פרק כ, ה
כי שלחתי אליך וגו' לי תתן. ידעתי כי תתנם לי, אבל אחרת אני גוזר עליך.

פרק כ, ו
כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו. והלא כל הראשונים דברי חמדה הם, אלא מהו מחמד עיניך, חמדה מתוך חמדה, זה ספר תורה, שנאמר בו (תהלים יט יא,) 'הנחמדים מזהב ומפז רב', אמר אחאב בלבו, דבר גדול זה מבקש, אין זה שלי לבדי, של זקני ישראל היא, לפיכך, ויקרא לכל זקני הארץ, (מדרש תנחומא שמות כט, סנהדרין קב ב) אף על פי שהיו עובדין עבודה זרה, היו מכבדין את התורה.

פרק כ, י
אם ישפוק עפר שומרון לשעלים וגו'. [תרגום] למיסב בשעולי פרסת רגלי עמא דעמי, עפר שנדבק בפרסת רגלים. לשעלים. לשון מדרך כף רגל, וכן (במדבר כב כד,) 'במשעול הכרמים', וכן (ישעיהו מ יב,) 'מי מדד בשעלו מים', שדרך בים סוף, שנאמר (חבקוק ג טו,) 'דרכת בים סוסיך'. אם ישפוק. אם יש די.

פרק כ, יא
דברו אל יתהלל חוגר כמפתח. [תרגום] אמרו ליה, לא ישתבח דמיזדרז ונחית בקרבא, כגבר דנצח וסליק מינה. אל יתהלל החוגר חרבו לרדת למלחמה, שאינו יודע אם ינצח אם לאו. כמפתח. חגורת חרבו, שעלה כבר מן המלחמה ונצח, כך אין לאדוניכם להתהלל בדבר העתיד.

פרק כ, יב
שימו. כלי המצור על העיר.

פרק כ, יג
נביא אחד. הוא מיכיהו בן ימלה (סדר עולם).

פרק כ, יד
בנערי שרי המדינות. הם בני התערובות, שהיו כל השרים של שאר האומות נותנים בניהם תחת ידו ערבים שלא ימרדו בו. מי יאסור המלחמה. יערוך לצוות אותה. אתה. צא אתה תחלה וכה תמיתנו (ועתה תריעו ספרים אחרים אינו).

פרק כ, טו
שבעת אלפים. אומר אני, הם שאמר עליהם (לעיל יט יח,) כל הברכים אשר לא כרעו לבעל שבעת אלפים.

פרק כ, טז
בסכות. שעשו להם מפני החמה.

פרק כ, כב
לתשובת השנה. [תרגום] לזמן סופא דשתא.

פרק כ, כד
ושים פחות תחתיהם. מתוך שלא יהו ממשפחה רמה, יתנו לב להתחזק, כדי למצוא חן.

פרק כ, כה
אם לא נחזק מהם. כלומר, ותראה אם לא נחזק מהם.

פרק כ, כז
וכלכלו. פרנסת צידה למלחמה הצטיידו, הם כלי זיין וכל צרכי המלחמה. וכלכלו. נתכלכלו. כשני חשיפי עזים. קבוצי עזים, ואין לו דמיון. ומנחם חברו בלשון גילוי, כמו (בראשית ל לז,) 'מחשוף הלבן', (ישעיהו מז ב,) 'חשפי שובל', ולשון גילוי נופל על עדרי עזים, כמו (שיר השירים ד א,) 'שגלשו מהר גלעד', כשיורדין מן ההר, נתגלה ההר.

פרק כ, כח
ויאמר אל מלך ישראל ויאמר וגו'. אמר רבי יוחנן, כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר, צריך לדרוש. אמירה ראשונה, אמר לו ונתתי את כל ההמון הזה בידך, אמירה שנייה, אם יפול בן הדד בידך אל תחמול עליו, לפיכך כשחמל עליו אמר לו (לקמן פרק מב,) 'יען שלחת את איש חרמי מיד וגו''. (ירושלמי סנהדרין יא ה).

פרק כ, לג
ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו. ינחשו לשון מנחש, אמרו כיון שנפלו דברי שלום בפיו אפילו שלא במתכוין, סימן טוב הוא זה, וימהרו להחזיק הדבר. ויחלטו. לשון צמיתות, כרתו הדבר מפיו שלא יחזור בו, והה"א של הממנו נוטה במסורת לשתי התיבות, כאלו נכתב ויחלטוה ממנו, אם ממנו יצא הדבר בכוונת הלב.

פרק כ, לד
ויאמר אליו. בן הדד, הערים אשר לקח אבי מאת אביך עמרי, אשיב לך. וחוצות תשים לך בדמשק. ותהי מושל בה, והיא ראש למלכותי. כאשר שם אבי בשומרון. עירך על כרחך, וכל זה היה אומר מיראה, אמר לו אחאב, ואני בברית הזאת אשלחך.

פרק כ, לה
הכני נא. סימן זה רע על אחאב, שאמר לו הנביא על פי הגבורה להכות את בן הדד ולא הכהו. ואף זה שאמר לו הנביא בדבר ה' הכיני, ולא הכהו, כשם שנפרע מזה, יפרע מאחאב. בדבר ה'. הקב"ה אמר שתכה אותי.

פרק כ, לז
ופצוע. מכת חבורה.

פרק כ, לח
ויתחפש באפר. שינה את מעפורתו שלא יכירוהו, כל שינוי בגדים הוא לשון חיפוש. באפר. תרגמו יונתן, במעפרא, הוא סודר.

פרק כ, לט
והנה איש סר. מן הדרך אלי. ויבא אלי איש. שבוי מן המלחמה. אם הפקד יפקד. אם יברח, לשון (במדבר לא מט,) 'לא נפקד ממנו איש', לשון חסרון.

פרק כ, מ
והוא איננו. ברח לו. אתה חרצת. או נפש, או ככר כסף.

פרק כ, מב
איש חרמי. איש מלחמתי, לשון חירום, ולשון חירום נופל במלחמה, וכן (ישעיהו לד ה,) 'על אדום תרד ועל עם חרמי'. ומדרש אגדה כמה מצודות וחרמים פרשתי לך עד שנפל בידך.

פרק כ, מג
סר וזעף. [תרגום] נסיס ודוי, רוחו סרה ממנו.