[ה, ג]
עשרה בקר בריאים –
רוצה לומר, שמנים.

וברבורים אבוסים –
הם עופות שמנים.

[ה, ו]
ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבו –
הנה ארוות הם אבוסים, יאכלו שם הסוסים. והנה מצאנו בדברי הימים תמורת זה ארבעת אלפים ארוות סוסים ומרכבות; וידמה ששם מנה האבוסים, ובזה המקום מנה הסוסים; והרצון בו שהיו לו ארבעים אלף סוסים למרכבו בארוות. והנה היו עשרה סוסים בכל אבוס, ולפי שאמר אחר זה לסוסים ולרכש, ידענו כי הרכש הוא מין אחד ממיני הסוסים, ואחשוב שהם היותר קלי המרוץ, והם אשר ירכבו בהם במלחמה. או ירצה בזה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבו, אך לא היו בהם כי אם ארבעת אלפים אורוות, שהיו בהם סוסים ומרכבות.

[ה, ז]
לא יעדרו דבר –
הוא מענין איש לא נעדר.

[ה, י]
מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים –
ידמה שבימי שלמה היתה חכמה גדולה בשתי אלו האומות.

[ה, יא]
איתן והימן וכלכל ודרדע –
היו אחים, כאומרו בדברי הימים: ובני זרח: זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע. ולזה קרא שם איתן האזרחי להיותו בן זרח. ואמר בני מחול, להעיר שהם היו לחכמתם ראויים להלל השם יתברך במחול, או היו ב' שמות לזרח, רוצה לומר, שנקרא שמו ג"כ מחול.

[ה, יב]
וידבר שלשת אלפים משל –
ידמה, שאלו המשלים שכלל אותם ספר משלי, ומאותם השירים נבחר השיר אשר כלל אותו ספר שיר השירים. ולזה אמר בראש ספר משלי: משלי שלמה בן דוד מלך ישראל לדעת חכמה ומוסר וכו', רוצה לומר,, שאלו המשלים לבד יהיה תועלתם באלו הענינים שזכר פה, ואולם שאר המשלים שדבר שלמה לא היה תועלתם לאלו הדברים, ולזה לא נכתבו באלו הספרים הנכתבים ברוח הקדש; ולזאת הסיבה אמר ג"כ בראש ספר שיר השירים: שיר השירים אשר לשלמה רוצה לומר, שזה השיר הוא הנבחר שבשירים אשר לשלמה.

[ה, יג]
וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון וגו' -
הנה זה הדבור הוא להודיע סבותיהם ויסודותיהם ומשוגיהם העצמיים, וזהו העיון בטבעי בהם; וידמה, שהודיע עם זה תועלותיהם ברפואות האדם ומזונותיו; והנה כלל עיונו כל הצמחים, מהיותר נכבד עד היותר פחות, והנה הבחן ענינה בכבוד וזולת כבוד מצד פעלותיהם ואיבריהם, ומצד טבע המזון שיזונו ממנו; וזה שכאשר תהיינה פעלותיהם יותר שלמות, תהיה צורתם אשר סודרו ממנה אותם הפעולות יותר נכבדות, וגם כן הנה מה שממנו יותר מתיחס לטבע הדומם ויותר גס החומר, הוא יותר מעט בכבוד - כי המזון דומה באופן מה לנזון - ולזה הוא מבואר כי הארז אשר בלבנון הוא יותר נכבד ההרכבה מהאזוב אשר בקיר, כי פעלות הצמח ההוא יותר שלמות מאד ואיבריו יותר רבים, ומזון האזוב הוא יותר גס, ולזה היה שיצא בקיר.

ובכלל הנה נתבאר מזה המקום שהוא דבר בכל הצמחים, מן היותר גדול ועד היותר קטן ומן היותר נכבד ועד היותר פחות, ודבר ג"כ בזה האופן על החי ההולך ועל המעופף ועל הרומש על הארץ ועל הדגים והנה זכרם בהדרגה; החי ההולך הוא יותר נכבד מהעוף, ולזה הוא עושה בעל חיים בגופו; והעוף לא יעשה כן, אבל יעשה ביצה שלימה; ואולם רמש הארץ יעשה ביצה חסרה; התבאר גם כן מענין אחר כי הוא יותר פחות מצד המזונות שנזונו מהם, יותר קרובים לטבע הדומם, וזה כלל לכל מיני השרצים האלו. והנה רמש הארץ יותר נכבד מהדגים, כי הדגים יעשו ביצה שלמה, ויעשו מהם רבוי מופלג לחולשת החום היסודי אשר יצטרך ביצירתם. והנה באור אלה הדברים כלם הוא ראוי בספר הצמחים ובספר בעלי חיים, ושם בארנו הרבה מאלו הדברים.

[ה, כא]
ויהי כשמוע חירם את דברי שלמה –
יתכן שלא אמר זה על אלו הדברים ששלח לו שלמה, כי לא היה בהם מה שתוכר בו חכמת שלמה. אך רצה בזה, כי כאשר שמע דברי שלמה בחכמה הנפלאה שהיתה בו, לפי מה שספרו לו המגידים, שמח מאד, והודה לשם יתברך שנתן לדוד בן חכם יושב על כסאו. והנה אמר זה, להורות על שמרוב אהבתו את שלמה נתרצה חירם לעשות חפץ שלמה. והנה עם כל זה היו דברי שלמה לחירם בחכמה, ולזה שלח לו שהוא יעשה חפצו משכר עבדיו בכל אשר יאמר, להיותם יותר בקיאים במלאכת כריתת העצים; ונשען שלא יכביד לשאול חירם מפני אהבתו את דוד, ולזה הודיע כי מרצון דוד היה לבנותו, אך מפני שלא יכול, נעתק הענין אל שלמה והיישירו גם כן בדבריו אל שזה הבית יהיה נבנה לשם ה', אשר בידו להשפיל ולהכניע כל האויבים והשונאים, כאילו כלל בדבריו הפיוס והאיום יחד.

