מה לך פה אליהו.
היה לו שיאמר לפניו:, רבש"ע, הן בניך בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולמך. הוא לא עשה כן, אלא אמר: קנא קנאתי וגו'.
התחיל הקב"ה לדבר עמו דברים של תנחומים, אמר: כשירדתי ליתן תורה לישראל לא ירדו עמי אלא מלאכי השרת שרצו בטובתן, שנאמר: צא ועמדת בהר וגו' ואחר הרעש אש.
המתין לו שלש שעות, עדיין עמד בדברים הראשונים ואמר: קנא קנאתי.
א"ל הקב"ה: ואת אלישע תמשח לנביא תחתיך.
ומה שבדעתך אין אתה יכול לעשות, (א"ל לעולם אתה מקנא).

ויאמר קנא קנאתי
אמר לו: לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות. (שאר קיטעא כתוב ביהושע ברמז ט"ו בפסוק עשה לך חרבות צורים).

כי עזבו בריתך בני ישראל,
למה נמשלו ישראל לאגוז?
שנאמר: אל גנת אגוז ירדתי.
מה האגוז הזה חלק ומי שאינו אומן לעלות בו מיד הוא נופל שצריך לשמור את עצמו שלא יפול ממנו,
כך כל מי שמשרה את ישראל צריך לישמר שלא יטול את שלו מתחת ידיהם.

משה אמר: שמעו נא המורים.
ונאמר לו: לכן לא תביאו את הקהל הזה.

ישעיה אמר: ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב,
מיד ובידו רצפה.
מהו רצפה?
אמר ר' שמואל בר נחמני:
רצץ פה שאמרה דלטוריא על בני.

אליהו אמר: כי עזבו בריתך בני ישראל.
ומה נאמר לו?
ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך.

ר' יוחנן שמע לה מן הדין קריא:
משא דמשק וגו' עומד בדמשק ומכריז: ערי ערוער.
והלא אין ערוער אלא בתחום מואב?
אלא שס"ה בתי אלילים היו בדמשק והיו עובדים לכל אחד ואחד יומו, והיה להם יום אחד והיו עובדים את כלם, באותו היום אמר לו הקב"ה: אליהו עד שאתה מקטרג את בני, לך לדרכך דמשק וקטרג עליהם.

ר' אבהו ור' שמעון בן לוי הוו עלין להדין קסרין אמר ליה ר' אבהו לר"ש בן לוי:
מה אנן עלין למדינתהון דמחרפיא ומגדפיא?
נחת ר"ש בן לוי מן חמריה וספא ליה חלא ויהב ליה בפומיה.
אמר ליה: מהו כן?
אמר ליה: אין הקב"ה רוצה במי שאמר דלטוריא על ישראל, דכתיב: אל תראוני שאני שחרחורת.
וכתיב: אל תלשן עבד אל אדוניו.

והנה וגו' ורוח גדולה וחזק מפרק הרים.
זה שאמר הכתוב: כי רוח מלפני יעטף.

אמר רבי:
בשעה שהרוח יוצא לעולם הקב"ה מרשלו בהרים ומשברו בגבעות, ואומר לו: הזהר שלא תזיק את בריותי.

מה טעם?
כי רוח מלפני יעטוף.
מהו יעטוף?
משלהי, כמה דאת אמר: בהתעטף עלי רוחי.
וכל כך למה?
בשביל ונשמות אני עשיתי.

אמר ר' הונא:
שלש רוחות על ידי שיצאו שלא במשקל כמעט שהיה העולם חרב, ואלו הם:
אחד בימי יונה.
ואחד בימי איוב.
ואחד בימי אליהו.

אמר ר' יודן בר ישמעאל:
של יונה על אותה ספינה היה, שנאמר: וה' הטיל רוח סערה על הים.
של איוב על אותו בית, שנאמר: והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פינות הבית. ואין לך קזמיקון שבכלם אלא של אליהו, שנאמר: ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים.

אמר ר' יוחנן:
לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי עובדי אלילים, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי אלילים.

רב ששת סגי נהור הוה נפק למחוזא אשכחיה ההוא צדוקי.
א"ל: חצבי לנהרא כגני לייא?
א"ל: תא חזי דידענא טפי מינך.
שמע קל אוושא, אמר ליה: אתא מלכא?
אמר ליה: לא.
חליף גונדא תנינא, שמע קל אוושא, א"ל: אתא מלכא?
אמר ליה: לא.
חליף גונדא תליתאה הוה שתקא, א"ל: אתא מלכא?
א"ל: אין, השתא אתי.
אמר ליה: מנא ידעתא?
אמר ליה: דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, דכתיב: ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים וגו' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' וגו'.
כי אתא מלכא פתח רב ששת וקא מברך.
א"ל דהוא צדוקי: מאן דלא חזי היכי מברך?
נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות.

והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו' אשר לא כרעו לבעל.
הם היו אותם של גדעון, דכתיב: בשלש מאות המלקקים אושיע את ישראל, ועליהם הוא אומר: והיה שארית יעקב וגו' כטל מאת ה'.

ר' ברכיה בשם ר' הושעיא הגדול:
אף שבעת האלפים היו עובדים עבודת אלילים, שנאמר: וכל הפה אשר לא נשק לו. לבעל לא היו עובדים, אבל לעגלי הזהב שעשה ירבעם היו עובדים.