ויאמר אליהו התשבי
וכי מה ענין זה אצל זה?
אלא אמר הקב"ה: הדין חיאל גברא רבא הוא זיל וחמי ליה אפין.
אמר ליה: לית אנא מיזל.
אמר ליה: למה?
אמר ליה: דאי אנא מיזל אינון מכעיסין לך אין אמור לי מילין ולית אנא מיכל סביל.
אמר ליה: זיל, אי אמרין לך מילין דמכעיסין לי כל כמה דאת גזר אנא מקיים.
אזל אשכחון עסוקין בהדין קריא: וישבע יהושע וגו'.
אמר: ברוך הוא אלההון דצדיקייא דמקיים מילוי דצדיקייא, והוה תמן אחאב.
אמר ליה: מי גדול משה או יהושע וכו'.

בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגיב צעירו הציב דלתיה.
תנא:
באבירם בכורו
לא היה לו לאותו רשע ללמוד, ממשמע שנאמר: אבירם בכורו איני יודע ששגיב צעירו?!
אלא מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגיב.

אחאב שושביניה הוה אתא איהו ואליהו לבי טמיא יתיב וקאמר: דילמא כי לט יהושע לא יריחו ע"ש עיר אחרת ולא עיר אחרת ע"ש יריחו?
אמר ליה אליהו: אין.
אמר ליה: השתא לווטתא דמשה רביה לא מקיימא ודידיה מקיימא, דכתיב: וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר.

וההוא גברא מוקים ליה ע"ז על כל תלם ותלם ולא שביק ליה מטרא למיזל מסגד ליה ולווטתא דיהושע תלמידיה מקיימא?
מיד, ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.
בעא רחמי אאקלידא דמיא יהב ליה.
אמר ליה הקב"ה: זיל איטמר, שקל אקלידא דמטרא וקם ואזל, שנאמר: ויהי דבר ה' אליו לאמר לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן, והיה מהנחל תשתה ואת העורבים צויתי לכלכלך שם, וילך ויעש כדבר ה' וילך וישב בנחל כרית וגו' והעורבים מביאים לו לחם ובשר.

מהיכא אייתי?
אמר רב:
מבי טבחי דאחאב.

ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ
כיון דחזא קב"ה דאיכא צערא בעלמא, אמר ליה: קום לך צרפתה וגו'.

ויהי אחרי הדברים האלה חלה בן האשה וגו'
בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחית המתים.
אמר ליה הקב"ה: שלש מפתחות לא נמסרו ביד שליח:
של חיה,
ושל גשמים,
ושל תחיית המתים.

יאמרו שתים ביד תלמיד ואחד ביד הרב, אייתי לי הא ושקול הא.
מיד כתיב: לך והראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה.
דרש ההוא גלילאה עליה דרב:
משל דאליהו למה הדבר דומה?
לגברא דטרקיה לגליה ואבדה ליה למפתחיה.

דרש ר' יוסי בצפורי:
אבא אליהו קפדן הוה, איכסי מיניה תלתא יומי ולא אתי, כי אתא א"ל: אמאי לא אתי מר? א"ל: קפדנא קרית לי.
א"ל: הא דקמן דקא קפיד מר.
כתיב: אין כאל ישורון.

ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר' סימון:
אין כאל ומי כאל?
ישורון הנאים המשובחים שבכם.
את מוצא כל מה שעתיד הקב"ה לעשות הקדים ועשה ע"י צדיקים בעולם הזה.
הקב"ה מחיה מתים,
ואליהו החיה מתים.

הקב"ה פוקד עקרות,
ואליהו פוקד עקרות.

הקב"ה עוצר גשמים,
ואליהו עוצר גשמים.

הקב"ה מברך את המועט,
ואליהו מברך את המועט.

וכן עשה ע"י אלישע.
הקב"ה ממתיק את המר,
ואלישע ממתיק את המר.
(כתוב ברמז כ"א).

ויאמר אליהו התשבי וגו' אם יהיה טל ומטר
רבי ברכיה אמר ר' יוסא ורבנן
חד אמר:
על המטר נשמע לו על הטל לא נשמע לו.

וחד אמר:
על הטל ועל המטר נשמע לו.

מאן דאמר על הטל לא נשמע לו, מן הדא: לך הראה אל אחאב ואתנה מטר.

ומאן דאמר בין על הטל ועל המטר נשמע לו,
היכן הותר נדרו של טל?

אמר ר' תנחום:
סברין מימר: נדר שהותר מקצתו הותר כלו.
אית דבעי אמר: בבנה של צרפית, ויקרא אל ה' וגו' הגם על האלמנה.