[ה, כב-כג]
והנה הוסיף חירם ואמר שהוא יעשה כל חפצו בעצי ארזים ובעצי ברושים, ויעבירם לו הים ויוציאם אל היבשה אל המקום אשר יבחר שלמה, ושם יתיר הקשרים אשר נקשרים בהם העצים קצתם בקצתם. והנה הרצון בדוברות, קשירת העצים קצתם בקצתם באופן שיוכלו החובלים להעבירם הים; ראדיל"ץ בלע"ז.

[ה, כג]
ונפצתים –
רוצה לומר,, אתיר הקשרים בדרך שיהיו מוכנים לנשאם עץ עץ בפני עצמו. וידמה, שהים היה מגבול מלכות חירם, ולזה רצה חירם להעביר העצים לשלמה עד גבול מלכות שלמה.

[ה, כה]
מכולת לביתו –
רוצה לומר, לאכול לביתו.

שמן כתית –
והוא הנבחר שבשמנים, כמו שנתבאר בתורה מענין שמן המנורה. והנה היו כותשין הזיתים במכתש בלא טחינה, ומה שהיה יוצא ממנו מן השמן הוא שמן כתית, ואחר זה טחנוהו להוציא הנשאר מהשמן, וכבר נזכר בספר דברי הימים מה שהיה נותן שלמה בשכר עבדי חירם לשנה; אמנם בזה המקום זכר מה שהיה נותן שלמה לחירם שנה בשנה.

[ה, כו]
וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה –
מגיד שרוב חכמת שלמה היה סיבה אל שהיה שלום בין חירם ובין שלמה, כי מפני חכמתו אהב אותו חירם.

[ה, כז כח]
ויעל המלך מס מכל ישראל –
הנה היה ענין זה המס כמו שזכר, שהוצרכו לברור מישראל שלשים אלף, יהיו על מלאכת כריתת העצים והבאתם באופן שלא יכבד מאד עליהם; והוא שכבר יחלקו לשלש כתות, תהיה כל כת חדש אחד בלבנון ושנים חדשים בביתו. והנה היה אדנירם על זה המס, כי הוא היה על המסים.

[ה, כט]
ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל –
סבל הוא משא, או הוא תואר לסובל המשא, והנה היה מספר החוצבים בהר יותר רב, מפני קושי החציבה בהר ההוא, עם שמירתם באבנים שחצבו שיהיו באמות המוגבל להם. והנה אלו העושים במלאכה עם הרודים בהם לעשות אותם לעשות המלאכה, היו כלם גרים, כמו שנזכר בספר דברי הימים, ושם זכר כי מנינם היה: מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות, לפי מה שמנה אותם שלמה אחרי המנין שמנאם דוד. ואחשוב שאלו הגרים היו מהגבעונים, כי הם היו גרים תושבים לא גרי צדק, והשמידם שאול מפני זה מהתיצב בכל גבול ישראל; ועל זה מתו שבעה מבני שאול ואז ישבו בארץ ישראל.
ולפי שהיו מחוייבים לחטוב עצים ולשאוב מים לבית השם יתברך, כמו שמבואר בספר יהושע היו מוכרחים מפני זה לעשות זאת המלאכה, והנה השלש מאות הנשארים הם הנצבים, שהיו כל אחד מהשוטרים הרודים בעם העושים במלאכה והשוטרים ההם היו שרי הנצבים, רוצה לומר, שימנום הנצבים שרים ורודים בעם העושים במלאכה.

[ה, לא]
אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית –
ידמה שבחרם מהמחצב שתמצאנה בו יותר כבדות במשקלם, כי הם יותר חזקות; ולזה רצה שיהיה יסוד הבית מאבנים כאלו, רוצה לומר, שהם גדולות בעצמותם ורבות המִקְשִיוּת והכובד. אבני גזית - שפסלום בכלי ברזל, בדרך שתהיינה ישרות השטחים ונצבות הזויות בתכלית מה שאפשר, כי בזה יהיה הבנין יותר קיים.

[ה, לב]
ויפסלו בוני שלמה ובוני חירום והגבלים –
רוצה לומר, כי אחר שחצבו האבנים אלו החוצבים בהר, פסלום בוני שלמה שהיו מישראל, החכמים בזאת המלאכה, והיו עמהם גם כן אומנים לעשות זאת המלאכה מבוני חירום, ששלחם אל שלמה לעשות המלאכה עם הגבלים - והם מעם גבל, היו מהם בקיעים בזאת המלאכה, ולזה עזרו יחד בה - והם גם כן תקנו העצים ששלח חירם, ופסלו אותם בדרך שיהיו נכונים לבנין הבית בזולת תקון אחר. וזה כלו היה נעשה חוץ מהבית, כמו שאמר אחר זה: ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו והיה זה כן להורות על שלמות הבית, ולזה לא בא שם לבנין דבר יהיה חסר לתקון אחר, זולת הבניה.