פרק ו, א
בחדש זיו. הוא אייר, דאית ביה זיוא לאילנא, וכן תרגם יונתן: זיו נצניא. הוא החדש השני. למנין החדשים, שהרי ניסן ראש השנה לחדשים. למלוך שלמה. מוסב על השנה הרביעית, רביעית למלכות שלמה, וכן הוא אומר בדברי הימים (ב ג ב,) 'ויחל לבנות בחדש השני בשנת ארבע למלכותו'.

פרק ו, ב
ששים אמה. ההיכל והדביר יחד.

פרק ו, ג
והאולם על פני. לפני ההיכל בכניסתו. ארכו על פני רוחב הבית. אורך האולם לרחבו של ההיכל מן הצפון לדרום. כל מדה היתירה קרויה אורך, והפחותה קרויה רוחב, לפי שבהיכל מדת מן המזרח למערב יתירה, קרויה אורך, ובאולם שמדת מצפון לדרום יתירה בו, קרויה אורך מן הצפון לדרום, ומן המזרח למערב קרויה בו רוחב. על פני הבית. לפני הבית, לצד מזרח לצד חוץ.

פרק ו, ד
שקופים אטומים. רבותינו פירשו (מנחות פו ב,) שקופים לשון ראייה ופתיחה והשקפה פתוחים מבחוץ ואטומים מבפנים, קצרים מבפנים, שלא כדרך שאר חלונות אחרות העשויות למאור, להראות שאינו צריך לאורה.

פרק ו, ה
יציע. אפנטי"ץ בלע"ז, ושלשה שמות יש לה, יציע, תא, צלע, כך מפורש בבבא בתרא סא א. את קירות הבית סביב. כלומר כנגד ההיכל ובית קדשי הקדשים הוא הדביר, עשה צלעות מבחוץ, לדרום ולמערב ולצפון, וסוף המקרא הוא פירוש לראשו, ויבן על קיר הבית, סמוך לקיר הבית, יציע סביב, כיצד עשה את קירות הבית להיכל ולדביר, עשה צלעות.
ויעש. כמו עשה, וכן (שמות טו ב, ) 'ויהי לי לישועה', כמו היה לי לישועה.

פרק ו, ו
היציע התחתונה. בכל רוח ורוח היו התאים שלשה זה על זה, ומדת ארכו לא נאמרה כאן, ובמסכת מדות (פרק ד משנה ג) שנינו, שלשים ושמנה תאים היו, חמשה עשר בצפון, חמשה על גבי חמשה, וחמשה על גביהן, וכן בדרום, ושמנה במערב, שלשה על גבי שלושה, ושנים על גביהם, התחתונה חמש, והאמצעות שש, והעליונות שבע, למה, כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה, קומת התא חמש אמות, וכשעולה כותל ההיכל חמש אמות, גורע את עוביו, וכנס בו אמה לפנים, והניח על אותה כניסה ראשי קורות גג עליית התא, שהיא קרקעית לאמצעית, וכשעולה עשר, כנס אמה, להניח ראשי קורות עליית האמצעית, שהיא קרקע העליונה, נמצאת אמצעית רחבה מן התחתונה אמה, והעליונה רחבה מן התיכונה אמה. לבלתי אחוז בקירות הבית. שלא לדבק ראשי הקורות דרך נקבים בקירות הבית, שקלקול החומה הוא, ואינו דרך נוי.

פרק ו, ז
בהבנותו אבן שלמה מסע. כמו שהסיעוה מן ההר על ידי השמיר, כמו שהיא באה משם, נתנוה בחומת הבנין, ולא סתתוה בכלי ברזל, ואבני גזית האמור למעלה, מחלוקת היא בסוטה מח ב. ומקבות. דלוט"א בלשון רוסיא.

פרק ו, ח
פתח הצלע התיכונה אל כתף הבית הימנית. יונתן תרגם תיכונה זו, כמו תחתונה, לא תיכונה בין עליונה לתחתונה, שבחמש תאים שבדרום היה לה פתח אל החוץ בשורה התחתונה, וזה (התרגום) ובלולים יעלו על התיכונה. התיכונה. תרגם יונתן: מציעתא, כי התאים הללו לא היו פתוחים אל החוץ. שלושה פתחים היו לכל אחד, כך היא שנויה במסכת מדות אחד לתא מן הימין, ואחד לתא מן השמאל, ואחד לתא שעל גביו. ולימד כאן, שאחד מן התחתונים שבכותל דרומי, היה לו פתח אל החוץ, ודרך אותו פתח נכנסים לכולם, וצלע התיכונה דקרא, לא תיכונה בין עליונה לתחתונה, אלא תיכונה שבחמש תאים, שבדרום היה לה פתח אל החוץ בשורה התחתונה, וזהו תרגום ובלולים יעלו על התיכונה, שלמעלה הימנה, משמע דהצלע התיכונה למטה. בלולים. תרגם יונתן: מסיבתא, והוא שקורין בלשונינו וויי"ן בלע"ז, ובלשון אשכנז ווינד"ל שטיי"ן ושם המורגל שווינד"ל שטי"ג, והוא בנין עמוד אבנים עשוי מעלות מעלות, וההולך בהן דומה כמקיף סביבות עמוד, ועולין בו כמה וכמה אמות גבוה, ואין צריך לשפע כשאר סולם, כי הקיפו הוא שיפוע. אל השלישים. כמו אל השלישיים.

