ילקוט שמעוני, מלכים א פרק ב
המשך סימן קסח
ויקרבו ימי דוד למות
כל מי שנאמר בו קריבה למות, לא הגיע לימי אבותיו.
בועז, עובד, ישי.
עובד, יותר מארבע מאות שנה היו חייו ודוד לא היה אלא בן שבעים שנה, לפיכך כתב בו קריבה.
עמרם היה בן קל"ג שנים ומשה לא היה אלא בן ק"כ, לפיכך כתיב בו קריבה,
הן קרבו ימיך למות.
אברהם היה בן קע"ה, יצחק ק"פ, יעקב לא היה אלא קמ"ז, לפיכך נאמר בו קריבה,
ויקרבו ימי ישראל למות.
דבר אחר:
ויקרבו ימי דוד למות, אמר לו הקב"ה היום קובל עליך כאדם שאומר לחברו פלוני קרב על חברו.
סימן קסט
ויקרבו ימי
וכי ימים מתים?
אמר רבי שמואל בר נחמני:
צדיקים שמתים ימיהם בטלים והם קיימים,וכן הוא אומר:
יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם.
הא למדת שאפילו במיתתן מרוממים להקב"ה.
וכן הוא אומר:
כי החיים יודעים שימותו אלו הצדיקים שאפילו במיתתן נקראים חיים.
וכן הוא אומר:
ובניהו בן יהוידע בן איש חי, וכי בניהו בן איש חי?! וכולי עלמא בני מתים נינהו, אלא בן איש שאפילו במיתתו קרוי חי.
ויקרבו ימי המלך דוד אין כתיב כאן אלא
ימי דוד, לקיים מה שנאמר:
אין שלטון ביום המות. אף יעקב כשנטה למות השפיל עצמו לפני יוסף,
אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים.
אמר רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי:
חצוצרות שעשה משה במדבר, כיון שנטה למות גנזן הקב"ה שלא יהא אחר תוקע בהם והם באים אצלו, שנאמר:
הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם.
ויצו את שלמה בנו
(כתוב ברמז ל"ד)
סימן קע
אם ישמורו בניך את דרכם
שלשה דברים נתנן על תנאי:
ארץ ישראל,
ובית המקדש,
ומלכות בית דוד.
חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא נתנו על תנאי.
ארץ ישראל מנין?
שנאמר:
השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם.
בית המקדש מנין?
שנאמר:
הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקותי וגו', ואם לאו,
והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום.
מלכות בית דוד?
אם ישמרו בניך את דרכם ואם לאו
ופקדתי בשבט פשעם.
ומנין לספר תורה שלא נתן על תנאי?
שנאמר:
תורה צוה לנו משה מורשה.
ומנין לבריתו של אהרן שלא נתן על תנאי?
שנאמר:
ברית מלח עולם היא.
ואומר:
והייתה לו לזרעו אחריו ברית כהונת עולם.
וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה
מהו אשר עשה לי?
אתה מוצא כשכתב דוד ליואב
הבו את אוריה אל מול פני המלחמה עשה כן ונהרג, נתקבצו אנשי החיל על יואב, שנאמר:
אוריה החתי כל שלשים ושבעה הראה להם את הכתב, ולכך כתיב:
אשר עשה לי. וצוה שלמה בנו להרוג אותו, שהיה יואב בן אחותו של דוד ורצה לקרבו לעולם הבא.
ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד
אמר ר' יודן:
חמשה פעמים כתיב:
(ולבני) ברזילי הגלעדי, כנגד חמשה חומשי תורה.
ללמדך שכל מי שמאכיל פרוסה לצדיק, כאלו קיים חמשה ספרי תורה.
אמר ר' אלעזר:
כמה דיות משתפכות וכמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב
בני חת, עשרה פעמים כנגד עשרת הדברות.
לומר לך כל מי שהוא מברר מקחו של צדיק, כאילו קיים עשרת הדברות.
והוא קללני קללה נמרצת.
אמר ר' אחא בר יעקב:
נואף הוא.
מואבי הוא.
רוצח הוא.
צורר הוא.
תועבה הוא.
והימים אשר מלך דוד.
(כתוב ברמז קמ"ו).
וישם כסא לאם המלך
זו רות המואביה, שהייתה אמה של מלכות.
וינס יואב וגו' ויחזק בקרנות המזבח.
אמר רב יהודה אמר רב:
שתי טעויות טעה יואב:
טעה שאינו קולט אלא גנו והוא תפש בקרנותיו.
טעה שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים והוא תפש בקרנות מזבח של שילה.
אבייי אמר:
בהא נמי מיטעי טעה, שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר הוה.
סימן קעא
שנו רבותינו:
הרוגי מלכות נכסיהם למלכות, הרוגי ב"ד נכסיהם ליורשים.
רבי יהודה אומר:
אף הרוגי מלכות נכסיהם ליורשים.
