[טו, ב]
ושם אמו מעכה בת אבישלום –
הנה בספר דברי הימים זכר שמה: מיכיהו בת אוריאל מגבעה, והכל אחד. עוד זכר שם שמה מעכה בת אבשלום, ואחשוב שהוא אבשלום בן דוד, כי שם זכר לרחבעם שלש נשים:
האחת - בת בן דוד,
והשנית - בת בן ישי,
והשלישית - מעכה בת אבשלום.
וידמה שזכר אלו הנשים מפני היותם ממשפחתו ולא זכר באבשלום שהיה בן דוד, כי לא נהג עמו מנהג בן; ואולי שאר הנשים שלקח ופילגשיו לא זכר שמם, אך זכר אלו לבד להיותן ממשפחתו כמו שזכרנו. והנה זכר שם אמו להעיד כי היתה מתיחסת לאביה שהיה איש רע מאוד, ולזה תמצא גם כן שזכר כי היא עשתה מפלצת לאשרה, וכאילו באר שהסיבה בהיות אביה עושה רע בעיני ה' היתה מפני היותו בן מעכה.

[טו, ד]
ניר בירושלם –
ניר - הוא הארץ הנעבדת באופן שיהיו הצמחים אשר בה פרים, ובזה יאמר כי לולא דוד לא היה השם יתברך נותן לו בירושלם זרע שימשול בו להעמיד את ירושלם והוא אסא.

[טו, ה]
רק בדבר אוריה החתי –
זה ממה שיעיד כי בשאר דבריו בכללם עשה דוד הישר בעיני ה'.

[טו, ו]
ומלחמה היתה בין רחבעם ובין ירבעם כל ימי חייו –
רוצה לומר, כל ימי חיי רחבעם ואף על פי שבתחלה מנעם הנביא מלהלחם להשיב אל רחבעם, המלוכה אחר זה היה ביניהם מלחמות.

[טו, ז]
ומלחמה היתה בין אבים ובין ירבעם –
כבר זכר בדברי הימים מלחמה חזקה שהיתה ביניהם, שמתו בה חמש מאות אלף איש מישראל ושם זכר כי רחבעם היה נער ורך כאשר מרדו בו ישראל, וזה ממה שיתבאר ממנו, שאבים היה במלכו רב השנים ממה שהיה רחבעם במלכו. והנה אמר ורך, כי לרוב השלוה שהיתה בימי שלמה היה מעונג מאוד, ולא ידע נימוס המלחמה, אך אבים ראה מלחמות בין ירבעם ובין אביו.

[טו, י]
ושם אמו מעכה בת אבישלום –
ידמה שאם אמו גדלה אותו וזכר זה כי עם כל זה לא למד אסא ממעשיה, ועשה הישר בעיני ה' כדוד אביו.

[טו, יב]
ויעבר הקדשים מן הארץ -
הם המוכנים למשכב זכור.

[טו, יג]
ויסירה מגבירה -
הסירה מהיות גבירה, כדי שלא תביא העם לעבוד ע"ג.

מפלצת לאשרה -
הוא בנין עשתה לכבוד הע"ג וקראה מפלצת, לפי שהוא מביא פלצות וצרות רבות לעובדיו.

ויכרת אסא את מפלצתה -
הנה שרף אותה, לפי שע"ג היא אסורה בהנאה, ולזה השליך עפרה בנחל קדרון שלא יהנו ממנה.

[טו, יד]
והבמות לא סרו –
ידמה שאלו הבמות היו מזבחים בהם לשם יתברך, כמו שהיו עושין קודם בנין בית המקדש, ובזה היו חוטאים העם; אך הבמות שהיו עובדים בהם ע"ג סרו, כמו שהתבאר בספר דברי הימים.

[טו, טו]
ויבא את קודשי אביו וקודשי בית ה' -
הרצון בו: שכבר הביא בית ה' קודשי אביו וקודשי עצמו, ולזה הוא קרי וקדשיו, וכן כתוב בדברי הימים.