פרק ו, ט
ויספון. לשון כסוי תקרה. גבים ושדרות בארזים. שתי תקראות, אחת עשויה לנוי מלמטה, ואחת של לוחי ארזים מלמעלה, של גבים היא התחתונה. ותרגם יונתן: בהנתוכין, ולא ידעתי מה הן, ושמעתי משמו של רבי מנחם זצ"ל, שהם נסרים ארוגים נאים כמין צורה, וקורין לו בלשונינו צילי"ד, ובלשון אשכנז גהימל"ט, והיא לשון שמים, שמי קורה. ואני אומר, שהם לבנים חלולים, והם כחצי קנה עגול, שעושין לכסוי בתים בלשון אשכנז דעק ציגל. גבים. לשון ארמי, גובתא דקניא, והם היו למעלה, והשדרות למטה. ושדרות. לוחי ארזים סדורים למעלה מן הגבים, לדריסת הרגל, כשעולין לראות בבדק הבית. וכן תרגם יונתן: ושדרות בארזים. ועילא מנהון (רוצה לומר, מן הגבים) סידרא דרכפת רישי שריתא ארזיא, ורכפת לשון תכיפת, וחבירו (שמו"ב כב יב) עבי שחקים, תרגום יונתן, מריכפת עננין קלילין (ושדרות, כלומר היו נסרים סדורים זה אצל זה, רד"ק).

פרק ו, י
חמש אמות קומתו. של כל אחד ואחד, הרי גובהן חמש עשרה אמות, לבד עובי התקרה. ויאחז את הבית. הוא כיסוי הגג העליון, והספון האמור למעלה, הוא תקרת העלייה.

פרק ו, טו
מביתה בצלעות ארזים. קירות ארז אצל קיר האבן, כדי לטוח עליו זהב, כמו שהוא אומר למטה (פרק כא,) 'ויצף שלמה את הבית פנימה זהב סגור', ואי אפשר לטוח זהב על גבי האבנים, כי אם בעצים ובמסמרות. קירות הספון. קירות העלייה. את קרקע הבית. הרצפה כולה.

פרק ו, טז
את עשרים אמה מירכתי הבית. עשרים שהן מסוף ההיכל והלאה, והעשרים שבסוף הבית, הן של בית הכפורת דהיינו קדשי הקדשים. עד הקירות. עד התקרה, עשה קיר ארז לכסות קיר האבן, לטוח עליו זהב. ויבן לו. אותם עשרים אמה. מבית לדביר. לפנים ממחיצת אמה טרקסין, המפסקת בין ארבעים לעשרים, ואותה מחיצה קרויה דביר. לקדש הקדשים. הבדילן לאותן עשרים אמה.

פרק ו, יז
ההיכל לפני. לפני הדביר לצד החוץ.

פרק ו, יח
וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים. פירוש, ואותם קירות ארזים שעשה אל הבית פנימה, לכסות קיר האבן, קלוע היה בציורי קליעות וצורות פקעים, כמין כפתורים, פקעים למויישייל"ש בלע"ז. ופטורי צצים. תרגם יונתן: ואטונין שושנין, צורת שלשלאות. פטורי. לשון חבלים, כלשון גמרא, כמו (מועד קטן כט א, ברכות ח א,) כפיטורי בפי ושט. צצים. לשון פרחים, כמו (במדבר יז כג,) 'ויצץ ציץ', חבלים ופרחים. ומנחם חברו, פטורי, לשון (שמות יג יב,) 'פטר רחם' וכמו (תהלים כב ח,) יפטירו בשפה. הכל ארז אין אבן נראה. [תרגום] כל ביתא חפי נסרין דארזא לית אבנא מתחזיא. מקלעת פקעים. תרגם יונתן: גלף חיזו ביעין (פירוש, חקוק כדמות ביצים עגולים).

פרק ו, יט
ודביר בתוך הבית. מחיצת אמה טרקסין. לתתן. כמו לתת.