אמרו לו לר' יהודה: הרי הוא אומר:
הנה הוא בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו?!
א"ל: בן אחי אביו היה וראוי ליורשו היה.
והלא הרבה בנים היו לו?
א"ל: אותו ואת בניו הרג, שנאמר:
אם לא דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי.
ורבנן אמרי:
היינו בנים הראויים לצאת ממנו.
שלמא למאן דאמר: נכסיהם למלך, היינו דכתיב:
ברך נבות אלהים ומלך.
אלא למאן דאמר: נכסיהם ליורשים,
למה לי דכתיב ומלך?
ולטעמיך אלהים למה לי?
אלא לאפושי רתחא הכא נמי לאפושי רתחא.
בשלמא למאן דאמר: נכסיהם למלך, היינו דכתיב:
וינס יואב וגו' ויחזק בקרנות המזבח
וכתיב:
ויאמר לא כי פה אמות.
אלא למאן דאמר: נכסיהם ליורשים,
מאי נפקא מינה?
נפקא מינה לחיי שעה.
סימן קעב
וישב בניהו (אל {את} המלך (ויאמר {דבר לאמר} כה דבר יואב וכה ענני,
א"ל: זיל אימא ליה: לתרתי לא תעביד בהאי גברא, אי קטלת ליה קבית עלך לווטתא דלטייה אבוה, ואי לא - שבקיה דליקום בלווטתא.
ויאמר [לו המלך] עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו
אמר ר' יהודה אמר רב:
כל הקללות שקלל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד:
אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם.
זב מרחבעם, דכתיב:
והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס לירושלים,
וכתיב:
וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב.
מצורע מעוזיהו, דכתיב:
והצרעת זרחה במצחו.
מחזיק בפלך מאסא,
דכתיב:
רק לעת זקנתו חלה את רגליו.
אמר ר' יהודה:
שאחזו פודגרא.
א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לר"ג:
היכי דמי?
א"ל: כמחט בבשר החי.
מנא ידע?
אי בעית אימא: מיחש הוא דחש בה.
ואי בעית אימא, מרביה הוה גמר לה.
ואי בעית אימא:
סוד ה' ליראיו.
נופל בחרב מיאשיהו,
דכתיב:
ויורו המורים ליאשיהו.
ואמר ר' יהודה אמר רב:
מלמד שעשו כל גופו ככברה.
וחסר לחם מיכניה,] דכתיב:
וארוחתו ארוחת תמיד נתננה לו מאת מלך בבל.
אתייה ליואב.
א"ל:
מאי טעמא קטלתיה לאבנר?
א"ל: גואל הדם דעשאל אחי הואי.
עשאל רודף היה, היה לו להציל באחד מאבריו, לא הוה יכיל ליה.
א"ל: השתא בדופן חמישית כיון ליה, דכתיב:
ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש.
ואמר ר' יוחנן:
בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלוים בו באחד מאבריו לא יכיל ליה?!
אמרו ליה: ניזיל לאבנר.
מאי טעמא קטלתיה לעמשא?
א"ל: עמשא מורד במלכות הוה, דכתיב:
ויאמר המלך אל עמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו' וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר מן המועד.
א"ל: עמשא אכין ורקין דרש.
אשכח רבנן דפתהו במסכתא, אמר: כתיב:
כל אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת.
יכול אפילו לדברי תורה?
תלמוד לומר:
רק חזק ואמץ.
א"ל ההוא גברא מורד במלכות הוה, דכתיב:
והשמועה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה.
מאי לא נטה?
שבקש לנטות ולא נטה,
מאי טעמא לא נטה?
אמר ר' אלעזר:
עדיין לחלוחית של דוד קיים.
ר' יוסי ברבי חנינא אמר:
עדין אצטגניני של דוד קיימין.
דאמר ר' יהודה אמר רב:
ארבע מאות ילדים היו לו לדוד ומהלכים בקרונות של זהב ומגדלי בלורית היו וכלם בני יפת תאר היו והם היו בעלי אגרופין של דוד.
והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו
טובים
שהם דרשו אכין ורקין והוא לא דרש.
צדיקים
שהם בפה ולא עשו והוא בכתב ועשה.
ויקבר בביתו במדבר
וכי ביתו במדבר היה?
אמר ר' יהודה אמר רב:
כמדבר.
מה המדבר הפקר לכל, אף ביתו של יואב מופקר לכל.
דבר אחר:
במדבר, מה המדבר מנוקה מגזל ועריות, אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות.
ויואב יחיה את שאר העיר
אמר ר' יהודה אמר רב:
אפילו מוניני דצחנתא טעים פריס להו.
ר' פנחס ור' ירמיה בר אבא:
וכי במדבר היה ביתו של יואב?
אלא כיון שמת נעשו ישראל כמדבר.
אי תימא שהיה בונה להם דימוסיאות ומרחצאות שבח היה, ואי תימא שהיה בוזז ומאכיל לת"ח שבח שבחים הוא לו.