פרק יא, א
ואת בת פרעה. אף היא מן הנכריות, אלא שהיתה חביבה עליו מכולם, מנאה לעצמה, וכן (שמואל ב ב ל,) 'ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל'.

פרק יא, ז
אז יבנה שלמה במה. רבותינו (שבת נו ב,) אמרו מתוך שלא מיחה בנשיו, נקראת על שמו. בהר אשר על פני ירושלים. הר הזיתים.

פרק יא, יא
אשר היתה זאת עמך. אשר ידעת שאתה עובר על מצוותי.

פרק יא, טו
ויהי בהיות דוד את אדום. אז ויברח הדד מפני דוד ויואב. לקבר את החללים. שקברו להרוגים של אדום, הוא שנאמר שם בספר שמואל (ב ח יג,) 'ויעש דוד שם בשובו מהכות את אדום', שהיו הכל מקלסין אותו, איש חסיד שקובר את הרוגיו, וכן הוא אומר במלחמות גוג ומגוג (יחזקאל לט יג,) 'וקברו כל עם הארץ והיה להם לשם'. ויונתן תרגם לקבר את החללים, לחלצא ית קטיליא, לקחת את חליצתם.

פרק יא, יח
ולחם אמר לו. אמר למשרתיו, כך וכך לחם תנו לו ליום.

פרק יא, יט
הגבירה. המלכה.

פרק יא, כא
כי שכב דוד. דוד שמת מיתת עצמו, נאמרה בו שכיבה, יואב שנהרג, נאמרה בו מיתה. דבר אחר: דוד שהניח בן הגון ממלא מקומו, נאמר בו שכיבה, יואב שלא הניח בן הגון ממלא מקומו, לא נאמרה בו שכיבה, כי אם מיתה (בבא בתרא קטז א).

פרק יא, כג
ויקם אלהים לו שטן. לשלמה, וזה הוא שאמר נתן הנביא לדוד (שמואל ב ז יד,) 'אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים'.

פרק יא, כה
ואת הרעה אשר הדד. עם הרעה שעל ידי הדד, היתה גם זו של רזון.

פרק יא, כו
וירם יד במלך. הוכיחו ברבים.

פרק יא, כז
וזה הדבר. אשר הוכיחו עליו. שלמה בנה את המלוא. ובבנין זה סגר את פרץ העיר דוד, שהיה הפרץ אחורי המלוא, אמר לו, אביך פרץ פרצות בחומה ליכנס בו עולי רגלים, ואתה גדרת אותה, לעשות אנגריא לבת פרעה, להושיב שם עבדיה ומשרתיה (סנהדרין קא ב).

פרק יא, כח
וירא שלמה את הנער. קודם לכן. כי עושה מלאכה הוא. מהיר במלאכתו וזריז. לכל סבל בית יוסף. (תרגום) לכל מסקי מיסין דבית יוסף, מנשה ואפרים, לפי שמשבט אפרים היה.

פרק יא, לו
ניר. ממשלה, וניר לשון עול.

פרק יא, לט
אך לא כל הימים. כי לימות המשיח תשוב המלוכה אליו. ובסדר עולם מצאתי, ואענה את זרע דוד למען זאת, כנגד שלשים ושש שנה שנתחתן שלמה את בת פרעה, שנשאה בשנה הרביעית למלכו, וכנגדו נגזרה גזירה על מלכות בית דוד ליחלק, וראויה היתה המלוכה לחזור בימי אסא בשנת שש עשרה למלכו, אלא שקלקל לשלוח שוחד למלך ארם, ולא סמך על הקב"ה, והוא שנאמר בדברי הימים (ב טז א,) בשנת שלשים ושש למלכות אסא, בנה בעשא את הרמה, ואי אפשר, שהרי אסא קבר את בעשא בשנת עשרים ושש למלכותו, אלא שש עשרה שנה שלו, הוא קורא שלשים ושש, שהן סוף שלשים ושש לחלוקת המלכות, והגיד הכתוב שבאותה שנה קלקל אסא, אך לא כל הימים, אלא שלושים ושש שנה.