פרק ו, כ
ולפני הדביר. לפנים מאותה מחיצה, חלל של עשרים אורך, ושל עשרים רוחב. ועשרים אמה קומתו. כלומר עליית של בית קדשי הקדשים, נמוכה משל היכל. ויצפהו. לדביר, היא המחיצה. זהב סגור. פירשו בו רבותינו (יומא מה א,) בשעה שנפתח לימכר, כל חנויות אחרות נסגרות. ויונתן תרגם: דהב טב, רוצה לומר, מי שיש לו ממנו, סוגרו לעצמו.
ויצף מזבח ארז. הוא מזבח הקטרת. ותמיה אני, ושל משה למה נגנז.

פרק ו, כא
את הבית. בית קדשי הקדשים. ויעבר. לשון בריחים. ברתוקות. שלשלאות.

פרק ו, כב
ואת כל הבית. כל ההיכל כולו.

פרק ו, כג
עצי שמן. [תרגום] דאעי זיתא. עשר אמות קומתו. ורגליהם בקרקע עומדים, אחד מצפון לארון, ואחד מן הדרום, סוככים על הארון ועל בדיו, אורך הכנפים מכסים מקצת (רוחב הבדים,) שהארון היה נתון ארכו לרחבו של בית, ובדיו בולטין בפתח הדביר בפרוכת שכנגד הפתח, ובדיו נתונין בראשי ארכן, כדי שיהיו שני לוים יכולים ליכנס ביניהם, כשנושאין אותו במדבר.

פרק ו, כד
עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו. כשהן פרושות, נמצאות כנפות שניהם שהיו נוגעות זו בזו, ממלאות כל חלל עשרים אמה, וגוף הכרובים אינו מן המדה, ועומד בנס (בבא בתרא צט א).

פרק ו, כז
ותגע כנף האחד בקיר. צפון. וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר. הדרום, סוככים על הארון ועל בדיו. וכנפיהם אל תוך הבית. וראשי הכנפים אשר באמצע הבית. נוגעות כנף אל כנף. שכל חלל הבית עשרים.

פרק ו, כט
ואת כל קירות הבית. קירות העץ. מסב קלע. מוקפות ציורין. פתוחי מקלעות כרובים. חקוקי צורת כרובים ודקלים וחבלים ופרחים. מלפנים ולחיצון. לבית הכפורת הפנימי, ולהיכל החיצון.

פרק ו, ל
ואת קרקע הבית. כל הרצפה. לפנימה ולחיצון. לבית הכפורת ולהיכל.

פרק ו, לא
עצי שמן. עצי זית. האיל. אילי הפתח, הם המזוזות שמכאן ומכאן, עשויות עגולות, כמין אילים איליו ואילמיו (ספרים אחרים אלה ואלון) וכן בכל בנין יחזקאל, ספות הפתחים קרוים אילים. מזוזות חמישית. המפתן האחד, והמזוזות מכאן ומכאן שתים, הרי שלש, והמשקוף שעליו עשוי כשתים כזה. וזה השרטוט, כך שמעתי. ואני אומר, מזוזות חמישית, חמשה צלעות היו למזוזות, ולא היתה מרובעת, ואינו מדבר לא, במפתן, ולא במשקוף, שלא מצינו מפתן ומשקוף קרוין אילים.

פרק ו, לב
וירד על הכרובים. היה מרדד הזהב טסין דקין בפיתוחי הצורות, להיות שוקע בו במקום החקק, ובולט על הבליטה, שלא יהא הזהב מבטל את הצורות, ויהיו צורות העץ ניכרות בזהב.

פרק ו, לג
מאת רבעית. מזוזות ההיכל היו רבועות, וכן תרגם יונתן: מן ארבעה סיטריהון מרבעין.

פרק ו, לד
ושתי דלתות. כל אחת כדי חצי רוחב הפתח. שני צלעים. תרגם יונתן: תרין צירין, ציר העליון, וציר התחתון. גלילים. [תרגום] סגלגלין. ושני קלעים. אף זה מתורגם צירין, לשון קלעים. אומר אני, שהוא לשון ארמי, לשון כניסה, שהוא נכנס בחור המפתן.

פרק ו, לה
וקלע כרובים. על הדלתות. מיושר על המחוקה. הזהב מכוון על חיקוק הצורות, שוקע במקום שקועו, ובולט במקום בליטתו, שיהיו הצורות ניכרות בו.

פרק ו, לו
החצר הפנימית. היא עזרת הכהנים ועזרת ישראל, והיא היתה לפני האולם, וקורא אותה פנימית, לפי שהיתה לפנים מעזרת נשים, ובמקרא לא מצינו כתוב עזרת, כי אם במשנה. וטור כרותות ארזים. נדבך של קירות (מחוטבות) עשה בחומה.

פרק ו, לז
בשנה הרביעית. למלך שלמה. יסד בית ה'. הוחל יסודו.

פרק ו, לח
בירח בול. הוא מרחשון, שהעשב בלה בשדה, ובוללין לבהמה מן הבית, מלשון (שופטים יט כא,) ויבל לחמורים.