פרק א, א
ולא יחם לו. אמרו רבותינו (ברכות סב ב,) כל המבזה בגדים, אינו נהנה מהם לסוף, לפי שקרע את כנף המעיל לשאול. ומדרש אגדה, אמר רב שמואל בר נחמני, כשראה דוד את המלאך עומד בירושלים וחרבו בידו, נצטנן דמו מיראתו (ראה פרקי דרבי אליעזר פרק מג).

פרק א, ב
בתולה. בתוליה מחממין את בשרה. סוכנת. מחממת, וכן (קהלת י ט, ) 'ובוקע עצים יסכן בם'.

פרק א, ד
לא ידעה. שהבתולה יפה לחמם מן הבעולה. ורבותינו אמרו (סנהדרין כב א) משום 'לא ירבה לו נשים' (דברים יז יז,) וכבר היו לו שמונה עשר (רש"י שם).

פרק א, ה
מתנשא. מתפאר. וחמשים איש. נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים (שם כא ב).

פרק א, ו
ולא עצבו. לא הכעיסו, למדך שהמונע תוכחה מבנו, מביאו לידי מיתה. וגם הוא טוב תואר. כאבשלום, שנאמר (שמו"ב יד כה,) 'וכאבשלום לא היה איש יפה', היא גרמה להם שנתגאו. ואותו ילדה. אמו. אחרי אבשלום. כלומר גדלתו אחר תרבות שגדלה אמו של אבשלום.

פרק א, ז
עם יואב בן צרויה. לפי שהיה יודע שבלבו של דוד עליו, על שהרג את אבנר ועמשא ואבשלום, וסופו שיצוה את בנו המולך תחתיו עליו, לפיכך היה רוצה שימלוך זה על ידו, ויאהבנו. ועם אביתר הכהן. שנסתלק מן הכהונה משברח דוד מירושלים מפני אבשלום, ששאל באורים ותומים ולא עלתה לו, שנאמר (שמו"ב טו כד, ) 'ויעל אביתר', והיה מבני בניו של עלי, וידע שלא ישמש בימי שלמה, שהרי נאמר לעלי (שמו"א ב לה,) והקימותי לי כהן נאמן והתהלך לפני משיחי, והיה חפץ שיעמוד זה על ידו.

פרק א, ח
ונתן הנביא. שנבא לדוד ששלמה ימלוך, כמו שנאמר בדבהי"א כב, ט 'ושלמה יהיה שמו'.

פרק א, ט
ומריא. שור של פטם. אבן הזוחלת. אבן גדולה, שהיו הבחורים מנסין בה את כחם להזיזה ולגררה, לשון מים זוחלין, (דברים לב כד,) 'זוחלי עפר'. ויונתן תרגם: אבן סכותא, שעומדין עליה וצופין למרחוק. עין רוגל. תירגם יונתן, עין קצרא, הוא כובס, שמתקן בגדי צמר ברגליו, על ידי בעיטה.

פרק א, י
ואת שלמה אחיו לא קרא. שיודע היה, שהתנבא עליו הנביא למלוך.

פרק א, יב
ומלטי את נפשך. מן המחלוקת לאחר מות המלך, שירצה בנך למלוך, כמה שהבטיחו הקדוש ברוך הוא.

פרק א, כא
חטאים. חסרים ומנועין מן הגדולה, כמו (שופטים כ טז,) 'אל השערה ולא יחטיא'.

פרק א, כד
אתה אמרת. בתמיה.

פרק א, כה
כי ירד היום. שהעיר היתה גבוהה, ואבן הזוחלת למטה בגיא.

פרק א, לג
על הפרדה אשר לי. הוא סימן לו שימלוך, ותחלת הגדולה, שאין הדיוט רוכב על סוסו של מלך. אל גיחון. הוא מעיין השילוח, מכאן שאין מושחין את המלכים אלא על המעיין, סימן שתמשך מלכותו.

פרק א, לד
ומשח אותו. נותן לו שמן בין ריסי עיניו, כמין נזר.

פרק א, לו
אמן. שיחיה שלמה.

פרק א, לז
מכסא אדוני המלך. מכאן שאין אדם מתקנא בבנו.

פרק א, לח
והכרתי והפלתי. תרגם יונתן: וקשתיא וקלעיא. ורבותינו אמרו (ברכות ד א,) אורים ותומים.

פרק א, לט
את קרן השמן. משמן המשחה שעשה משה. מן האהל. שהארון נתון בעיר דוד, וצלוחית של שמן המשחה לפני הארון, (כמו שאנו שונין בסדר יומא נב ב).

פרק א, מ
בחלילים. פלאוט"י בלע"ז. ותבקע הארץ. דברו הנביאים בלשון הבאי, כלשון בני אדם.

פרק א, מג
אבל אדונינו. כלומר, עכשיו אין בשורתי טובה לך.

פרק א, נ
בקרנות המזבח. שהיה בגבעון, אמר, הרוגי בית דין נקברין בקברי בית דין, אמות כאן, ואקבר בקברי אבותי, כך דרש רבי תנחומא מסעי יב.