פרק ט, ג
והיו עיני ולבי. תרגום יונתן, ותהי שכנתי שריא ביה אם רעותי מתעבדא. והיו עיני ולבי שם, אם לבי וחפצי שם.

פרק ט, ז
ואת הבית אשר הקדשתי לשמי. תנאי הוא ביני וביניכם, ואם לא תשמעו, מה נאמר שם (ויקרא כו לא,) 'והשמותי את מקדשיכם'. ולשנינה. כתרגום, ולשועי, יספרו את הרעות הבאות עליו ויתלעגו בו, כמו (בראשית לז ט,) ויספר, ואשתעי. ולשון שנינה אף הוא לשון דבור, דכתיב (דברים ו ז,) 'ושננתם לבניך'.

פרק ט, ח
והבית הזה יהיה עליון. כל זמן שלא חטאתם, ומשתחטאו כל עובר עליו ישום וישרוק. וכן כתוב בדברי הימים (ב ז כא,) והבית הזה אשר היה עליון כל עובר עליו וגו'. וכה פתרונו, והבית הזה אשר היה עליון ונורא אף לעובדי כוכבים, כמו שאמר למעלה (ח מא,) וגם אל הנכרי אשר לא מעמך וגו', ועכשיו בחרבנו, כל העובר עליו, אף עובד כוכבים, ישום וישרוק, ויאמר כי חטאו של ישראל גורם. ישום. יתמה, כמו (ויקרא כו לב,) ושממו עליה אויביכם, (איוב יח כ,) על יומו נשמו אחרונים. ושרק. שופיל"ר בלע"ז, וכן דרך כל הרואה חורבן פתאום, לשרוק.

פרק ט, י
עשרים שנה. שבע שנים לבית ה', ואת ביתו שלש עשרה שנה, כמו שאמר למעלה.

פרק ט, יא
נשא את שלמה. ענין עמס, כלכל את משאו בדבר זה.

פרק ט, יג
ארץ כבול. ארץ כבלים, ארץ טיט, שהרגל משתקע ונכבלת בה.

פרק ט, טו
וזה דבר המס. מה שמפרש בסוף העניין (פרק כ,) כל העם הנותר וגו', ויעלם שלמה למס עובד, אותו המס היה לבנות בו את כל אלה. ואת המילוא. מקום היה בירושלים בעיר דוד, ונקרא מלוא, על שם שמוקף חומה נמוכה, ומלאו לתוכה עפר.

פרק ט, טז
שלוחים. נדוניא.

פרק ט, יח
ואת תדמור במדבר בארץ. אצל הישוב.

פרק ט, יט
ערי המסכנות. [תרגום] קִרְוֵי בית אוצריא.

פרק ט, כג
שרי הנצבים. ממונים על הממונים. חמשים וחמש מאות. שלש מאות מהם היו גרים הממונים על שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר, ושלשת אלפים ושלש מאות הרודים בעם, שאמר למעלה (ה ל,) לבד משרי הנצבים לשלמה וגו' שלשת אלפים ושלש מאות. ובדברי הימים (ב ב טז) הוא אומר, שש מאות, אלו שלש מאות שחסר שם, מנה כאן, שהיו ממונים על כולן, ומאתים וחמשים הנותרים, היו ישראל, ממונים על שאר עושי המלאכה. ובדברי הימים (ב ח י) מנאן לעצמן, ואלה שרי הנצבים לשלמה חמשים ומאתים הרדים בעם, עושי המלאכה.

פרק ט, כד
אך בת פרעה. שהיתה מתחלה בעיר דוד, כמה שנאמר בראש הספר (ג א,) ויביאה אל עיר דוד. עלתה מעיר דוד וגו'. ובדברי הימים (ב ח יא) מפרש, כי אמר לא תשב אשה לי בעיר דוד כי קדש המה אשר באה אליהם ארון ה'. אז בנה. שלמה. את המלוא. לבנות לתוכו בתים, לעבדיה ולשפחותיה, וזה שהוכיחו ירבעם (לקמן יא כז,) אביך הניחו פרוץ לעולי רגלים, ואתה בנית אותו לעשות אנגריא לבת פרעה (סנהדרין קא ב,) וזהו אך האמור כאן, אך בזו העוה שלמה, שבנה לה את המלוא, כך שמעתי. ואני אומר, אך בת פרעה וגו', כלומר הערים האמורות למעלה, הוצרך לבנות למסכנות לרכב ולפרשים ולגדולה, אך את המלוא, לא היה בונה לשום גדולה, כי אביו הניחו לפרוש בו עולי רגלים אהלים, אלא שבת פרעה עלתה אל ביתה, והמלוא סמוך לאותו בית, אז בנה את המלוא.

פרק ט, כה
על המזבח. של בית עולמים. והקטיר אתו. ואותו מזבח הקטורת אשר לפני ה' לקטרת הסמים.

פרק ט, כו
ואני. אניה.