פרק יג, א
והנה איש אלהים. זה היה עדו.

פרק יג, ב
מזבח מזבח. שבבית אל ושבדן מדרש תנחומא תולדות יב. ועצמות אדם. של ירבעם זה, אלא שחלק לו כבוד.

פרק יג, ג
ונתן ביום ההוא. הנביא מופת לדבריו ביום שנתנבא, זה לכם האות, המזבח נקרע היום מאליו, ונשפך הדשן לארץ.

פרק יג, ד
ותיבש ידו. נקם הקדוש ברוך הוא על כבודו של צדיק יותר מכבודו, עומד ומקטיר לעבודת כוכבים לא יבשה ידו, ובשביל לעז הצדיק יבשה ידו (שם).

פרק יג, ו
אלהיך. ולא אלהי, עדיין עומד במרדו. ותהי כבראשונה. עומד ומקטיר לעבודת כוכבים.

פרק יג, ז
וסעדה. אכול.

פרק יג, יא
ונביא אחד. נביא השקר. יושב בבית אל. ואינו משם, אלא משומרון בא, וכן הוא אומר בפרשת יאשיהו (מלכים ב כג יח,) 'וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משומרון'.

פרק יג, כ
אל הנביא. נביא השקר. אשר השיבו. לאיש האלהים, מכאן אמרו (סנהדרין קד א,) גדולה לגימא שמשרה שכינה על נביאי הבעל.

פרק יג, כא
ויקרא. הנביא הזקן, אל איש האלהים.

פרק יג, כג
לנביא אשר השיבו. שם זה לרכוב עליו איש האלהים.

פרק יג, ל
בקברו. בבית קבורה שהיה לנביא השקר הזה בעיר.

פרק יג, לב
כי היה יהיה וגו'. אולי ימלטו עצמותיו את עצמותי.

פרק יג, לג
אחר הדבר הזה. שראה את המופת הזה, ושמע את דברי הנביא, ואף על פי כן לא שב. ורבותינו דרשו (שם קב א,) אחר שתפסו הקב"ה בבגדו, ואמר לו, חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן.