[כ, ד]
לך אני וכל אשר לי. רוצה לומר, שתחת ממשלתך אני לעבדך ולעשות לך מס.

[כ, י]
אם ישפוק עפר שמרון לשעלים –
רוצה לומר, שלא יספיק עפר שמרון לכל העם אשר ברגליו, אם יקח כל אחד מהם ממנו מלא שעלו - והוא מלא אגרופו.

[כ, יא]
ויאמר דברו אל יתהלל חוגר כמפתח –
רוצה לומר, שכבר אמר למלאכי בן הדד שיאמרו לאדניהם, שאין ראוי שיתהלל בנצוח המלחמה מי שהוא חוגר החרב ללכת למלחמה, ואע"פ שיש לו חיל רב, כמו שראוי להתהלל מי שהוא מפתח החרב אחר שובו ממלחמה ונצחו אויביו, כי לא ידע החוגר מה יקרה לו, כי לפעמים ינצח החיל המעט החיל הרב.

[כ, יב]
ויאמר אל עבדיו שימו וישימו אל העיר –
רוצה לומר, החיל והמלחמה על העיר.

[כ, יד]
בנערי שרי המדינות –
ידמה שבני שרי המדינות היו גדלים עם המלך בשמרון, והיו אצלו לערבון שלא ימרדו בו שריו.

[כ, טו]
פקד את כל העם כל בני ישראל שבעת אלפים –
רוצה לומר, שכבר פקד כל ישראל שהיו בשמרון וכבר היו שבעת אלפים, ואלה לבדם יצאו להלחם עם חיל מלך ארם.

[כ, יח]
אם לשלום יצאו תפשום חיים –
רוצה לומר, שאיך שהיה שיצאו לשלום או למלחמה, יתפשום חיים ולא יהרגום.

[כ, כ]
ויכו איש אישו –
רוצה לומר, שכבר הכה כל אחד מהם האיש הבא אליו לתפשו.

[כ, כא]
ויך את הסוס ואת הרכב –
יתכן שהכה אותם להרוג הרוכבים.

[כ, כג]
אלהי הרים אלהיהם –
ידוע כי שמרון היה בנוי בהר, כי שם בנה אותו עמרי.

[כ, כו]
ויעל אפקה למלחמה עם ישראל –
אחשב שאפק היה לארם ולקחוה מישראל במלחמה, ולזה היו נמלטים שם בן הדד וחילו.

[כ, כז]
ובני ישראל התפקדו וכלכלו –
רוצה לומר, שכבר התפקדו החיל הנלחם ראשונה עם מלך ארם במלחמה ונמצאו כלם, לא נפקד איש, ולפי שבחרם הנביא להיות המלחמה על ידם, לא שם אחאב עמהם איש אחר מישראל.

כשני חשיפי עזים –
רוצה לומר, כשני עדרים קטנים של עזים. והנה היו שני חלקים, כי נערי שרי המדינות היו לעבר אחד והשבעת אלפים היו לעבר אחר.

[כ, כט]
ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה –
רוצה לומר, שקרבו אנשי המלחמה קצתם לקצת בדרך שנלחמו זה עם זה.

[כ, ל]
ובן הדד נס ויבא אל העיר חדר בחדר –
ידמה שכבר עבר בן הדד קודם נפילת החומה ולזה נמלט. וכבר היה ירא כי לא היה יכול לצאת מן העיר, ולזה לקחו עבדיו והם בני עיר אפק עצה למלט את נפש בן הדד, וזה כי הם חגרו שקים במתניהם כאבלים וקשרו חבלים בראשיהם, להעיד שהם שמים עצמם תחת ממשלת אחאב.

[כ, לג]
והאנשים ינחשו –
רוצה לומר, שהיה מנחשים בדבור, וכאשר שמעו שאחאב קראו אחיו, אז ידעו כי לא יצטרך בן הדד להשים נפשו עבד לאחאב. ולזה מהרו והחליטו המאמר לדעת הממנו אמר אחאב שהוא אחיו, כי אולי לא שמע אחאב דבריהם כשאמר להם אחי הוא! ולזה מהרו לאמר: אחיך בן הדד ואז ענה אחאב להם ואמר: באו וקחוהו.

ויצא אליו בן הדד -
מן העיר שהיה נחבא בה ויעלהו אחאב על המרכבה ויאמר הדד לאחאב: הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב לך וחוצות תשים לך בדמשק לקחת שם מכס מהמסחרים הנעשים, כאשר שם אבי בשמרון ואז השיב לו אחאב: ואני בברית אשלחך מאחר שתעשה לי כן, ויכרות לו ברית וישלחהו.

[כ, לו]
יען לא שמעת בקול ה' –
ידוע שהעובר על דברי נביא חייב מיתה כבר כתב זה בתורה.

[כ, לח]
ויתחפש באפר על עיניו –
הנה אפר הוא צעיף, והשתנה בו בששמהו על עיניו, כדי שלא יכירהו מלך ישראל.

[כ, לט]
או ככר כסף תשקול –
רוצה לומר, אם תשמרהו כראוי.

[כ, מ]
כן משפטך אתה חרצת –
רוצה לומר אתה גזרת על עצמך להיות נפשך תחת נפשו.

[כ, מא]
ויסר את האפר מעל עיניו –
ואז הכירו מלך ישראל.

[כ, מב]
איש חרמי –
רוצה לומר, איש לכדתיו בחרמי וברשתי לתתו בידך, כי לא היה לו מקום לנוס.

[כ, מג]
על ביתו –
רוצה לומר, אל ביתו אשר הלך שם בעבור הנהגת ביתו, כי מביתו יצא להלחם עם בן הדד.

סר וזעף –
סר הוא מענין הנטיה וסור מהמנהג והרצון שכבר התפעל מזה תכלית ההתפעלות, והיה על זה הענין זעוף וכעוס מאד.