[יז, א]
ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד -
הנה זכר זה לעוצם הפלגת חטאת אחאב, שאע"פ שראה קיום מה שייעד הנביא לו מן הרע על חטאתיו, לא שב מפני זה אל ה'. וראוי שתדע שכבר הסכימו קצת רז"ל כי פנחס זה אליהו, מפני מה שמצאו ביניהם מן ההתיחסות; והנה נזכר בתורה שהשם יתברך נתן לו את בריתו שלום ואמר הנביא בריתי היתה אתו החיים והשלום, ולזה ידמה שכבר נתן השם לפנחס אורך ימים נפלא, והנה מצאנו שהיה כהן בימי פילגש בגבעה, ובימי דוד מצאנו כתוב: ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים וה' עמו, וכבר בארנו בספר שפטים כי הוא היה מלאך ה' שנראה אל גדעון ואל יפתח והיה נושא אותו רוח ה' כמו מלאך ה', כמו שמצאנו גם כן באליהו, ולזה אמר: ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, ולזאת הסיבה אמר: לפנים וה' עמו.
והנה מצאנו באליהו שאמר לשם יתברך קח את נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי, רוצה לומר, שאין לו לחיות תמיד בזה העולם, אבל ימות כדרך כל הארץ, כי לא טוב מאבותיו. ומצאנו גם כן שלא מת בעת אשר לוקח מעל ראש אלישע, וזה כי אחר זה בא מכתב אליהו אל יהורם בן יהושפט, כמו שנזכר בספר דברי הימים.
והנה יתבאר כי זה היה אחר זה, לפי שאלישע לא היה נביא כי אם אחר שלוקח אליהו מאתו, כאמרו: נחה רוח אליהו על אלישע והנה מצאנו כי אלישע נבא בימי יהושפט, כאומרו: חי ה' אשר עמדתי לפניו כי לולא פני יהושפט אני נושא וגו', וזה לאות כי אליהו היה חי אחר זה. ואם אמר אומר כי כבר כתב זה אליהו קודם מותו, ובא המכתב ליורם אחר מות אליהו, אמרנו לו בלתי אפשר, הוא זה כי כבר נכללו בדברים ההם ענינים לא יתכן שיאמרם הנביא קודם היותם, והוא מה שגנהו על שלא הלך בדרכי אבותיו הטובים, והלך בדרכי מלכי ישראל והרג את אחיו בית אביו הטובים ממנו, ויעד אותו שישיגהו עונש נפלא על זה, כמו שנזכר שם; וזה לא יתכן שיעיד בו הנביא קודם העשות החטאים, כי אעפ"י שיראה הנביא באיש אחד שכבר יחטא חטא מה, הנה האיש ההוא יוכל להשמר שלא יחטא, כי השם יתברך לא יכריח האדם שיחטא, ושמהו בעל בחירה כדי שימלט מהרעות הנפשיות והגופיות כמו שבארנו בשלישי מספר מלחמות ה'.

והנה אם לא היה יכול להשמר מזה לא היה ראוי שיענש עליו, כי הוא אנוס בעשיית החטא ההוא וזה מבואר מאוד, ולזה הוא מבואר כי לא מת אז אליהו, ולא נעשית בקשתו במה שאמר: קח נא את נפשי ולזה תמצא שאמר מלאכי: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והוא אליהו בעינו, ולזה אמר: את אליה הנביא, עם ה"א הידיעה. ולפי שמצאנו זה הארך הנפלא מן החיים לאליהו, והנה מצאנוהו גם כן לפנחס, ומצאנו בשניהם נשיאות רוח ה' אותם כאילו הם מלאכי ה', ומצאנו ברית החיים לפנחס כמו שזכרנו, הנה מן הראוי שנאמר כי פנחס זה אליהו, כי יותר ראוי שיונח זרות אחד משיונחו שני זריות.

והנה אמר שהוא מתושבי גלעד, כי שם נתיישב בימים ההם, והנה היה דרך פנחס שיהיה נעלם זמן ארוך מהאנשים, ואח"כ היה נראה כמו שיראה במה שזכרנו בספר שפטים.

אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי -
הנה מדרגת הטל בתקופת היום כמדרגת המטר בתקופות השנה, כי כמו שהמטר עתו בתקופת הקרה ולזה כן הענין בטל, ולזה הוא יורד אצל סוף החלק השני מהלילה. והפליג אליהו בשליחות השם למנוע מהם טל ומטר בכללות כל השנים ההם, לא בעת שיאמר אליהו בשליחות השם יתברך, כי הטל לא יעצר אפילו עם היובש.