[טו, יז-כד]
ויעל בעשא מלך ישראל ויבן את הרמה –
יש ספק במה שכתוב בזה בספר דברי הימים, כי שם כתוב שזה היה בשנת שלושים ושש למלכות אסא, וכבר מצאנו כי בשנת שלש למלכות אסא מלך בעשא, ולא מלך בעשא כי אם ארבע ועשרים שנה, ואיך יתכן עם זה שתהיה זאת המלחמות בשנת שלושים ושש למלכות אסא?!
ואולם התר זה הספק הוא לפי מה שאומר, והוא שכבר שקטה הארץ מכל מלחמה עשר שנים בימי אסא, כמו שכתוב בספר דברי הימים. ואח:כ הייתה מלחמת הכושים עם אסא, והצליח אסא מאד במלחמה ההיא כמו שנזכר בספר דברי הימים. וכראות ישראל הצלחתו בקבצו אליו רבים מישראל בחמש עשרה שנה במלכו, כי אז נלחם עם ישראל והביאו שלל רב כמו שכתוב שם. ושם כתוב: ומלחמה לא היתה עד שלושים וחמש שנה למלכות אסא, והרצון בו: שלא היתה מלחמה לו עם ישראל קודם זה, כי לא יתכן לומר שלא היתה לו מלחמה כלל, כי לא שקטה הארץ בימיו כי אם עשר שנים, וכאשר התישב זה, הוא מבואר שמה, שאמר: עד שלושים וחמש שנה למלכות אסא הוא שנת חמש עשרה שנה למלכות אסא, כי אז היתה לו מלחמה עם ישראל.

ואמנם מנה שלושים וחמש שנה מעת החלק המלכות, כי כבר היו עשרים שנה לרחבעם ואבים, ולאסא חמש עשרה. והנה בשנת שש עשרה לאסא, בנה בעשא את הרמה. ואחשוב שמנה מעת הֵחָלֵק המלכות, כי מה שעשה אסא על דבר בנית הרמה סבב גם כן החלק המלכות, כי כבר החל המלכות לשוב לו קודם זה כמו שזכרנו, ובעבור זה החטא נשארה המלכות נחלקת כבראשונה. והנה זה החטא היה ששם בשר זרועו במה ששלח אל בן הדד מלך ארם ולא בטח בה' אשר הפיל מחנה הכושיים לפניו. ואחשוב שלזאת הסיבה חלה את רגליו לעת זקנתו, כי הוא שלח זה אל בן הדד כאילו לא היו לו רגלים ללכת במלחמה, ולזה סבב השם יתברך שחלש כוח רגליו לעת זקנתו.

[טו, כה]
בשנת שתים לאסא מלך יהודה -
ידוע כי מת ירבעם בשנת שתים לאסא, כי עשרים ושתים שנה מלך. וכבר מלכו עשרים שנה רחבעם ואבים, ולא השלים השנה ונחשבה השנה ההיא לו ולנדב בנו. ולא השלים נדב השנה השלישית לאסא ונחשבה השנה השלישית לבעשא, ולזה אמר שכבר מלך נדב שנתים. ואחר מלך בעשא עשרים וארבע שנה ולזה נשלמו בשנת עשרים ושש לאסא, ולא השלים השנה ונחשבה לו ולאלה בנו, ונהרג בשנת עשרים ושבע לאסא, ולא השלים השנה ונחשבה לו השנה ההיא לו ולעמרי; ואחר מלך עמרי שתים עשרה שנה, ולזה נשלמו בשנת שלושים ושמונה לאסא ובזה הותרו ספקות רבות, יפלו במנין אלו השנים שנחשבו לכאן ולכאן.

[טו, כט]
ויהי כמלכו הכה את כל בית ירבעם -
ראוי לספק איך נחשב לו זה לעון, והנה היה דבר ה' ביד אחיה הנביא שיהיה זה לבית ירבעם בן נבט, והנה מצאנו שנחשב לו לעון, במה שאמר אחר זה ועל כל הרעה אשר עשה בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיו להיות כבית ירבעם ועל אשר הכה אותו, ואפשר שנאמר כי נענש על זה מפני שכבר הראה שלא עשה זה בעבור חטאת ירבעם, כי גם הוא הלך בדרכי ירבעם, ולא עשה זה גם כן למלא דבר ה' כמו שעשה יהוא, אבל עשה זה לרוע לבבו בעבור שימלוך, ולא ימצא מי שיחלוק עמו על המלכות לתתה לבית ירבעם, ונענש גם כן בעבור שהרגו בעת שהיה נלחם מלחמות ה' עם פלשתים, כי כבר היו אז צרים על גבתון אשר לפלשתים, ואולי יהוא לא נענש על כלותו בית אחאב, כי כבר עשה זה במצות נביא השם, ובער גם כן הרבה מהתועבות אשר עשה אחאב.