[כא, ב]
ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו –
רוצה לומר, אם לא תחפוץ למכור נחלתך, אתן לך כרם אחר טוב ממנו, ואם תתרצה למכרו אתן לך כסף מחירו.

[כא, ד]
וישכב על מטתו –
הנה מרוב הכעס לא רצה שיהיה לו עסק עם האנשים, אבל שכב על מטתו והסב פניו אל הקיר, שלא יראה האנשים בבאם לפניו, ומרוב הכעס גם כן לא רצה לאכול.

[כא, ה]
מה זה רוחך סרה –
רוצה לומר, מה זה רצונך נוטה ממנהגה?

[כא, ז]
אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל –
רוצה לומר, האם כמנהג כזה תעשה מלוכה על ישראל?
הנה בלי ספק אין מֵחֹק המלך להתפעל בזה האופן.

[כא, ח]
אל הזקנים ואל החורים –
רוצה לומר, השופטים והשרים. והם לבדם ידעו זה הסוד, ובטחה בהם איזבל שיסכימו למה ששלח להם אחאב, ולזה שלחה להם הספרים בשם אחאב, וחתמה בחותמו. וידמה מזה, שאם היו יודעים העם זאת התחבולה, לא היו מסכימים בהריגת נבות, ואף על פי שהיו מסכימים בזה זקני העיר ושריה.

[כא, ט]
קראו צום –
שלחה להם זה, כי ביום הצום הם מתקבצים, ואז יתכן שיעידו זה העדים לעיני כל העם.

[כא, י]
והנה קרא העדים בני בליעל, כי בזולת זה לא יסכימו להעיד על שקר.

[כא, יג]
ויוצאהו מחוץ לעיר ויסקלהו –
למדנו מזה שבית הסקילה היה מחוץ לעיר.

[כא, טו]
קום רש את כרם נבות היזרעאלי –
למדנו מזה שהרוגי מלכות נכסיהם למלכות.

[כא, יח]
מלך ישראל אשר בשמרון –
רוצה לומר, שמושבו הוא בשמרון. או ירצה בזה לפי מה שאחשוב והוא הנכון, שהוא מלך ישראל אשר יושבים בשמרון לבד, ומפני מלכו עליהם הוא שליט לעשות החמסים שהוא רוצה לעשות, וזה, כי מפני היות בני השרים תחת ידו בשמרון, הוכרחו השרים אשר ביזרעאל לרשת כרם נבות.

[כא, יט]
במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות –
אין הרצון בזה שילקקו הכלבים את דם אחאב במקום שנסקל נבות, כי על ברכת שמרון לקקו הכלבים דם אחאב, כמו שנזכר אחר זה, אך הרצון בו, כי במדרגת מיתת נבות שלא מת מיתת עצמו, ימות אחאב, וכמו שלקקו הכלבים את דם נבות כן ילוקו את דם אחאב. ואפשר שנאמר שהרצון בו, כי במקום ההוא בעינו ילוקו הכלבים את דמו, אך מפני כי נכנע אחאב מפני השם יתברך, האריך לו זה עד ימי בנו; ועם כל זה נתקיים באחאב קצת זה הרע, והוא שלקקו הכלבים את דמו שנשטף מן הרכב על ברכת שמרון, ואמר שם כי הזונות רחצו, להפליג בספור עונש אחאב, והוא שהזונות הרוחצות בברכה ההיא רחצו מדמו והכלבים לקקו דמו.

[כא, כ]
המצאתני אויבי –
רוצה לומר, האם מצאתני עתה ברע שתיעד לי עליו עונש כמנהגך?
ואמנם אמר זה, לפי שחטא בדבר שלוחו בשלוח בן הדד ובהריגת נבות.

יען התמכרך לעשות הרע בעיני ה' –
כל כך היה פונה לעשות הרע כאילו נמכר לזה התכלית.

[כא, כא]
משתין בקיר –
הם הזכרים.

ועצור ועזוב בישראל –
רוצה לומר, שיכרית לו מה שהוא עצור מביתו מישראל ומה שהוא עזוב והנה לפי דעתי, עצור הוא כמו עוצר, כי העוצר מביתו בישראל הוא המולך אחריו. או הוא עצור בישראל להיות מלך או שר; והעזוב הוא מה שהיה מהם שלא הניח לו ממשלה, וכן היה, כי יהורם מת ומתו אחריו כל בית אחאב. או יהיה עצור רמז לע' בניו שהיו עצורים ביד גדולי המלך לגדלם, ועזוב הוא מה שאינו מזרעו ביד אומן וּמְגַדֵּל.

[כא, כב]
אל הכעס אשר הכעסת –
רוצה לומר, על הכעס אשר הכעסת.

[כא, כג]
בחל יזרעאל –
רוצה לומר, בגיא יזרעאל או הוא מישור, ואפשר שיהיה מענין חיל וחומה כי אצל החומה אכלו הכלבים את בשר איזבל, כמו שיתבאר במה שיבא.

[כא, כה]
רק לא היה כאחאב –
כל זה אמר לו אליהו.

[כא, כז]
וישם שק על בשרו ויצום –
רוצה לומר, שלבש בגדי שק שהם עשויים משער קשה, והתענה ושכב בלילה בבגדי שק, והלך בנחת כאבל וכמנודה, או ירצה באמרו ויהלך אט, שכבר הלך בסתר, שלא יראוהו האנשים, כאבל וכמנודה.

[כא, כט]
לא אביא הרעה בימיו –
ידמה שלולא כי נכנע אחאב מפני השם היה מת על יד יהוא בחלקת נבות היזרעאלי, ושם ילקקו הכלבים דמו, אך מפני שנכנע אחאב מפני השם יתברך, האריך השם יתברך הרעה הזאת עד ימי בנו, ובו נתקיים כל זה היעוד הרע. ועם כל זה, הנה מפני ששלח בן הדד בשלום, היתה נפשו תחת נפשו ונהרג ברמות גלעד, ושם לקקו הכלבים את דמו שנשטף מן הרכב.