כה אמר בן הדד וגו' כספך וזהבך ונשיך ובניך לי (הוא) [תתן] שלח לו מלך ישראל כדברך אדוני המלך לך אני.

שלח לו פעם ב'
כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו וגו'.
וכי כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה, כסף וזהב חמדה הם

וכן הוא אומר: ובאו חמדת כל הגוים
וכן הוא אומר: לא תחמוד כסף וזהב חמדה הם.
וכן הוא אומר: לא תחמוד כסף וזהב עליהם.
נשים הם חמדה, שנאמר: הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה.
בנים הם חמדה, שנאמר: והמתי מחמדי בטנם, נמצא כל מה שתבע בראשונה גם הוא חמדה, וא"כ מהו כל מחמד עיניך?
הוי אומר: דבר שהוא חמדה מתוך חמדה והיא התורה, שנאמר: הנחמדים מזהב ומפז רב.

אמר רב יוחנן:
מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה?
מפני שכבד את התורה שנתנה בכ"ב אותיות, שנאמר: ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדוני המלך כל אשר שלחת אל עבדיך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות.

מחמד עיניך מאי?
היא לאו ספר תורה.

ודילמא עבודת אלילים?
לא סלקא דעתך, דכתיב: ויאמרו (לו) אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה.

ודילמא סבי דבהתא מי לא כתיב ויישר הדבר בעיני אבשלום והזקנים ואמר ר' יוסף סבי דבהתא?
התם לא כתיב: וכל העם הכא כתיב: וכל העם וא"א דלית בהו צדיקים, דכתיב: והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו'.

אל יתהלל חוגר כמפתח
אמר ליה: אני מלך בן מלך וזה נוטל מלכות עכשיו ומתגאה.

והנה נביא אחד
זה מיכה, שנאמר: כה אמר ה' הראית את כל ההמון הגדול הזה הנני נותנו בידך
אמר אחאב: באיזה זכות?
אמר הקב"ה: הנני נותן לו מצוה קטנה שתעמוד לו, שנאמר: ויאמר מי יאסור המלחמה?
ויאמר אתה, למה לא אסרו עבדיו מרכבתו אלא הוא בעצמו אסר כדי להרבות לו שכר והיו יוצאים והורגים מאה אלף רגלי.

ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה'
אמר ר' יוחנן:
כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר צריך לידרוש. [אמירה ראשונה] אמר לו: כשיפול בן הדד בידך לא תחמול עליו.
אמירה שנייה אמר לו: הוי יודע כמה מצודות וחרמים פירשתי לו, עד שבא לידך ועכשו אם הפקד יפקד והייתה נפשך תחת נפשו.

כיוצא בו: ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה
אמר לה: אם הוא זה מוטב ואם לאו אמרי שהוא האו.

דבר אחר:
עד שלא הכיר בה שהיא יהודית היה מספר עמה על ידי מתורגמן ומכאן ואילך היה בעצמו מספר עמה.
כיוצא בו: ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר.
הקב"ה אמר למלאך והמלאך אמר לכרוב. אמר לו הקב"ה: גזר עלי ואני אין לי רשות ליכנס אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים, מיד וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים.

ר' פנחס אומר:
הפשירן ונתנם לו.

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
הגחלים היו (עומדות) [עוממות] בידו של גבריאל סבור שמא ישראל עושים תשובה, כיון שלא עשו תשובה בקש לזרקן עליהם ולקעקע ביצתן.
אמר לו הקב"ה: גבריאל לא תעשה! יש בהם בני אדם שעושים צדקה אלו עם אלו, שנאמר: וירא לכרובים תבנית יד.

כיוצא בו: אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת.
אמירה ראשונה, אם [לא] היה מת מצוה [אל] יטמא.
אמירה שניה, אם (לא) היה מת מצוה (אל) יטמא.

ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכיני נא,
זה היה מיכה.
בראשונה אמר לו: הראית כל ההמון הזה.
בשניה אמר לו: התחזק ודע וראה כי לתשובת השנה וגו'.
ובשלישית אמר לו: יען כי אמרו ארם.
ובאחרונה אמר לו: מי יפתה את אחאב.

שנו רבותינו:
שלשה מיתתן בידי אדם ושלשה מיתתן בידי שמים:
המתנבא מה שלא שמע.
ומה שלא נאמר לו.
והמתנבא בשם אלילים,
מיתתן בידי אדם.

הכובש נבואתו.
ומוותר על דברי נביא.
ונביא שוותר על דברי עצמו,
מיתתן בידי שמים.

מנא הני מלי?
אמר רב יהודה אמר רב:
דאמר קרא: אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה.

המתנבא מה שלא שמע, אשר לא צויתיו, הא לחבירו צויתיו, זה המתנבא מה שלא נאמר לו.
ואשר ידבר בשם אלהים אחרים, זה המתנבא בשם ע"א.
וכתיב: ומת הנביא ההוא כל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק.

הכובש את נבואתו ומוותר על דברי נביא ונביא שוותר על דברי עצמו, מיתתן בידי שמים, דכתיב: והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי.
קרי ביה: לא ישמע.
וקרי ביה: לא ישמיע.
וכתיב: אנכי אדרוש מעמו בידי שמים.

המתנבא מה שלא שמע, כגון: צדקיה בן כנענה, שנאמר: ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם.
מאי הוה ליה למעבד, רוח נבות אטעיתיה, דכתיב: ויאמר מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויצא הרוח ויעמוד לפני ה'.

ואמר ר' יוחנן:
זה רוחו של נבות היזרעלי?
הוה ליה למבדק כדר' יצחק.
דאמר ר' יצחק:

סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד.

עובדיה אמר: זדון לבך השיאך.
ירמיה אמר: תפלצתך השיא אותך זדון לבך.
והני מדקאמרי כולהון כהדדי שמע מינה לאו כלום אמרי.

ודילמא לא הוה ידע לה להא דרב יצחק?
יהושפט הוה התם דקאמר להו, דכתיב: ויאמר יהושפט האין פה נביא לה'.
אמר ליה: והא קיימי כל הני?
אמר ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא, שסיגנון אחד עולה לכמה נביאים וכו'.

המתנבא מה שלא נאמר לו, כגון: חנניה בן עזור, דקאי ירמיה התחתון וקאמר: כה אמר ה' הנני שובר את קשת עילם ראשית גבורתם.
נשא חנניה ק"ו בעצמו ואמר: ומה עילם שלא בא אלא לעזור את הכשדים לפי שעה אמר הקב"ה הנני שובר את קשת עילם, בבל עצמו עאכ"ו, אתא איהו ואמר בשוק העליון: כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל.

אמר ר' פפא לאביי:
הא לחבריה נמי לא נאמר ליה?
א"ל: כיון דאתיא ליה בק"ו למדרש כמאן דאיתמר ליה דמי, והוא ניהו לא נאמר לו.

המתנבא בשם אלילים, כגון: נביאי הבעל.
הכובש נבואתו, כגון: יונה בן אמתי.

המוותר על דברי נביא, כגון: חבריה דמיכה, דכתיב: ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' לא תאכל לחם וגו' ויאמר לו גם אני נביא כמוך.
וכתיב: וישב ויאכל לחם בביתו.
וכתיב: וילך מאצלו (וימיתהו) [וימצאהו] האריה [ויכהן].