[ד, א]
ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל –
אחשוב שהרצון בזה, שכלם שמחים בו ואין בלבם למרוד בו בשום פנים.

[ד, ד]
וצדוק ואביתר כהנים –
ידמה, כי אע"פ שגרש אותו מהיות כהן לה' ואמר לו שילך ענתות, הנה הוכרח לעבוד בעת היות צדוק בלתי ראוי לעבודה.

[ד, ה]
על הנצבים –
כמו הנציבים והרצון בו, השרים.

[ד, ו]
ואחישר על הבית –
ידמה שהוא היה ממונה להשגיח בדברי בית המלך, בכל מה שיצטרך שם.

ואדנירם בן עבדא על המס –
הוא היה ממונה שהיו פורעים ישראל ויתר העמים שהיו למס לשלמה.

[ד, ז]
שנים עשר נצבים על כל ישראל –
רוצה לומר,, שהיו לו שנים עשר שרים על כל ישראל לגבות מהם זה המס, והיה יודע כל אחד מהם החלק מישראל אשר בגורלו לפרנס המלך וביתו בחדשו, בדרך שיפרנסוהו כלם כל השנה.

[ד, יט]
ונציב אחד אשר בארץ –
יתכן שיהיה שר אחד מושל על אלו השרים, יביאם לפרנס המלך וביתו איש חדשו, או היה שם נציב אחד לחדש העבור; והביאור הראשון יותר נכון. ואם היה כן, הנה יחוייב שיהיה חלקו מארץ ישראל מעט יותר משלישית חלק אחד משאר השרים, שהיו מפרנסין אותו חדש אחד בשנה.