[יז ג-ז]
ונסתרת בנחל כרית –
הנה זה עדות כי השם יתברך יעשה מה שיעשה בסבות הנאותות, ולא יחדש דבר כנגד הטבע אם לא בעת הצורך, ולזה רצה השם יתברך שיסתר שם מפני אחאב. וסבב השם יתברך שיגיע לו שם מזונו על יד העורבים והם עופות טמאים, כדי שלא ידעהו אדם שם, ואין לשאל איך היה יודע אליהו כי הבשר ההוא כשר, כי השם יתברך רצה שיאכל מה שיביאו לו העורבים, עם שכבר היה אפשר שסבב השם יתברך להאכילו ע"י העורבים דבר טהור וכשר; ואיך שהיה הנה לא היה בזה חטא כי לפי שעה יתכן לעבור על קצת המצות באמצעות הנבואה כמו שנתבאר בתורה.

[יז, ט]
קום לך צרפתה אשר לצידון -
לפי שהיה שם צרפת אחרת, כאמרו וגלות ירושלים אשר בספרד אשר כנענים עד צרפת. אמר: צרפתה אשר לצידון.

הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך –
רוצה לומר, ע"י מופת, כי לא היה לה דבר תכלכלהו בו, כמו שנתבאר אחר זה, ולפי שאמר לו השם יתברך שהיא תכלכלהו, רצה אליהו לקחת המים והלחם מיד האלמנה.

[יז, יב]
אם יש מעוג –
הוא מענין עוגה ואמרה שאין לה שום דבר עוגה, אך יש לה מעט קמח בכד ומעט שמן בצפחת.

ואכלנוהו ומתנו -
רוצה לומר, שאחר זה ימותו, כי אין לה מה לאכול מפני חוזק הרעב.

[יז, יג]
אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה –
הנה צוה לה אליהו זה, כי מפני כלכלה אותו יביא השם יתברך הברכה בקמח ההוא ובשמן, ואם תעשה לה ולבנה תחלה וכלה הקמח והשמן בו.

[יז, טו-טז]
ותאכל הוא והיא וביתה ימים –
הקדים הוא תחלה כמו שאמר לה אליהו. וזכר ששנה אחת אכלו מזה.

ולא כלתה כד הקמח וצפחת השמן –
לא חסר והנה היה זה המופת כשנשתנה האויר אשר בכד לקמח והאויר אשר בצפחת לשמן, כמו הענין בההפך המטה לנחש.

[יז, יז]
ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה –
רוצה לומר, שהשיגהו מות מפני החלי לחזקו.

[יז, יח]
באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני –
אמרה זה כי מפני היות אליהו נקי מן החטאים, הנה בהיותו עמה יוכר עונה, לפי שאינה צדקת כמוהו. ואפשר שאמרה זה מפני שהאיש השלם ידקדק עמו השם יתברך מאד, ויענישהו יותר על חטאיו ממה שיעניש איש אחר, כמו שזכרנו בדבר הנביא הזקן אשר בבית אל, ולזה יתכן שאם לא היה שם אליהו, יהיה השם יתברך מעלים עיניו מחטאיה, אך מפני היותו שם, ידקדק השם יתברך בכל הנעשה בבית אשר הוא שם, ויהיה זה סיבה להגיע עליה העונש.

[יז, כ]
מתגורר –
מענין גר רוצה לומר, דר.

[יז, כא]
ויתמודד על הילד שלש פעמים –
רוצה לומר, שנשתטח אצלו ועשה עצמו מדה לו, בששם עיניו אצל עיניו, ופיו אצל פיו, וכפיו אל כפיו, וכן בזה הדרך כמו שעשה אלישע בבן השונמית, כאילו ירצה בזה שתבא הרוח מאברי הנביא אל אברי הילד.

תשב נא נפש הילד הזה על קרבו –
לפי שבאברים הפנימיים כמו הלב והכבד והאצטומכא נראה כח הנפש יותר, התפלל שתשוב הנפש שם וביחוד אל הלב, כי משם תתפשט לכל הגוף.

[יז, כד]
עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר ה' בפיך אמת –
ידמה שחשבה אותו בדבר כד הקמח וצפחת השמן, שאולי שמע זה הענין אליהו מנביא אחר, אך הוא לא היה נביא; אך כאשר ראתה שהחיה את המת, אז נתברר לה כי הוא בעצמו הוא איש אלהים ואמת הוא דבר ה' בפיו.