראוי שיתן אל לבו הנביא אשר מיהודה כי נביא שקר הוא ולא יאמין לדבריו, וכאן הותר זה הספק. ואולם הספק השני יש בהתרו מהקושי; וידמה כי לרוב עונותיהם שם הסתיר השם יתברך פניו מהם ולא ענשם על חטאיהם, כדרך אמרו: לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה וגו'. הלא תראה, כי לאהבת השם יתברך יהודה וירושלים, ענש את רחבעם והעלה עליו מלך מצרים בשנה החמישית למלכו, ולא התחיל לחטוא עד השנה הרביעית, כמו שנזכר בספר דברי הימים; ואולם ירבעם לא שמע קול נוגש.

[יג, כ]
והנה נעשה בזה הענין פלא אחר, והוא שהשרה השם נבואתו לנביא השקר; ויותר נפלא מזה שכבר הגיע לו הנבואה בהקיץ, לפי הנראה, ואע"פ שאפשר שיאמר, שהנביא אשר מיהודה ובני הנביא הזקן היו יושבים אל השולחן, ובא דבר ה' אל הנביא הזקן בחלום. וידמה, שכמו שהשרה השם יתברך השכינה על בלעם בעבור ישראל, ואע"פ שלא היה נביא כי אם קוסם, כן שפך רוחו על זה הנביא הזקן בעבור חטא איש האלהים; והיה זה מדה כנגד מדה, הוא האמין נביא השקר במה שלא היה ראוי להאמינו, ואפילו אם היה נביא אמת והוצרך מפיו לשמוע דבר ה' על דבר ענשו וחטאו אשר חטא.

[יג, כד]
והנה זה היה פלא גדול שהאריה המיתו ולא שבר את החמור ולא אכל את הנבלה; כי מה' היה; למען יודע ענשו זה ויקחו מוסר היודעים, עם שאולי יהיה זה סיבה להשיב ירבעם מדרכו הרעה, בראותו כי על חטא זה נענש הנביא זה העונש הנפלא.

[יג, ל]
ויספדו עליו הוי אחי –
יתכן שספדו עליו כל העיר שידעו מה עשה בבית אל ואת הדברים אשר דבר לירבעם, או ספדו הנביא הזקן ובניו עליו.

[יג, לא]
אצל עצמותיו הניחו את עצמותי –
צוה זה, כי ידע שעצמות איש האלהים ימלטו, שלא ישרפם יאשיהו. ולמלט עצמותיו עשה זה, וכן כתיב: וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משמרון, וזה ראיה שזה הנביא הזקן בא משמרון.

[יג, לב]
ועל כל בתי הבמות אשר בערי שמרון –
ידמה, שאף על פי שלא עשה ירבעם כי אם שני עגלי זהב, הנה היו במלכותו בתי במות רבים אך במקום העגלים היו הבמות הגדולות, והנה לא נבנה שומרון בימי ירבעם, כי עמרי בנה אותו והוא היה בית המלכות בסוף הענין. והנה נתנבא זה הנביא הזקן שזה המעשה גם כן יעשה יאשיה על כל בתי הבמות אשר בערי שמרון, וכן היה הענין כמו שנזכר בסוף זה הספר.

[יג, לג]
אחר הדבר הזה –
רוצה לומר, דברי הנביא הזה שהיה ראוי שיקח ירבעם מוסר עליהם, מפני ראותו מופת המזבח שנקרע ונשפך הדשן וידו שיבשה ושבה לקדמותה מפני תפלת הנביא, והמתת האריה איש האלהים על אשר מרה את פי ה' לאכול ולשתות במקום ההוא, והפלא שהיה בזה שלא שבר האריה את החמור ולא אכל את הנבלה.

החפץ ימלא את ידו –
רוצה לומר, להקריב הקרבנות.

[יג, לד]
ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם –
הנה בזה החטא היה לעונש נפלא בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה, רוצה לומר, כי זה החטא סבב שלא ישאר לירבעם נין ונכד, ועליו ועל חביריו אמרה התורה: פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום וגו' כמו שביארנו שם.