אמר ר' יודא:
לאחד שגנב נרתיקו של רופא עם כשהוא יוצא נפגע בנו, חזר אצלו, א"ל: אדוני הרופא רפא את בני!
א"ל: לך והחזר את הנרתיק שכל מיני רפואות נתונים בו ואני מרפא את בנך.
כך אמר הקב"ה לאליהו: לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטל, שנאמר: יחיו מתיך נבלתיי יקומון כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל.
מתרגמינן: וארעא תפקיידיה תפלט.

ר' יעקב דכפר חנן בשם ריש לקיש:
בשעה שעשה אברהם זקנך רצוני, נשבעתי לו שאין מזיזין טללים מבניו לעולם.

מה טעם?
לך טל ילדותך.
וכתיב: נשבע ה' ולא ינחם.

אמר רבי יהודה בן פזי:
בדייתיקי נתתיו לאברהם במתנה נתתיו לו, שנאמר: ויתן לך האלהים מטל השמים.

אמר ר' שמואל בן נחמן:
בשעה שישראל באים לידי עבירות ומעשים רעים והגשמים נעצרים, הם מביאין להם זקן אחד, כגון רבי יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדים, אבל הטל אינו יורד בזכות בריה.

מה טעם?
כטל מאת ה' אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם.

אם יהיה השנים האלה טל ומטר
וכתיב: לך והראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה.

ואילו טל לא קאמר ליה, מאי טעמא?
משום דלא מיעצר.

תאנא:
בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר, משום דלא מיעצרי.

וכי מאחר דלא מיעצר אליהו אשתבועי למה לי?
הכי קאמר ליה: אפילו טל דברכה נמי לא אתי.

וליהדריה?
לא מנכרא מילתא.

אליהו משל מי הוא?
רבי אליעזר אומר:
משל בנימין, שנאמר: ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם וגו' כל אלה מבני בנימין.

רבי נהוראי אומר:
משל גד הוא, הה"ד: ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד.

אמר ר' פפי לרב נהוראי:
מאי חזית למימר כן?
א"ל: משום דכתיב: ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד.
מה מקיים רבי אליעזר קריה דרבי נהוראי מתושבי גלעד?
מיושבי לשכת הגזית ואין גלעד אלא בהמ"ק, דכתיב: גלעד אתה לי וגו'.

ומה מקיים רבי נהוראי קריה דר' אליעזר ויערשיה ואליה?
אלא מדרשות הן, בשעה שהקב"ה מרעיש עולמו אליהו מזכיר זכות אבות, בני ירוחם הקב"ה מתמלא רחמים על עולמו.

פעם אחת נחלקו רבותינו אלו אומרים משל גד ואלו אומרים משל בנימן.
בא ועמד עליהם, אמר להם: רבותי למה אתם חלוקים עלי?
אני מבני בניה של רחל.
אמרו לו: ולא כהן אתה, ולא כן אמרת לאשה אלמנה מצרפת: אך עשה לי משם עוגה קטנה? א"ל: אותו התינוק משיח בן יוסף היה ורמז רמזתי לעולם, שאני יורד תחלה לבבל ואח"כ יבא משיח.

זהו שאמר הכתוב: ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים ובנביא נשמר.
ובנביא העלה ה' זה משה.
ובנביא נשמר זה אליהו ז"ל.

אתה מוצא שני נביאים עמדו לישראל משבטו של לוי :
משה ראשון,
ואליהו אחרון.
ושניהם גואלים את ישראל בשליחות.

משה גאלם ממצרים, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה.
ואליהו לעתיד לבא, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא.

משה גאלם ממצרים תחלה, עוד לא חזרו ונשתעבדו במצרים.
ואליהו כשיגאל אותם מן הרביעית, עוד אינם חוזרים ומשתעבדים אלא תשועת עולמים.

ואתה מוצא שמשה ואליהו שוים זה לזה לכל דבר:
משה נביא,
ואליהו נביא.

משה נקרא איש האלהים,
ואליהו נקרא איש האלהים.

משה עלה למעלה,
ואליהו עלה למעלה, שנאמר: ויהי בהעלות ה' את אליהו.

משה הרג את המצרי,
ואליהו הרג את חיאל, שנאמר: ויאשם בבעל וימת.

משה נתכלכל על ידי אשה, שנאמר: קראן לו ויאכל לחם.
ואליהו נתכלכל על ידי הצרפית, שנאמר: לקחי נא לי פת לחם.

משה ברח מפני פרעה,
ואליהו ברח מפני איזבל.

משה ברח ובא לבאר,
ואליהו ברח ובא לבאר, שנאמר: ויבא באר שבע.

משה אמר: אם כמות כל אדם ימותון אלה.
ואליהו חי ה' וגו' אם יהיה וגו' טל ומטר.

במשה, ויעבר ה' על פניו.
ובאליהו, והנה ה' עובר.

במשה, וישמע את הקול,
ובאליהו, והנה אליו קול.

משה, כנס את ישראל לפני הר סיני.
ואליהו כנסם להר הכרמל.

משה, נטמן במערה, שנאמר: ושמתיך בנקרת הצור.
ואליהו נטמן במערה, שנאמר: ויבא שם אל המערה וילן שם.

משה ויבא אל הר האלהים,
ואליהו (ויבא) [וילך] וגו' עד הר האלהים.

משה, בא למדבר,
ואליהו בא למדבר מדברה דמשק.

משה, השיח עמו על ידי מלאך, שנאמר: וירא מלאך ה' אליו.
ואליהו, וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום.

משה, התפלל על ישראל, שנאמר: אל תשחת עמך.
ואליהו התפלל, שנאמר: ענני ה' ענני.

משה, תפש זכות אבות, שנאמר: זכור לאברהם,
ואליהו שתים עשרה אבנים וגו' לאמר ישראל יהיה שמך.

משה קבלו ישראל על ידו אהבתו של מקום, שנאמר: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
ואליהו, קבלו על ידו ואמרו: ה' הוא האלהים.

משה עשה משכן כבית סאתים זרע
וכן אליהו.

משה כשבנה את המזבח בנה אותו י"ב אבנים למספר בני ישראל,
וכן אליהו ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו'.

חי ה' וגו' אשר עמדתי לפניו.
ר' ברכיה בר' חלבו בשם ר' שמואל בר רב יצחק:
וכי לפני שכינה הוא עומד?
אלא כל זמן שהיה עומד לפני אחיה השילוני כאלו עומד לפני השכינה.

אם יהיה טל ומטר י' רעבון וכו'
(כתוב ברמז קנ"ד).

והעורבים מביאים לו לחם ובשר
מהיכן מייתי ליה?
מבי טבחא דאחאב ועל פי הדבור, מפני דמומר לע"א אסור לאכול משחיטתו.

מאי עורבים?
אמר רבינא:
עורבים ממש.

אמר ליה רב אחא בר מניומי לרבינא:
ודילמא תרי גברי דהוו שמייהו עורבים, מי לא כתיב: ויכו את עורב בצור עורב ואת זאב הרגו ביקב זאב?
א"ל: ואתרמי מילתא דתרוייהו הוו שמייהו עורבים.

ודילמא ע"ש מקומם, מי לא כתיב: וארם יצאו גדודים וישבו מישראל נערה קטנה.
וקשיא לן: קרי לה נערה וקרי לה קטנה?

ואמר ר' פדת:
קטנה דמן נעורן?
אם כן עורביים מיבעי ליה.

דבר אחר:
משלחנו של יהושפט, לפי שלא היו רוצים ליכנס בביתו של אחאב להוציא משלחנו של אותו רשע כלום לאותו צדיק, מפני שהייתה ביתו של אותו רשע מלאה ע"א, הוי: מעוף השמים יחכמנו.

קום לך צרפתה.
ר' שמעון אומר:
מכח הצדקה המתים עתידין להחיות.
מנין אנו למדין?
מאליהו ז"ל שקבלתו אלמנה בכבוד גדול. ואמו של יונה הייתה.

מפתן ומשמנן ומיצהרן היו אוכלים היא והוא וביתה, שנאמר: ותאכל היא והוא.
אמר ר' לוי:
הוא והיא כתיב, בזכות אליהו אכלו הוא והיא ולאחר ימים חלה בן האשה ומת, שנאמר: ויהי אחר הדברים האלה חלה וגו'.
אמרה אליו האשה: (יג) באת אלי בתשמיש המטה והזכרת את עוני עלי ומת בני, טול את שהבאת אצלי ותן לי את בני, ועמד אליהו ז"ל והיה מתפלל לפני הקב"ה ואמר: לפניו רבון העולמים, לא דיי כל העונות שעברו על ראשי אלא אף האשה הזאת שאני יודע שמתוך צרת בנה דברה דבר שלא נעשה, השב את נפש הילד הזה לקרבו ויילמדו שיש תחיית המתים ונעתר לו, שנאמר: וישמע ה' בקול אליהו.

ר' ברכיה ורבי לוי בשם ר' חמא בר חנינא:
שני בני אדם אמרו דבר אחד לוט וצרפית:
לוט אמר: עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני עירי והיו מעשי רבים על מעשי בני עירי, עכשו שאני הולך אצל אברהם מעשיו רבים על שלי, שנאמר: כי לא אוכל להמלט ההרה.

צרפית אמרה: עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני עירי והיו מעשי רבים על מעשי בני עירי, עכשו שבאת אלי באת להזכיר את עוני ולהמית את בני.